עולם לאנשים אופטימים:

"האם שומע? עבור"

קוראים לזה אופטימיות.
קוראים להם אופטימים.
הם אנשים חיובים. (שכחו שנייה מלקסיקון מילות קורונה )
"המאמינים גם בעת צרה כי סוף הטוב לבוא"
זה מה שהיה כתוב כשחיפשתי הגדרת אופטימי מהו…
"הנוטה לראות את הטוב והיפה שבחיים".

כל החיים (עד כמה שאני מבוגרת…) הייתי בטוחה שאני אופטימית.
הייתי בטוחה שאני בן אדם שנוטה לראות את הטוב בכל דבר.
ו… אופס!
טעיתי…

פתאום.. שמתי לב לאחרונה, שחשיבה חיובית היא פחות הצד החזק שלי.

גם כשהחיים רגילים
וברוך השם לא קורים דברים לא שיגרתים,
אני אחשוב מה יכול לקרות.
משהו חלילה, לא טוב (רע בלע"ז)…

זה קורה לכולם?
שהם יושבים סתם, וחושבים שאולי פתאום… יקרה משו.. פחות טוב….

ואז אני נזכרת…
בכל מיני סיטואציות
וסצנות מהחיים
במבחן בתנ"ך – חשבתי פסימי
בבייביסיטר כשהתינוק התחיל להשתעל (תוך כדי שינה כן?!) – פסימי
בעבודה שהגשנו בהיסטוריה – פסימי
בבישול לארוחת צהריים – פסימי (ומה אם ישרף האוכל במחבת / יהיה טפל)

הבנתן את העיקרון?
שזה מוזר… כי בסוף —
100 בת"נך (ביננו, מגיע לי )
התינוק חי בריא ונושם ברוך השם:)
100 בעבודה (אירוני, לא?)
הארוחה הייתה טעימה (יעידו אחי…)
אז… למה כל המחשבות האלה מסביב???

ואולי…
זה לא רק אני
אולי זה כולם. שחושבים פסימי ישר.
ואם כן,
אז
מי אמר שיש בכלל אנשים אופטימים בעולם?
אם כל פעם אנחנו מתמקדים בחצי ההוא –
הריק…

יש כאן מישהי אופטימית באתר?
איך זה מתבטא בחייך, בעולם שלך?
ועד שהאתר יעלה את הפוסט שלי
ויהיו לי תשובות על השאלה המוזרה שעלתה בי
אני אחשוב עליה עוד קצת עם עצמי…
כי בנתיים השגתי אחלה תובנה
על החיים