אין כניסה לזרים!
אזור הנוחות שלי מטופח להפליא:
בניתי אותו במו ידי ביגיעה וטרחה ימים רבים. לא חסכתי במאמצים ולא עייפו ידי, הנחתי נדבך על נדבך כדי שיהיה מושלם ומעוצב לטעמי האישי.
אני מקפידה על מראה חמים וביתי לאזור הנוחות: על הרצפה פרוס לו שטיח, מתוח לכל צד ונעים למגע. פרחים בצבעים עליזים מקשטים אות אזור הנוחות, על כתליו תמונות עם נוף פסטורלי משרות בו שלוה ורוגע ועל המדף מונחים בבטחה כל הרגלי ותכונות נפשי. וילון אטום תליתי לי לשמירה על פרטיות והגנה, את הדלת לעולם אותיר נעולה והמפתח שמור אי שם עמוק במסתרי ליבי.
לאף אדם אין דריסת רגל בפינת החמד הזו, הרי הוא אזור הנוחות שלי.
וכשאני נמצאת בו הוא עוטף אותי ברכות ואהבה, אני חשה משוחררת ומלאת שמחת חיים.
לעיתים רחוקות רוח חזקה פורצת את החלון משליכה חפצים לרצפה, מזרה בהלה, ומשאירה חורבן ובלבול. או אז מיד אגיף את התריס, ואקפיד להחזיר כל דבר למקום הראוי לו. בחרדת קודש אלטף את כל ההרגלים שהתפזרו ובסבלנות אין קץ אחבר ואדביק שברים ופירורי רגשות שנותרו בפינות חשוכות. את אבק הדרכים שחדר עם הרוח אסלק, ואחזיר לאזור הנוחות שלי את השפיות והקביעות המתארחות להן כאן באופן תמידי.
בחלוף הזמן הקירות החלו מעט להיסדק, הוילון נפרם בקצהו והריצוף בקצה השמאלי מתנדנד מעט. אך אני מסיטה עיני מלראות זוטות שכאלה ולא נותנת לדברים של מה בכך לקלקל לי את אזור הנוחות.
והנה הכל השתנה באחת, כשהגעתי לאזור הנוחות חשכו עיני. . . החלון פתוח לרווחה והוילון קרוע ומשוך מטה. את התמונה מצאתי על הרצפה והמסגרת מפורקת, אפילו הפרחים איבדו מצבעם והרכינו ראש בתוגה לאות השתתפות בצערי ומבושה בשל חוסר היכולת לסייע ולתקן.
משהו חדר לאזור הנוחות שלי, הוא הגיע ללא התראה או בקשת רשות, נכנס מהדלת הראשית והתנהג כאילו זו ממלכתו והוא האדון היחיד: שינה, הזיז, לקח והעלים. עיצב מחדש, רוקן והוריד. הלך לבלי שוב מבלי להשאיר סימן או טביעת אצבע.
כל התחביבים שטיפחתי, החושים שפיתחתי, הטבעים האנושיים שלי עליהם שמרתי באדיקות נמחקו ונעלמו לחלוטין.
אני אובדת עצות, מסתובבת מהכא לתם, פוכרת ידיים ביאוש באין פתרון נראה באופק. אין לי קצה חוט או עקבות שיובילו אותי אל נכסי האבודים והיקרים לי כל כך. אינני מוצאת כח ורצון לבנות מחדש הכל. כל עמלי היה לריק ואין שום תכלית, חיי השתנו לבלי היכר.
לשווא אתאבל על מה שהיה ולא יחזור עוד, עלי לבנות לי במהרה אזור נוחות חדש מוקף חומה בצורה.
אזור מפלט, מקום מקלט…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
19 תגובות
וואו!!! את כותבת פשוט מהמם!!!! ?
מיכל מהמם!!!
אבל בשביל להשתנות בשביל לעשות משהו בחיים כולנו צריכות לצאת מאזור הנוחות שלנו.
❤❤
צודקת בהחלט
אהבתי ממש מעניין:)
תודה, מקווה שעוררתי נקודה חשובה למחשבה
והוווווו!!!!!!!!
הכתיבה שלך מהפנטת!!!
והקאצ' מדהים!
תודה רבה!
החיים מלאי קאצ'.. .
רחל בולטון – "אזור הנוחות, אזור הנכות"
אאוצצצצ
חחח, גם אני חושבת כך
גם נכון, כי ברגע שאנחנו מקובעות ב'אזור הנוחות' שלנו, אנחנו לא מוכנות להתפשר על שום מקום אחר!
ואנחנו נכות כביכול!
אבל מה שבטוח, שחייב שלכל אחת יהיה את אזור הנוחות שלה, אחרת היא תהיה אבודה…
נכון, אבל אסור לנו לשקוע באזור הנוחות. כדאי להתעורר ולהתנער
ציטוט מושלם ומדוייק
ואוו מיכל, מזדהה..
אהבתי!
תודה רבה!
אני מבינה הרבה מיכם כי גם אני עברתי המון עם ורק ביזכות זה קל לי יותר להתמודד עם דברים אני כועסת על עצמי ומאשימה את עצמי בדברים של אחרים ואני רק ביזכות הקשיים יודעת אייך לעזור לאחרים תקשיבו יש לי מישפט מחזק בישבילכם נכון יש אכזבות וכישלונות בחיים אבל יש את קצה המנהרה שתמיד יש בו טוב אז בסוף אתם באמת תישמחו יום אחד זה יגעה וכדי לכם לא לעבד תיקוות
נכון מאוד, תמיד אחרי הקושי ומידת הגבורה מתגלה מידת החסד בכל תפארתה
וואו!!!
כל כך נכון, ההמחשה מדויקת!!
וחוץ מזה שאת כותבת מהמם!!!
ממש ממש התחברתי!
בהצלחה רבה בכתיבה בהמשך!
(מעצבן שאין לי אימוג'ים…)
תודה רבה!