מה שבין אדם לחברו

סיפור.
אישה אחת נכנסה לבנק
וביקשה מהפקיד למשוך מאתיים שקלים מחשבונה.
הפקיד בדק את יתרת החשבון וסירב בכל תוקף
"גברת, את מזמן עברת את מסגרת האשראי שלך,
ובאמת הגיע הזמן שתסדרי העניין מול הבנק."

"מה כבר ביקשתי?" דרשה בשלה
"בסך הכול מאתיים שקלים שאיתם ארכוש מספר מוצרי יסוד במכולת."
הפקיד התרגז וצעק עליה, אך הפעם בקול רם
שהגיע לאוזני האנשים בבנק.
"הסיפורים שלך לא מעניינים אותי בכלל!
תסדרי את ענייניך מול הבנק
ואחר כך תגשי אלינו"

האישה נשברה,
עזבה את הפקיד, נכנסה לחדרו של המנהל, פרצה בבכי ואמרה:
"איני מבינה את הפקיד שלכם מה כבר ביקשתי?!
איך הוא מרשה לעצמו לפגוע בי כך לפני כל האנשים כאן?!
הוא השפיל אותי לפני כולם. זה היה–" השתנקה מבכי.
נכמרו רחמיו של מנהל הבנק ואמר

"את צודקת. הפקיד יטופל אל דאגה" ענה לה בעדינות.
האישה לא התרצתה. ועזבה את הבנק.
מיהר המנהל לרדוף אחריה
כשהוא מושיט לעברה מאתיים שקלים ומבקש ממנה לקחתם.

האישה לא הסכימה לקבלם והמשיכה בדרכה.
בלית ברירה, נאלץ המנהל לחזור לבנק.
כאשר נכנס למשרדו, הוא ראה את סגנו עומד נסער.
מה קרה? שאל בפליאה.
סיפר סגן המנהל,
כשהייתי כבן עשר, הלכתי עם אמי למכולת.

אמא הכניסה לסל לחם, חלב, גבינה וביקשה מהחנווני שירשום לה.
הוא התרגז על אמי ואמר בקול רם
"מה פתאום לרשום?
את חייבת לי כל כך הרבה כסף! את לא מחזירה כבר המון זמן
אני מצטער
אני לא הבנק!" ענה לה שהוא קוצף.

אמא ניסתה לדבר על ליבו אך ללא הועיל.
החנווני חטף מידיה את סל המצרכים והניח אותו על הדלפק.
בעוד אמי יוצאת מהמכולת ופורצת בבכי מר,
היא נתנה לי יד ומשכה אותי, כשכל הדרך הביתה אני שומע את בכיה.

החוויה הזו לא עוזבת אותי, והיום זה היכה בי
נזכרתי מהיכן אני מכיר את אותה אישה שנכנסה לבנק.
אביה היה החנווני שהתרגז על אמי.
והיום לביתו אין את מעט הכסף אפילו למוצרי יסוד.
על עניינים שבין אדם לחברו
פוגעים לפעמים לא רק באדם עצמו,
אלא גם בדורות הבאים.