את עדיין כואבת על השואה?
עיניים ענקיות, דבש.
טיפות זולגות מכסות אישונים מטושטשים.
—
קומץ שפה, נושך אותה עד זוב דם.
ידיו הקטנות נסגרות לאגרופים. זה כאב.
—
בהה קדימה, החושים שלו משתוללים. טרופים.
איבד נשימה ובאופן אבסרודי,
עדיין חי, נשם.
—
עוקב אחרי העשן המחניק טירוף נשימה.
ילדה קטנה קופצת לו אל מול העיניים. בוכה.
היא בכתה, והוא בכה.
והם כבר לא.
הוא ראה, הגופות שלהם נשרפו לערמת אפר,
נזרו ברוח.
ממוטטות אהבה, משפחה, חום, קשר.
הוא מסיט מבט, נטול כוח.
אני לבד, אבא!!!
אני לבד, אמא!!!
אני רוצה גם למות, ליפול על השלג, לוותר.
שחייל עם המגפיים ירה בי. שאהרג.
אין לי כוח להתמודד, להילחם.
אין לי חרב לנעוץ בסמל האס האס.
לפגוע בהיי היטלר שמגועל בדם. אדום.
למוטט מהפכה שניתקה אותי מחיותי, אס אוו אס.
ואני רוצה לבכות, כולא דמעות.
רוצה לצרוח בגטאות, לנתץ מחנות.
רוצה להשתגע לנפץ שלט של העבודה משחררת.
אני רוצה להיות, רק להיות, אבא. רוצה לחיות.
ומים ומלח כבר לא שאלו רשות.
כיווץ שפה רועדת אל מול מלקות גרמני. שותק. גמור.
והלילה היה עמוק וחשוך והוא חיפש כוכב שינגב לו את הכאב,
שינקה לו דם, שיני טרף של זאב.
הוא לא מצא. עצוב.
מחבק את עצמו. עצור.
ומלאכים בוכים, נשמות פורחות באוויר.
ואין אפילו קבר, ראש להניח ולבכות. רק רוח מייללת בחוצות.
והאוהב שם למעלה, מרחם.
מלטף ילד קטן שמרים עיניים רטובות לשמיים.
רוצה לחיות, אבא.
קח בני, קיבלת.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
81 תגובות
אין לי מה להגיב. אני רועדת ומצומררת פה, יואו מה זההההההה
תודה יפוש 🙂
וואו במבי, הפוסט שלך נגע לי עמוק ברמות, בטוחה שאני לא היחידה… אתמול לא הייתי כל כך מסוגלת להגיב מרוב הלם, אז קבלי את תגובתי:
זה קשה מאוד לכתוב על כאב כל כך עצום וחשוף, ויחד עם זאת לא להמעיט מערכו, להביע אותו בצורה הכי אמיתית שאפשר.. ואת הצלחת לעשות את זה. וואו, את כישרון גדול ונשמה טהורה וחמודה!!
ואווו ריגשת.
איזה מתוקה שאת!!
תודה ענקית 🙂
אבאלה אבאלה אבאלה…
זה כלכך עצוב לקרוא סיפורים על השואה..
ושירים פי כמה!! יש בהם משהו הרבה יותר עצוב ונוגע ואמיתי…
במבי בכלל את כותבת מאוד יפה..
תודה!!
כן, האמת שלאחרונה כתבתי הרבה על השואה, זה פשוט צף בי…
הדמעות כאן זולגות
במבייי
דייי מה זה הכתיבה הזאת???
אני יכולה לגלות לך (בסוד) שגם אני בכיתי, הנושא הזה לאחרונה מדי רגיש אצלי…
וואו… את נשמה..
האמת שהנושא נוגע בי גם..
אבל לא יודעת לא נותנת לו הרבה מקום.
אני נורא אוהבת סיפורים על המלחמה, ושירים.וכדו.
נגעת לי ללב!!
וואו.. במבי!!
זה עצוב… ואת הבעת את זה בצורה מצמררת…
את כותבת יפה!!
ווואי… זה מפחידדד…
השואה וזה ומוות…
תודה!!
זה מפחיד, אבל באיזה שהוא מקום צריך להיות מודעים למה שהעם שלנו עבר…
האמת שדילגתי על התאור, כי כן, אני עדיין כואבת מאד מאד על השואה, ואין לי זמן עכשיו להכנס לזה.
כי כשאני נכנסת – אני שם בכל העצמות שלי. יכולהלרעוד מפחד באמצע ספר על השואה או משהו כזה.
אני חושבת שלפחות זה מגיע לכל הסבים והסבתות שלי שרצחו שם. שאני יכאב את זה.
כשאני עשיתי עבודה על השואה, אני בכיתי תוך כדי…
ובכלל אני ממש מפחדת ללכת ליד ושם אבל זה חלק ממה שעבר על העם שלנו וצריך, פשוט צריך לדעת מה היה שם.
אני שעה בוהה במסך.
יש לי גוש בגרון.
הכישרון שלך הוא הרבה מעבר למילים.
באמת שאין לי מה להגיד.
רק תודה.
באמת.
בבקשה רחלי,
שמחה שזה נגע, והזיז.
כי זו בדיוק היתה המטרה של השיר הזה לנער אותנו מהשגרה לפעמים ולהזכיר לנו את מה שאחרים מנסים להכחיש…
כולי צמרמורות.. דיי אמא זה בלתי יאמן מה שהיה
זה משהו לא נורמלי, השואה הזאת..
אמאאאא
איך הרבי התבטא?
אנחנו לא יכולים להסביר את מה שקרה בשואה, רק בגאולה נדע את זה. (המילים לא מדויקות).
לפי הכותרת ידעתיי שזו את. הלכתי לקרוא.
אמאאאא ימושלמת אחת. את כותבת נדיר. את כותבת נדיר. איכשהו יורד לי דמעות מהפוסטים שלך וכו. רואים שזה נושא שנוגע לך מאוד… כתבת מהלב.. מושלם.
אוהבת אותך ילדה❤
נוגע מאוד, כמו שאת אומרת.
עצב חשוף מדי כרגע 🙁
תודה גלים, את פשוט מתוקה.
איך רואים שעבר חודש מעשרה בטבת
נכון,
זה גם בגלל עשרה בטבת אבל ממש ממש ממש לא רק.
כי אם זה היה רק בגלל זה הייתי מעלה עוד לפני כדי שיעלה בעשרה בטבת.
אני עכשיו עמוק בנושא של השואה אז בלי קשר כל כך…
מהמם
והתשובה היא כן.
כואב לי על השואה.
מאד.
חיכיתי לתשובה הזאת.
תודה.
וואי יש לי דמעות בעיניים.
במבייייייייי
אמהלההה
מה
זה
הדבר
הזה?????
אני כולי צמרמורת פה
הכתיבה שלך משגעת, ואני אגיד לך את זה כל פעם מחדש.
ועכשו זה היה וואוו אחד ענקק
❤
תודה ספרינג!!
שמחה לשמוע שאהבת 🙂
אמאאאא צמררת אותי
המטרה שלי הייתה להזכיר,
מקווה שצימררתי בשביל המטרה 🙂
אח די לא רוצה
🙁
גם אני לא…
אבל זו היתה מציאות..
יפה מאוד מאוד
רק אם תרשי לי כמה תיקונים (אם את לא מרשה דלגי):
-נזרו מלשון מלאכת זורה?
-או חייל עם מגפיים, או החייל עם המגפיים
-הייל היטלר
באמת שכתבת את זה מיוחד, וואו
-נזרו זה מלשון זורה כן, לזרות ברוח.
– אוקי אני גרועה בדקדוק 🙂
-אופס שכחתי את הלמד…
תודה, אני אוהבת הערות.
אמא'לה במבי! צמררת את הצמרמורת!
אגב איך יש לך תגית בשם שלך?
אוי את חמודה.
האתר עשה לי, לאחרונה הוא הפסיק לעשות אבל אם את רוצה את יכולה לפנות אליהם וכשהם יחדשו את התגיות הם בעזרת ה' יעשו לך.
הכתיבה מטורפת- על זה אי אפשר לחלוק, באמת.
אבל אני עכשיו ממש מתוסכלת:
למה לא נגע בי???למה לא ריגש???
למה האדישות???
אוף ?
יש למישהי תשובה?
מרוב שכל כך הרבה יהודים נהרגים, כבר הפכנו להיות סוג של אדישים, וזה עצוב, וזה כואב.
אבל זה החיים ומה תעשי נגד זה?
אני לא רוצה שזה יקרה ולכן אני כותבת, אני רוצה לעורר, שתבינו כל יהודי הוא עולם מלא, וזה כואבבב.
גם לי לא נגע
אני בחרתי במודע שלא יגע, כי עם כל הכאב
( ויש כאב. לא מסוגלת לקרוא ספרים על השואה, ואם אני כן קוראת, הלב שלי ממש ממש מתכווץ וכואב) אין לי זמן ופניות נפשית להיכנס לזה.. כי יקח לי הרבה זמן לצאת..
אז שמתי מעטפת על עצמי וקראתי ברפרוף
במבי תיארת חד וחזק!!
יואווו דמעותתת נשפכותתת עצובבב????
מאיפה הכתיבה היפה הזאת
תודה 🙂
שמחה שאהבת את הכתיבה.
יחסית, גילתי אותה די לאחרונה…
את מוכשרת ממש תפתחי את זה???
הפוסט הזה עשה לי רע. רע מאוד.
ולא, לא התרגשתי מהשואה, וגם לא התצמרמרתי.
וזה מה שמפחיד אותי.
אין לי רגש. לא מצךיחה להפעיל אותו.
השואה עצובה? כי ככה אמרו לי לחשוב ולהרגיש
איןמלי רגש מעצמי
שום דבר כבר לא מזיז לי. לא מרגש אותי.
ועכשיו יש לי רגש אחד, פחד.
אני מפחדת שאני ישאר ככה לנצח
גם לי זה היה ככה בהתחלה, הייתי אדישה דווקא בגלל העוצמות הבלתי אפשריים של הכאב שהיה בשואה.
עד שתפסתי את עצמי והבנתי ופרקתי לי את זה לחלקים וכתבתי על זה.
אבל אז הרגש הגיע בבת אחת… מקווה שבהמשך זה יתאזן בעזרת ה':)
אני לא חושבת שהיא התכוונה לשואה ספציפית.
נכון רוצה לרצות?
נראה לי שהכוונה שכל הרגשות *להכל* נגמרים.
גם כלפי עצמך.
ואת אפילו לא עצובה בגלל זה.
אני לא יודעת אם לכתוב שזה קרה לי או שאני עדיין ככה.
לא יודעת.
זה קטע הזוי.
הי חורפית
נכון, אני בהחלט לא מרגשיה כלום לשום דבר.
וזה מפחיד אותי.
ולזאתי עם השם המסבוך?
זה בעיה.
כי זה לא מראה חוזקה או משהו
זה מראה חולשה. בריחה התמודדות
סגרתי את עצמי כל כך חזק שאני מבריחה מעצמי כל צל של רגש.
אני פוגעת בבנות בלי לשים לב, באמת לא מתוך רוע, זה פשוט מתוך כלום. אני ריקה. חלולה.
ולבמבי
לדעתי בכי מראה על חולשה, בהחלט
אבל חולשה זה טוב ורע תלוי מתי.
אם את בוכה מהשואה למשל זה אומר שאת חלשה מול הזוועות האלה ואז זה מצויין.
אבל בכי ממילה שמורה זרקה לך זה כבר חולשה שחורגת מהנורמות.
הכל טוב, רק בגבולות
תני כיף!
?
וולקאם תו מי!
אנחנו אותו דבר, כמעט.
משהו אחד שלא מובן לי: מה הבעיה שזה ישאר אצלך?
דווקא אם (לדוגמא) הייתי רואה וידאו על השואה או גוש קטיף או לא משנה מה וכולן היו בוכות ואני היחידה שלא בוכה זה היה אחלה, זה מראה שאת חזקה (נפשית),
לא??
*קראי את התגובה שלי למעלה ?
אפשר לשאול משהו בשביל להבין? לא בשביל להתקיף.
לא לבכות זה מראה בשבילך על חוזק?
במביי יא מטורפתת ה ישמור על הכתיבה הזאתתת
התיאורים שלך מפחידים נוגעים בקטע הזויי
ואיך שאת מפסקת ממש אהבתיי
ואני לא בנאדם רגיש חיצונית ואם הצלחת להרעיד לי כמה מיתרים והצלחת אז את גדולה מהחייםם
ואווו תודה!!
שמחה שזה הזיז משהו כי זה חשוב…
???
(ככה אני נראת עכשיו)
השואה אצלי זה נושא רגיש מאוד מאוד מאוד
וזהו לא יכולה להגיב יותר אולי בהמשך…..
קבלי הזדהות כואבת.
אמאאא מה זה הכתיבה הזאת?? אני כולי צמרמורות!! במבי את כותבת מהממם!! מהממת בעצמך!
תודה,
את בעצמך מהממת 🙂
איזה כתיבהה. ואוווו.
במבי, נגעת בי.
עמוק.
תודה.
בבקשה,
שמחה שזה נגע, ועמוק…
אמאא במבי
אני צמרמורת
ויש לי משומה רטיבות בקצה העיניים
אוףף
ה' אני רוצה גאולה!!!!
מקווה שלא יותר מדי צימררתי זה היה רק בשביל המודעות…
בתור נינה לניצולת שואה אני יודעת שמה שהחזיק אותם הרבה זה התקווה ליום הגאולה. ולא ציינת את זה.
יש לך קשר אישי לניצולת שואה?
האמת שלא, השורשים שלי בכלל לא קשורים לאירופה והגיוני ממש שאני לא יודעת בדיוק מה החזיק אותם…
כתבתי מנקודת המבט שלי אחרי ששמעתי סיפורים ממש כואבים.
וואו!
כתיבה מהממת!
אין עליך!
מממ… מצמרר!
תודה 🙂
את חמודה.
אמאלההה
מה זה היה??
אני רועדת כאןןן
רוצה לחבק את הילד הקטן ולומר לו "אני איתך"
אני בכיתי איתו ביחד..
אבל זה סתם בגלל שאני רגישה, כנראה 🙂
זה נורא..
וכתבת את זה מצמרר.
אוי,
פנקס סליחה 🙁
מזדהה מזדהה!
נושא שנורא כואב לי! ואני ממש מסכימה איתך שלמרות הכאב, חייבים לזכור את זה תמיד ולספר על זה לעולם שמעדיף לשכוח! כי אי אפשר לשכוח! אסור!
ולצעוק את זה זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות!
זה המינימום ההכרחי.
אנחנו פשוט חייבים. אסור להשאיר את זה ככה למכחישי השואה.
אני לא יגיב על זהה אפילו!!! מטורףף!!! קשה לקרוא… צימררת!!
ים סוער את פשוט מתוקה!!
תודה.
נ.ב
השתיקה שלך שווה מלא 🙂
אני בוכהה פההה
השואה נושא רגיש אצלי
אני לא מסוגלת לקרוא על השואה
זה גורם לי לבכות ולהצטמרר
כתבת יפהה ממש!
היית פעם ביד ושם?
האמת שלא…
אני ביא ובעזרת ה' השנה ניסע למרות שאני מפחדת ממש. ממש. ממש.
במבי אני עם דמעות בעיניים
כולי צמרמורת
רק רוצה לצעוק בשמו, קיבלתי אבא.
הלכתי לקחת טישו.
הוא קיבל, לא הייתי יכולה לגמור את השיר הזה אחרת…
תודה ?
אין לי מילים
—————————————-
—————————————
———————————-
שתיקה חזקה יותר ממילים, אז תודה על זה?
במבי אני מה זה מקנאת בך שאחרי יום יש לך כבר 70 תגובות.
אבל יש על מה כי כתבת מדהים.
שאפו לך!
אביגיל את חמודה?
חצי מהתגובות כאן הן שלי שהגבתי לבנות. לא יודעת אם זה כזה משנה להן… אבל אני אוהבת לעשות את זה לפעמים.
זה משנה וזה כיף!
משתדלת גם אני להגיב לתגובות
במבי 🙂
זה דווקא מאד יפה שאת מגיבה חזרה!
וואו… עלו לי דמעות..
אמאלהה זה כואב..
הבאת את זה בכתיבה כל כך מופלאה ומההממת.
ממש התרגשתי…
אמאלה מצמרר..
הכתיבה שלך מיחודת ממש!
אמאלה
—-
אני יושבת המומה מול המסך
ככה
עם פה פעור
אין לי מילים..
זה.. הכאב חשוף מידי
דוקר מידי
אחח
עלה שלכת וקפה אספרסו תודה!!
שתדעו שכל תגובה שלכן פשוט מחממת לי את הלב!!
אז תודה ענקית!! לשתיכן??
אמאלהה נגעת בנקודה רגישה..
זה ככ קשה לחשוב על זה ולכאוב את זה
הכתיבה שלך בכללי מצמררת ונוגעת..