כותרת משנית
יש לי זיכרון של דג.
שבע שניות.
לא משנה כמה העולם נוראי, לא משנה כמה סיפורים מחרידים אני שומעת שקוראים לידי, בכל מקום, אפילו אצלי בסמינר מה שהיה סמל הצדיקות והיהדות בעיני (פה תאשימו את התעמולה).
לא משנה כל זה.
דקירות הכאב שאני חשה בכל פעם ומקללת את רגש האמפתיה המוגזם שלי.
לא משנה הכל.
אני עדיין אוהבת אנשים.
אני עדיין מאמינה להם.
אני עדיין אוהבת את העולם, שוכחת כמה הוא מעוות וקשה לשינוי.
ושוב- אני נזרקת אל המציאות הקפואה, חשה את הדקירות בחזה, 'אין סיכוי מלפפון חמוץ, תרימי ידיים' וגלגל חוזר, אני שוכחת.
והכאב תמיד בה בסוף, כשאני חוזרת להכרה.
לא עדיף לי להישאר עם הזיכרון התמידי מול העיניים, להפסיק לחוש את הכאב בידיעה כל פעם כשאני נזכרת מחדש?
אולי עדיף להפסיק לחלום על עולם טוב יותר.
לשקוע לחספוס ממכר מאשר להרגיש את הכאב.
צורב.
מעיק.
העולם לא ניתן לשינוי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
16 תגובות
עולם לא נועד כדי להשתנות. העולם הזה לא נברא לשינוי.
ההפך, מתחילת העולם ידעו שהוא רק ילך וידרדר, ולא לטובה.
האנשים בו נועדו להשתנות.
וזה תפיסה אחרת לגמרי.
עד נשמת אפי האחרונה (מלודרמטית טוו מאצ'??)
אני אמשיך להאמין שיש אנשים טובים בעולם, וגם הרעים יכולים להפוך לכאלו.
ואני לא תמימה. ולא טיפשה. ולא פתטית.
הזדהותתת
אני משתגעת מהפוסטים שלך!!!!!!!
את פשוט… לא יודעת אין לי מה לומר
אוככ זה כלכך אני!
שמדחיקה את מה שקרה רק אתמול, בוחרת לשכוח כל פעם מחדש…
"אולי עדיף להפסיק לחלום על עולם טוב יותר."
אני באמת כבר לא יודעת מה עדיף;(
שתיהם עדיפים ושתיהם לא…
תודה שגרמת לי לחשוב עלזה??
וואו. זה קשה ואני מבינה עד כמה, אני גם אחת כזאת שמאמינה לכולם עד שמישהו מטיח לה את האמת בפרצוף ואז היא נשברת.
אנחנו צריכות לקלוט שהעולם רע וזהו. כל עוד לא בא משיח… גלות ?
בכללי בלי קשר
לי יש זיכרון של ההפך מדג (אולי פיל?)
ואני שונאת אותו מכמה סיבות, אולי נתחלף?
תתנחמי בזה שעדיף להיות אמפתי ורגיש מאשר ההיפך…
יש אנשים שזו הנטיה שלהם,לאהוב אנשים,לסמוך על אנשים וזו תכונה מאוווד יפה! (רבים ייתרונותיה על חסרונותיה..)
תשמחי בזה!
אויש זה כאב?
מלפפון,
אני אוהבת מאד את הפוסטים שלך שתהיי בעניין.
וקוראים את הכאב שלך וגם קצת פחד (ככה אני חושבת לפחות) מהמילים שלך.
קבלי הזדהות עמוקה ממני.
העלית לי דמעות.
וואווון כמה הזדהות.
זו פשוט אני. ממש ככה.
דווקא כיהודיה מאמינה
העבודה שלנו התפקיד שלנו זה מתוך החושך למצאו את האור הקטן הזה!
מתוך הטומא לגלות את הקדושה!
העולם שלנו לא משתנה. זה העולם.
אבל האנשים משתנים.
לא את תשני את האנשים.
אלה את תשני את עצמך.
ואחרים ישנו את עצמם.
זה החיים, אחד קם השני נופל, אחד מצליח השני מפסיד.
אף אחד לא מצליח או קם בשביל השני- ככה גם בשינוי,
אל תנסו לשנות אחרים. רק את עצמכם.
את תהיי טובה? העולם שלך יהיה טוב.
אוי בדיוק אתמול אמרתי לאימא שלי שיש לי זיכרון של דג..
חחח זה היה אחרי שניסיתי להגיד לה משהו איזה 5 פעמים וכל פעם פרח לי מחדש?
העולם הוא מאוזן יקרה.
כמו הטוב, ככה הרע.
אנחנו בוחרים במה להתמקד. זה לא גורם לרע להעלם מתוקה, זה גורם לו להיות נוכח פחות בחיים שלך.
מבלבל קצת, נכון?
העולם לא נועד לשינוי,
אנחנו, בני אדם, לפעמים צריכים להשתנות.
"רק אנחנו יכולים לתקן את העולם, אין אף אחד אחר…" (הרב שלמה קרליבך)
לתקן.
להביא את המשיח.