חיים של שליחות/5

ארץ ישראל
באחד מימי ראשון הארוכים והמשמימים שכבתי במטתי וקראתי ספר עבה במיוחד, תוך כדי הקריאה המהנה והאהובה עלי שמעתי דו שיח מעניין בין אחותי לאחי.
אח שלי, היה אז בערך בן שש או שבע, אמר לאחותי (4+-) "חני את יודעת? עוד שבועיים אנחנו טסים לארץ ישראל"
חני הנרגשת ענתה לו "כן, אני יודעת אמא סיפרה לי את זה כבר ממזמן…"
"את יודעת חני?" הוא המשיך "עוד שבועיים זה ממש קצת זמן, רק שתי שבתות ואז כבר נהיה אצל סבא וסבתא"
חני הנרגשת לא יכלה לענות מרוב התרגשות, ואחי המשיך לתאר לה.
"בארץ ישראל" הוא אמר "אפשר להכנס לחנויות ולקנות כמה סוכריות שאת רוצה"
"וואווו" חני הייתה פשוט בשוק "והכל כשר?" היא שאלה.
"כן" הוא ענה לה נחרצות "ואת יודעת מה עוד?" הוא המשיך ועיינה של חני רק נצצו והתרחבו יותר ויותר, היא לא מסוגלת לחכות שבועיים….
"בארץ ישראל, כולם מדברים עברית" כך הוא אמר לה
"מה ואם אני רואה מישהו ברחוב, אני יכולה לדבר איתו בעברית?" היא שאלה בעיינים גדולות.
ואחי ענה לה "כןןן, כווולם מדברים בעברית, המוכרים בחנות, האנשים ברחוב, השכנים, החברים, כ-ו-ל-ם!!!"
חני אחותי הייתה כל כך נסערת, היא כל כך חיכתה לבוא כבר לארץ ישראל.
ואני, בחדר, חייכתי לעצמי.
כמה שילדים יכולים להיות תמימים. אבל תכלס. למה????
אנחנו רגילים לזה וזה מוזר לנו להכנס לחנות רגילה ולראות שכל המוצרים כשרים,
אבל למה, ריבונו של עולם, למה זה מגיע לנו????????
למה אחיי הקטנים צריכים להתרגש מכל אדם זר דובר עברית?
למה????
למה אנחנו צריכים לחיות לנו בחור נידח ושמם בלי להכיר את העולם היפה והגדול שחי בשלווה בארץ ישראל?????
למה, למען השם?????????
סגרתי את הספר, לא יכלתי להמשיך לקרוא.
חזרתי לרגעים קטנים שקרו לי בעבר ולא יכלתי להרגע.
"אמאאאא" בכיתי לאמא שלי כשהייתי בערך בכיתה א' "אני רוצה לגור בארץ ישראל ביחד עם מלכי ושרי(שמות בדויים של בנות דודות שלי)"
הייתי אז קטנה ותמימה, ולא הבנתי למה דווקא אני מכל הבנות דודות צריכה לגור רחוק כל כך.
והן, גרות קרוב ומעבירות ביחד חוויות במפגש המשפחתי.
אבל עכשיו אני גדולה, ואני מבינה,
נכון, קשה, אבל מה זה קשה לעומת המטרה?
אז את לא חיה בארץ ויש לך חיים נפלאים אחרים, את שונה ואת זכית!
חיים כאלו אין לבנות דודות שלך ולא לחברות שלך שבארץ, אלו הם חיים של שליחות, והכל, ה-כ-ל, שווה בשביל המטרה, להביא את משיח עכשיו!
אז את לא יכולה לקנות מתחת הבית אוכל כשר, אז מה?
אז את לא מדברת עם המוכרת בעברית, אז מה?
אז את רואה את בנות דודות שלך רק בחופש הגדול, אז מה?
זהו, שכאן נתקעתי. עוד מילא לא לקנות למטה אוכל כשר ולדעת שפה נוספת בחיים (שזה בעצם אחד היתרונות) אבל זה שהבנות דודות נפגשות להן באירועים, זה כבר מהשו אחר.
אני מנסה לחשוב גם על זה "אז מה??"
מנסה וכמעט מצליחה.
אבל אני יודעת שהכל שווה אם הוא רק יבוא היום.
ולפעמים כשקשה מאוד ואני חושבת לעצמי, איך אפשר כך להמשיך. אני מנסה לחשוב לעצמי ששליחו של אדם כמותו, ואם הרבי שלח אותי, אז הפעולה שלי זה כאילו הרבי עצמו עושה.
ואז, אני מתמלאת כולי בתחושת שליחות ושמחה, איזו זכות! מעשה קטן שאני עושה זה
כאילו הרבי עשה!
וזה, זה מה שנותן את הכח להמשיך!!!!!
מדהים עד כמה שזה מחזק.
ביי להיום, מקווה שאתן נהנות לקרוא את הפוסטים שלי ומתחברות לרעיון (ומבינות אותי)….
יום טוב!!!! ובהצלחה לכולן!!!!!