אתמול היה יותר טוב 🙁
נקודת המפנה הזו,
שאני כבר לא בטוחה עד כמה ההתבגרות הזו תעשה לי טוב…
הבילבול העוטף
שבין האור לאור
והקילקול שהוא הביא, מהטוהר האינסופי
של ילדה שהכל לפניה מישור…
מודה.
הבאתי על עצמי.
אבל,
לא באשמתי.
קשה. ואין, אין כח במצבור ואז מגיע ההרגל,
ואם טעיתי בלילה טועה גם באור…
הרגשות שמסמאים את כל ההסתכלות
ואני, שטובעת אל תוך העצבות
מהתסכול,
ששוב לא עמדתי בציפיות של עצמי
שאני אפס מאופס חסר תקוה, משווע לאהבה.
ואז מרוקנת,
ואיך לא?
יורדת.
שאלות ללא תשובה שהולכות ומתגבהות
והעירעור הפנימי שמאיים לו מבעד לשורות
שלמות פנימית שזועקת מהחסר
והילדה הקטנה שבי,
שאין לה מושג איך עוברים את ההר.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
אני אוהבת אותך. יהיה בסדר.
ואוו עולים לך המון לאחרונה!
נסס גלויי:)
פשוט מהמם! אחת הכתיבות!
וואו… מזדהה… הבעיה שלי אין כבר נקיפות מצפון..
תהיי מאושרת שזה מפריע לך.. יש מצבים יותר גרועים מאמי
תהיי חזקה
ואוו איזו כתיבה מעניינת ויפהה
את נשמעת מתוקה ממש.
אהבתי.
אולי לא חייב לעבור אותו.
אולי לאט.
ואולי לאזור כוחות ואז.
אבל בסוף עולים. וזה מה שחשוב.
את כותבת יפה ברמות.
אוף מזהה
תאמת ורק את האמת ההיתי מעדיפה לחזור שנה אחורה…
לילדונת התמימה והמתוקה שההיתי כל כך לא מה שאני היום…
לכולם יש מחשבות לא נעימות. אני פשוט משתדלת לא לחשוב על זה. ואם זה לא עוזר לך אפשר ללמוד פרשת שבוע, להתפלל יותר, ולנסות להתתחזק