אז למה באמת?

מפת הדרך

הערת אגב

לפרק הקודם

 

י' שבט, אנשים!
י'-י"א שבט!

מה זה התאריך זה?
אז למי שלא יודעת, בשבת קודש י' שבט תש"י הסתלק הרבי הריי"צ – האדמו"ר השיש של חב"ד. לאחר שנה (ויום;)) של תחנונים ובקשות מצד החסידים, נעתר חתנו של הרבי הריי"צ – הלוא הוא רבי מנחם מענדל שניאורסון – לקבל על עצמו את עול הנשיאות. זה קרה בדיוק בי"א שבט תשי"א.
היום הזה הוא אחד המיוחדים בכל חגי חב"ד הרבים.

יש לנו רבי!

לפני שבת ההסתלקות שלו, הודפס מאמר 'באתי לגני' של הרבי הריי"צ – לכבוד יום ההסתלקות של סבתו, הרבנית רבקה, בי' שבט. בסופו של דבר, הרבי הריי"צ עצמו הסתלק באותה שבת.
חסידים והרבי בכללם התייחסו ומתייחסים למאמר הזה כאל 'הצוואה הרוחנית' של הרבי הריי"צ.
המאמר נסוב על פסוק משיר השירים: "באתי לגני אחותי כלה".
במאמר של הרב"י הריי"צ 20 אותיות, וביום קבלת הנשיאות הרבי אמר מאמר חסידות ראשון משלו (הסמל לנשיאות – אמירת מאמר) ובו ביאר את האות הראשונה במאמר של חותנו.
בשנה הבאה ביאר הרבי את האות השניה,
בשנה השלישית את האות השלישית,
וכן הלאה.
הקביעות ממשיכה כך שבכל שנה לומדים את האות ששייכת לסבב ה20 הנוכחי. השנה אנחנו בשנת תשפ"א – וזה אומר שאנחנו לומדים את אות י"א שאותה ביאר הרבי בשנים תשכ"א ותשמ"א.
אני למדתי השנה את מאמר באתי לגני תשכ"א, אבל הייתי שמחה לכתוב פה על המאמר הראשון – ה'מקורי' – המאמר של הרבי הריי"צ.
צריך לזכור, שלמרות ש"הימים האלה נזכרים ונעשים" – כלומר שבכל תאריך חוזר אור מיוחד שקשור למקרים שקרו בו בשנים השונות, ולכן גם חשוב כל שנה ללמוד את המאמר המתאים לה בסדר ה20 – עדיין הכל מבוסס על המאמר של הרבי הריי"צ, וטוב לחזור למקורות מדי פעם.
לראות איך הכל התחיל.

אז איך הכל התחיל?

באתי לגני – הקב"ה בא לגן שלו. מה זה הגן שלו? – העולם הזה! ולמה הוא נקרא גן? גן הוא מקום שיש בו עצי פרי. פירות הם עניין התענוג. כשאני רעבה אני אוכלת לחם. אבל כשבא לי משהו מתוק, אני אבחר בפרי (מדובר על עידן טרום הבסלי הבמבה והבסקוויטים;) אבל הי, גם היום פרי הוא הבחירה המתוקה המועדפת!)
כלומר, איפה נמצא התענוג של הקב"ה? דווקא כאן. בעולם הזה הגשמי. אנחנו המתוק של הקב"ה.

ובעצם, הקב"ה לא היה צריך לבוא במיוחד לגן. הוא כבר היה כאן. "עיקר שכינה – בתחתונים היתה" – לפני חטא עץ הדעת הקב"ה שכן פה בארץ הגשמית ממש.
כלומר בעצם אנחנו לא צריכים לעבוד כל כך קשה! לא נדרש מאיתנו לברוא דבר חדש שלא היה קודם. להמציא יש מאין.
כל מה שצריך לעשות זה 'למשוך' את השכינה בחזרה למטה. ולדעת שהיא רוצה לחזור הביתה! זה המקום הטבעי שלה פה! "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" – הקב"ה רוצה להיות פה קרוב איתנו.
אז למה אנחנו לא מרגישים אותו? מה קרה?

טוב נו, האמת שזה לא כזה סוד. עצוב לומר, אבל אדם וחוה חטאו בעץ הדעת.
זה סילק את השכינה מהארץ לרקיע א'.

אבל לצערנו השכינה לא נשארה רק שם.
כתוצאה מחטא קין ואנוש, השכינה הסתלקה עוד יותר, לרקיעים ב' וג'.
ואחר כך בדור המבול, הסתלקה השכינה לרקיע ד'.
וככה וככה המשיכה השכינה להסתלק לה – מה זה להסתלק לה, אנחנו סילקנו אותה! אנחנו בני האדם עם החטאים שלנו! – והתרחקה לה כל כך, עד הרקיע השביעי.
כל כך רחוק מאיתנו.
כל כך רחוקה מהבית שלה, מאיפה שהיא היתה אמורה להיות.

אז מה? השכינה נשארה תקועה למעלה מאז ולנצח?
ממש ממש ממש לא.
כנגד שבעת החטאים שסילקו את השכינה לרקיעים למעלה, קמו שבעה צדיקים שעמלו קשה מאוד להחזיר אותה למטה.

אברהם
יצחק
יעקב
לוי
קהת
עמרם
משה –
כל אחד בתורו הוריד את השכינה עוד רקיע. ועוד. ועוד. עד שמשה שהוא השביעי – וכל השביעין חביבין – הוריד את השכינה כאן למטה בארץ, במעמד הר סיני.

אז זהו! השכינה חזרה לארץ, לא?
אז רגע רגע. למה אנחנו לא רואים אלוקות, כמו בגן עדן?

איי… מסתבר ששוב פעם קלקלנו. [אבל אל תאשימו את עצמנו כ"כ מהר! כתוב בתהילים "נורא עלילה על בני אדם" – והפירוש הוא, שהקב"ה לפעמים מעליל עלינו עלילות. כלומר, גורם לנו ליפול בחטאים בכוונה. למה? אוהו, הסוגריים המרובעים לא ייגמרו;) אני מבטיחה תשובה – בפעמים הבאות בעז"ה]
חטא העגל.
והשכינה שוב עולה למעלה. מסתלקת מאיתנו, מהעולם. שוב מסתתרת. שוב לא רואים אלוקות.
מה עושים?? מה נעשה?

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
תראו כמה יופי! הציווי על הקמת המשכן בא בדיוק לאחר החטא – כתיקון עליו.
הדרך להוריד את השכינה למטה היא ע"י עשיית משכן.
אבל לעשות משכן לא מתבטא רק ברובד הגשמי של הקרשים והאדנים והקרבנות. לכל אלו – כל הדברים שהרכיבו את המשכן – משמעות רוחנית עמוקה מאין כמוה.
במאמר 'באתי לגני' הרבי הריי"צ סולל לנו דרך: כך מביאים את השכינה למטה. א, ב, ג.
ובמאמרי 'באתי לגני' של הרבי, הוא גם אומר לנו *איך* לעשות את זה.
בעז"ה נרחיב על זה בפוסט הבא.

'באתי לגני' זה כמו מפת דרכים – נקודות ציון בדרך למטמון האלוקות שמסתתר בעולם ובתוך כל אחד ואחד מאיתנו.
בעז"ה שנזכה לחיות עם המאמרים האלה כל השנה, ושתבוא כבר הגאולה האמיתית והשלימה עכשיו מיד ממש.

מקורות:
באתי לגני! וכל מילה נוספת מיותרת;)

אני מצרפת פה היום כמה קישורים:
מאמר 'באתי לגני' של הרבי הריי"צ

מאמרי 'באתי לגני' תשכ"א ותשמ"א

 

בנימה אישית יותר אני רוצה לומר, שהשנה זו הפעם הראשונה אחרי הרבה שנים שהרגשתי מחוברת לבאתי לגני. אף פעם לא מאוחר.
לא התחברת למאמר של הרבי הריי"צ? – תנסי את תשכ"א. גם לזה לא? – תשמ"א אולי ידבר אלייך יותר.
ואם את מרגישה ממש מנותקת, תמצאי לפחות ספר חסידות אחד, אפילו מעובד, שמרווה את הנשמה שלך. היא צמאה לזה כמו שהיא בעצמה אפילו לא יודעת כמה.

שבת של התקשרות אמיתית ופנימית!

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא:

בחירה במבחן / 17

בתיכון הקטע של המעורב נהיה בעייתי. ואם את בשולי הכיתה ולא בעסק של המסיבות הגדולות והמושקעות אז את יוצאת כל יומיים לבלות עם חברות

אז למה באמת?

פעם היתה בשותפות שאלה, תפוח או שוקולד. אם יביאו לי תפוח או שוקולד, ברור לי במה אני אבחר

הוסיפי את התגובה שלך:

5 תגובות
  1. חן הגב

    אלופה שאין מילים!

  2. נחליאלי הגב

    איך את עושה את זה מדהים!!
    את פשוט מעבירה את זה בצורה יפה, ברורה.
    וכל מילה מיותרת

  3. . הגב

    את טובה!!! נקודה

  4. דגל הגב

    הערת אגב, לא היית צינית;)
    סתם סתם..
    את כותבת זורם וכיף! מחכה לשבוע הבא!

  5. לורם איפסום דולור_🤓 הגב

    וואו זה היה טוב
    רצה לקרא את החלק השני, אם יו"ד שבט לא יהיה לי, לפחות י"א יהיה טוב😉
    והסוגריים שבקטע השני שמסומן בוורוד סקרנו ממש. נשמע נושא עמוק ומרתק.:)

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?