מלאכים בשחור לבן (1)

ההתחלה…
ואוו זאת הפעם הראשונה שאני כותבת בלוג.. מרגש… באמת…
רציתי לספר קצת על השליחות, לשתף אתכן בחיי היומיום, קשיים וגם בדברים הפרקטיים כמו אוכל, שפה וכו'
אלה שלא שליחות פה: מקווה שתבינו אותי ותוכלו לחוות מה שאני חווה… אתן יכולות לשאול אגב אם יש נושא שמעניין אתכן ולשתף גם אותי קצת באיך החיים אצלכן…
ולשליחות שפה: אני מעריכה ומעריצה אתכן ממש! מבינה אתכן.. פליז ספרו לי אם גם אצלכן זה ככה… אם קשה לכן, אם אתן מזדהות ואם יש לכן עצות בשבילי!

אנסה כל פעם להביא נושא מעניים ולדבר עליו פה. אם יש שאלות מעבר לזה תגידו!

חשוב לי לומר שכל אחת מאתנו היא בעצם שליחה. לא צריך ללכת רחוק כדי להראות את הדרך הטובה ולהוות דוגמא לאנשים אחרים… לכולנו יש פה שליחות קטנה בעולם… בלעדיה לא היינו פה…
אז אתחיל מההתחלה:

הורי היו רגילים לגמרי. לא ידעו מה זה חו"ל וגם לא ביקרו שם מעולם. כשנישאו היו לאבי שני אופציות:
– ללכת לכולל רגיל
או
– לכולל שבו אתה מתחייב לצאת אחר כך לשליחות אבל משלימים לך על כך טוב ועוזרים לך בזה…
אבא שלי לא רצה להתחייב ולא לקיים אבל גם לא היה בטוח מה יקרה בעוד כמה שנים…

הוא הלך לכולל הרגיל.

עם הזמן נולד אחי הגדול… ההורים שלי החליטו לטוס ל"ארץ המגף"(לא ידעו על כך מעבר לזה…) לטיול זוגי.
קנו כרטיסי טיסה, ארזו מזוודות, השאירו את אחי אצל הדודה ופנו לשדה התעופה נרגשים.
טיסה ראשונה…
שעה בדיוטי פרי.
קניות.
הרכז מכריז את שמם בקול אך הם עסוקים בקניות. פספסו את הטיסה.
ממורמרים ומתוסכלים חזרו לאסוף את אחי ההמום ("מה לא נסעתם???" "אבל רציתי לשון פה!!!") וחזרו הביתה לישון.

אחרי כמה חודשים שוב קנו כרטיסים לאיטליה! הפעם היו זהירים והגיעו בזמן… (מטעויות לומדים.. רואים? חח חוכמה באמת.. הייתי מתפלאת אם לא…)
כשנחתו התחילו בטיול אך אמי ישר קיבלה סלידה למקום… ראתה את הרחובות, תחנות האוטובוס הישנות, קשישות עם מקל החוצות את הכביש ונכנסה לדיכאון.
לא צחוק: היא רצתה הביתה וכמה שיותר מהר!
והכן הם חזרו.. לא מרוצים בכלל…

אחר כך נולדתי אני… (מילאתי להם את החיים באושר…. רק לזה חלמו חח סתם סתם להמשיך? או להמשיך לתאר עד כמה הייתה שמחתם רבה כשנולדתי?)
עברו חלפו להם חודשים והורי מצאו את עצמם טסים בפעם השלישית, לא לגיחה קצרה, אלה כדי להשתקע!…

כמה הפוך הוא העולם? מבט ראשון לעולם לא מראה את כל האמת! סבלנות וזה יבוא…
מלאכים בשחור לבן… אולי הם לא מצילים חיים כמו המלאכים בלבן אך הם מצילים נשמות טהורת שנפלו לבורות שחורים ועמוקים. עושים עבודת קודש של ממש ומצילים את העולם במובן הרוחני!