חוויה עוצמתית ומעצימה. (כן!)
הנה זה בא, את מרגישה את זה עולה לאט בגרון.. לוחץ על הלב.
והעיניים מתחילות לייצר בשפע, מהמוצר הנחוץ הזה שקוראים לו דמעות. את מעפעפת מהר כדי לעצור לשניה, ובורחת מיד למקום אחר.
אין פה אף אחד. פיוו, אפשר לשחרר.
המחשבות מתחילות לרוץ בזרם, והוא עולה שוב לעיניים ומתחיל לפרוץ לאוויר העולם. דמעות עגולות זולגות בעדינות, כשאת מסתכלת במראה את רואה כמה הן יפות. שקופות כאלה וטהורות. למה טהורות? כי הן שלך, ממש.
הן מרגישות רותחות על העור, הרגשות מבעבעים בתוכן- תסכול, כעס, כאב, אשמה. מלחלחות, מרטיבות את הפנים, סוללות שבילים של מים מהנשמה. ובסוף המסלול זה מלוח בפה, מי המוכשר שימציא דמעות מתוקות? אני אשלם לו הרבה.
ומיד אחרי הגשם הראשון מגיעים הרעמים, כל מה שהשארת בבטן מנגן עכשיו על מיתרי הקול.. יפחות קטנות שהופכות לאנחות גדולות, ואת מוציאה, מתאמצת, מרגישה את עצמך לכודה פיזית בתוך הכאב הזה.
ולאט לאט משחררת חבלים ומתנתקת מהזמן, עכשיו רק לבכות את הכל.
ברקים מזעזעים את גופך, את נבלעת בטורנדו המסחרר הזה, ששואב ממך את כל הרע, הוא נשטף עד מהרה במטר עצום.
מחבקת את עצמך, תופסת חזק, שלא תפלי עמוק מדי. אחרי רגע עוזבת מעט, ונופלת בכוונה לבור קטן- להרגיש עוד מהסבל הממכר הזה. ואז קמה, נרגעת, ומחבקת עד שהחום מתפשט.
בסוף את נשארת, קצת רועדת- קצת מחייכת. העיקר שאת נושמת, עמוק. את האוויר הנקי שנושב בתוכך עכשיו. נוטפת למדי ויושבת בשלולית, אבל לא אכפת לך, כי את יודעת שסוף כל סוף-
בכית.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
28 תגובות
אבל למה בשם הזה.
למה. למה.
חישוק.
האמת שכשסיימתי לקרוא את הפוסט עלתה לי מחשבה אחת, והיא: "הלוואי עליי. הלוואי." לוידעת אם מתאים לבקש כזה דבר, אבל בהחלט הייתי שמחה להשתחרר ככה. קיצר.
לא באמת בשביל זה רציתי להגיב.
הפוסט שלך מדהים. באמת. ופה, כנות, זה שם המשחק. כך שהשם האמיתי שלך רק מוסיף לזה.
את בנאדם מדהים, חישוק. מדהים ומרגש. שמחה כל פעם לגלות עוד חלק ממך.
וואההה.
חישוק.
– – –
מה זה?..
ו..בטי, מרשה לי להצטרף לתגובה שלך גם כן?
זה כלום. ממש ממש כלום. OK?
מרשה לך.
נ.ב: את יכולה לבוא לפרטי פליז? אני מתבשלת בתוך עצמי כבר לילה שלם.
תודה בטי. את מהממת..
ו.. מגיעים לזה, מתישהו.
לא, זו סתם פשלה שלי.
לא נורא, השגחה פרטית…
סחטת ממני שתי דמעות.
ולב דופק.
אין לי מה לומר.
אני באמת לא יודעת איך להגיב.
אוח.
אם אין לך מה לומר, מה אני אגיד..?
כן בכיתי
שחררתי
ניקיתי.
?
?
ראית אותי בוכה כאילו?;)
חישוקית,ממש אהבתי את הפוסט.
ואני לגמרי מסכימה עם כותרת המשנה?
לא 🙂
זה בלשון נוכחת כי ככה יותר נוח לי לכתוב.
תודה, בייגלונת.
תיאור מדויק.
למרות שבזמן האחרון יוצא לי לבכות הרבה?
אויש… רק תזכרי שזה לטובתך ? למרות שזה כואב.
תזכירי לי רק איך בוכים כי הספקתי לשכוח;)
פוסט מהמם, חישוקית. את כותבת כ"כ יפהה!
חח סתכלי בפוסט.
טנק יו, יעלי
אוח, לא לזה התכוונתי. אוף, אני אפילו לא מצליחה לנסח ת'צמי נורמלי
עזבי, אין לי כח לנסות להסביר למה התכוונה 'המשוררת'
נשמה, למה זה יפה וטהור כל כך?
כי כתבתי מהלב, בלי סינונים.. וככה זה יוצא לי.
אוייי חישוקית.
כתבת כלכך טהור ויפה,
שנתת לי חשק לבכות.
אחחח, נחספתי.
מעריכה המון.
תודה, בת מתוקה!!
אימאלה אני צרחתי עכשיו!@.
את הרעדת אותי!!
הרעדת!
מה זה היה,
פשוט אני.
אוח, סליחה אם זה טלטל מדי.. את מותק.
הכנות הכריחה אותי להקשיב.
חישוק, בין הפוסטים היפים והנוגעים שלך.
את פשוט ילדה מדהימה.
אוי, ההסמקה…
תודה.
וואו, חישוק…
להגיד שוב שאת מדהימה?
נדוש, ונכון.
מה שקראתי פה עכשיו, היה מסע.
אפילו שם יש לי; מסע בעקבות הדמעות.
פשוט טהור, יפהפה.
וראיתי שכתבת בתגובות 'למה העליתי בשם הזה'.
אז אני אגיד לך למה.
רצית שנכיר עוד חלק מדהים שבך.
וזה פוסט כל כך יפה, שחבל להסתיר אותו תחת שם אחר.
מסע קטן, כן. וזה רק סוג אחד של בכי..
תודה הארי, אבל לא רציתי לחשוף את החלק הזה שבי, אבל זה קרה.. ולא נורא.