כשהחיים קשים..

ואני זוכרת להודות
קשה לי!
החיים מעלי
ולא למולי
בהזמנה!
מביטים הם בי בהתרסה
ואני עומדת.
מובסת.
שותקת.
צוחקים עלי.

מביטה נכחי.

החיים לועגים לי!
כואב לי!
עמוק בפנים!
בולעת מים בשקיקה
אך…
המים לי מרים!
למרות שליכאורה
מתוקים.

מתי אשכיל להביט
מתי אשכיל להבין
שבזכות השם
אצלי הכל להיט?

קשה לי !
החיים מעלי!
כך מרגישה אני.
בראייה מצומצמת
מביטה נכחי.
רואה את החיים
בכיוון השלילי.
לפתע אלי חדרה
ההכרה
שאם אתבונן,
אבחין בזכוכית המגדלת:
הן!
אם ארחיב את זוית הסתכלותי:
אסתכל על החיים בצד האופטימי
אודה להשם על כל הטוב
ולא רק על הטוב.
ארגיש פתאום
במרום