ועד עולם
?️
אֶתְמוֹל הָיָה קַר,
דְּפָנוֹת רָעֲדוּ
סְכָךְ דָּלַף גֶּשֶׁם
(טִפּוֹת טִפּוֹת,
כְּמִין דְּמָעוֹת-)
עַל קֵרוּב,
עַל אָהוּב,
עַל יָמִין שֶׁצִּפְּתָה
לַשָּׁב.
לַשָּׁוְא.
אֶתְמוֹל הָיָה קַר
שָׁמַיִם יִתְעֲבוּ
עֲרָפֶל כִּסָּה לֵב
(שֶׁהִתְאַהֵב,
שֶׁנָּפַל, שֶׁאִכְזֵב-)
וְרָעַם,
וְזָעַם,
חָתְמוּ דַּף בְּסֵפֶר-
יוֹמְיוֹם.
אָיֹם.
וְטִפּוֹת צָרְבוּ כְּאֵשׁ
וְלֵב נִכְוָוה מִכְּפוֹר
וְעָב חַף מִכָּל רֶגֶשׁ
צָבַע עוֹלָם בְּאָפֹר.
וְקֹר יָכוֹל לִשְׂרֹף,
וּלְבַד יָכוֹל לְהָצִיף,
אַךְ כּוֹאֶבֶת מְכָל הִיא
צַלֶּקֶת שֶׁחָזְרָה לְהַכְאִיב.
נפרדים מהסוכה.
פתקים יוצאים מבית המלך, ותכף יעקב ילך לדרכו.
ואני חזרתי לבראשית. לאותה נקודת התחלה, שאין לה סוף.
?️
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
44 תגובות
הכאבת לי חזק, יש לך כתיבה בועטת.
בטי..
מרשה לשאול מה שלומך? מה קורה בתוך הלב הקטנטן הזה?
אויש, סליחה.
בטח מרשה לך.
ממ, קורה שהוא מצולק עד עצם, ולא מצליח להתרפא, כי הוא כל פעם נופל ונחבט מחדש.
את מדהימה, נקודה. הרגישות שלך מהממת בעיניי.
מרשה לי גם לשאול אותך מה שלומך?
בטי,זה–
וואווו
אותה נקודת התחלה שאין לה סוף.. כל כך מדוייק..
תרשי לי לצטט לך בית אחד שהתחברתי אליו במיוחד? אבל מנקודת מבט אחרת..
אֶתְמוֹל הָיָה קַר
שָׁמַיִם יִתְעֲבוּ
עֲרָפֶל כִּסָּה לֵב
(שֶׁהִתְאַהֵב,
שֶׁנָּפַל, שֶׁאִכְזֵב-)
וְרָעַם,
וְזָעַם,
חָתְמוּ דַּף בְּסֵפֶר-
יוֹמְיוֹם.
אָיֹם.
תודה בייגל?
הבית שלקח לי הכי הרבה זמן לדייק?
שמחה שהתחברת.. וזה מעניין מה שאת אומרת, כי לשיר הזה יש שתי משמעויות, אחת ברורה, ואחת יותר עמוקה. אז בהחלט אפשר להבין אותו מכמה זוויות.
שוב תודה, התגובה שלך חיממה לי את הלב.
וואוו וואוו וואו שככה יהיה לי טוב
את מוכשרת בטי
ואהבתי כל אות בשיר שלך
איזה כיף לי, תודה! ואמן?
כיף לראות אותך פה.
אלוקים.
השיר הזה..
אני רוצה להגיב. ולא רוצה להגיב.
אני.. אמא'לה.
למה אני מרגישה משהו מטפס לי לעיניים.
אמא'לה. אמא'לה. אמא'לה.
אין לי מילים בלקסיקון בכלל.
אלוקים.
את לא חייבת להגיב.. בכלל לא.
וגם לי טיפס המון משהו'ים לעיניים כשכתבתי את השיר הזה.
ממ, קלידוס? סליחה על התגובה הלא סימפטית הזו. מאמינה לי שכבר יומיים אני חושבת רק עליה כמעט? ומתחרטת על כל אות. לא יודעת מה רציתי ממך..
זה לא קשור אלייך. כאילו, זה כן, קצת, אבל זה בעיקר אני. אז שוב מתנצלת.
וסתם ככה, אני אוהבת אותך.
שוב מטפס לי משהו.
בטי, די..
מתוקה אחת.
את לא צריכה להתחרט על התגובה הזו בכלל, את בסדר.. את הכי בסדר..
ו..אל תתנצלי בכלל. אם כבר זו אני שצריכה להתנצל..
אני. גם. אוהבת. אותך.
די זאת הייתה המילה שלי?
ומה סיכמנו לגבי ההתנצלויות??
אמאלה ואבאלה
הצילו
H E L P
YORDAM
AYUDA
يساعد
ሸ ኤል ኤል
幫助
ヘルプ
.. אל תטרחי להבין, ישבתי ותרגמתי את המילה "הצילו" לכמה שפות. מקווה שהמסר חלחל.
ועכשיו ברצינות, בטי –
ההה. זה היה מפעים.
עמוק, מיוחד, מסובך, מפותל, יפה, חלק, מחוספס, עם גוון מהמם ומילים מדוייקות.
אמאאא.
המילה מוכשרת תשמע נדושה? תתמודדי. את פשוט מוכשרת.
נגעת.
אוהבת אותך ❤️
חח לוביוו. חלחל, חלחל.
ו-ואו. המון מחמאות מרגשות. תודה, מותק. הלוואי.
מספיק בהחלט, ואף יותר מכך.
אוף, אוהבת אותך גם❤️ ונמאס לי לכתוב אתזה פה. בא לי שנכירר
בטוח שחלחל? יש עוד המון שפות מוזרות שלא השתמשתי בהן. חבל.
אין על מה!
גם אני.❤️
יואוו הלוואיייי.
גם לי נמאס. אבל היי, אולי זה יקרה מתישהו, לכי תדעי.
אמןןן
לאותה נקודת התחלה, שאין לה סוף.
אעע מצמרר
בטי זה יפיפה?
תודה חירות?
בטי, זה… בועט. הזדהיתי קצת: נקודת התחלה, שאין לה סוף. מדויק.
?
ואוו בטי, הצילו.
איזה שיר.. מטריף. הייתי צריכה לקרוא כמה פעמים כדי להירגע. כמה עומק ודיוק. את יודעת שאת מדי טובה נכון? ואני הכי אוהבת את הכתיבה שלך.
וזהו, שאין עלייך.
מקווה בשבילך רק טוב.
ואו.
כמה פירגון ומילים טובות.
תודה, בת מוזרה❤️
מדי טובה? ממ, לא נראלי שעד כדי כך? אבל תודה.
ואמן, גם בשבילך, ילדה מתוקה ומהממת שכמוך.
אחח.
כשהאוניברסיטה העברית תחדש מילים מתאימות להגיב לשיר כזה תעדכנו אותי.
ילדת קרח, את מתוקה! התרגשתי.
בטי-
כואב לי
משהו שם כוא בלי מבפנים
לא יודעת להסביר
רק רוצה לומר לך תודה
זהו
(גם בלי להסביר על מה…)
אז רק אומר שבבקשה, ושאין על מה.
?
אני דמעות. על לחי
…
מה קראתי עכשיו, למה היטלטלתי ככה.
אני אשן על המילים האלה לילה, מקווה לקום כשבאמתחתי מילים מבטאות יותר..
אממ, חזרתי.
דקתיים אחרי שקראתי את הפוסט הלכתי לישון, הוא הדהד לי בין עצמות הגולגולת כל הלילה והדמעות התייבשו על הלחי.
אחד השירים היחידים שדמעתי מהם, שהרשיתי להם לגעת עמוק, לחלחל ולחדור.
יש לך כתיבה מדוייקת כל כך, עוצמתית, עם המון עומק וארמזים שמושחלים בין המילים, ומקצב ומשחקי מילים ואני לא מתייחסת לתוכן כי זה מרטיט מדי.
שנייה אני אנסה לנסח:
כבר לא סופרת כמה פעמים קראתי את השיר הזה, שתי ידיים לא יספיקו, אבל כבר מהקריאה הראשונה הרגשתי שכותבת כאן ילדה גיבורה, גיבורה, גיבורה. המלחמה ארוכה, והיא עדיין קיימת.
אולי באמת אני אקדיש לך את הפוסט הזה (כאן המקום לגלות שהוא חרוט על לוח ליבי, הלב שלי החליט ללמוד אותו בעל פה והוא לוחש אותו למוח בלילות של קרב.)
https://shutafotbaderech.co.il/insights_on_life/%d7%a9%d7%99%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%94/
בטי.. את שומעת עדיין את הקול הזה לוחש לך? את התווים מתנדנדים ברוח?
מעריכה אותך.
יוזבד..
|כאן נתקעתי|
אני מתקשה מעט למצוא מילים.
מה התגובה שלך עשתה לי.
תודה שקראת. תודה שנתת לזה לגעת בך, ושהבנת את העומק ואת הכוונות שלי. תודה שכתבת לי את כל זה בתגובה ככ מושקעת ומעודדת, ועוד הקדשת לי את השיר הזה שלי. (ועל זה שאת יודעת אותו בעל פה, באמת שאין לי מילים..)
❤️❤️
המלחמה באמת ארוכה, מדי. והנצחונות הקטנים בין קרב אחד למשנהו, מחזקים מצד אחד, אבל גם מגבירים את הכאב מצד שני, כי אחריהם, אני מתאכזבת מעצמי כל פעם מחדש.
והלוואי גיבורה. הלוואי.
בקשר לשאלה שלך, אני לא יודעת.
עד יום לפני שכתבתי את השיר שמעתי אותו, חזק יותר מאי פעם. אבל הייתה לי נפילה חזקה, ועכשיו אני כבר לא שומעת כלום.
מרגישה שהמילים שלי ככ עלובות..אין לי דרך להסביר מה באמת גרמת לי להרגיש עכשיו, עם התגובה הזו והלב הענק הזה שלך. (הזה והזו, כי נעלמו לי קצת המילים)
רק שתדעי שריגשת ברמות.
נ.ב: אני יודעת שאני אומרת את זה יותר מדי לאחרונה, אבל חבל שאין אפשרות להתכתבות יותר אישית, או לתגובות מוצפנות שרק שותפה אחת יכולה לקרוא (הלכתי רחוק מדי??). כי אני ממש מתפדחת לנהל כאלו התכתבויות, ממ.. איך נגדיר זאת, חושפניות ואישיות שכאלה בפורום שכזה. ואולי יגידו שהאתר לא נועד לכאלו התכתבויות, אבל קצת קשה לא לצפות את זה אחרי שמעלים פוסטים ותגובות שמורכבים מחתיכות של לבבות.
אם את רוצה, בטי.. ויוזבד..
?
בטי.. נאבדו לי המילים לרגע.
אני ממש שמחה שהרגשת את הלב שהכנסתי בפנים, כי התגובה הזו דווקא עושה רושם של תגובה מבולבלת מילדה מטולטלת.. כמו שהייתי באמת אז, תחת הרושם של השיר הזה.
בטי, מרשה לי לכתוב לך משהו? את נלחמת. את נלחמתת. ואני יכולה לחזור על זה עוד אינסוף.
את לא נכנעת לו, ליצר, את יודעת מה טוב ומה רע, והלב המתוק שלך לא מרים דגל לבן לאפור הזה, או לאפור הכהה, או לשחור המבריק. הוא קם כל פעם מחדש. שוב. אין מילה שמתאימה לך יותר מ'גיבורה', בטי, ותשנני את זה חזק ותכניסי לראש.
נזכרת עכשיו בשיחה של הרבי בדיוק על זה שגרמה לי אי-אז לדמוע, הנה קישור לתגובה ההיא https://shutafotbaderech.co.il/mini/%d7%91%d7%a1%d7%95%d7%a3/#comment-308613
ועוד משו.. 'לו היה הקדוש ברוך הוא חפץ במשרתים פיקחים ומהירי חשיבה – לא היה בורא בני אדם, אלא רובוטים. המון המון מחשבים קטנים ומהירים מאוד. אבל ה' ברא אותנו כדי שניקח את כל הסערות האנושיות, הנמוכות שלנו, ונשתמש בהם כדי לעשות לו נחת רוח. לו היה רוצה בהצלחותייך, היה בורא אותך מלאך. הוא רוצה שתתאמץ. הוא ברא אותך בשביל שתרצה, ותתפלל.' (אחד מאלף, מיה קינן)
מסתבר שגם לילד בן חמש וגם ילדה בת 14 (עוד חודש בדיוק יומולדת..?) נכונים אותם משפטים. ואני מנסה קצת להתעודד מזה… ה' כל כך אוהב אותך, בטי. האנושית, שנושכת שיניים ונלחמת, שזה אכפת לה והיא לא נכנעת.
את בעצמך ריגשת אותי עם התגובה הזו, ילדה מדהימה שכמוך.
נ.ב. תמיד יש את מי שהגיבה תגובה מעלי… את רוצה? 😉
ולאידעת למה אני כותבת אתזה, אבל היום כיוונתי עלייך בתפילה.
לילה טוב גיבורה אחת.
יוזובדוש, אין מתוקות כמוך. נקודה.
עכשיו באמת שאין לי מילים..
תודה רבה על הקישור, ועל הציטוט החזק הזה, מספר נוסטלגי שכבר כמעט שכחתי מקיומו..
ויש ככ הרבה אמת במילים שלך. צריך רק לקוות שבשעת מעשה אזכור את זה.. בעז"ה.
ומזל טוב מוקדם, אגב?
ושוב תודה.
נ.ב: נראה לי שכן?
מהמם
.
תודה!
אוי
בטי.. זה עצוב
ממש.
כואב לי עכשו..
בשבילך.
אבל למה ככה?
קשה עלי פרידתכם. הפרידה שלנו.
ה' תמידד איתנו.
זה אנחנו.. שמפנים לו עורף.. שמתעלמים וגם מתרחקים..
ופרידתנו.. ביננו לבין עצמנו..
קרע בתוך העם. מלחמות בין פלגים. בין אחים!
ביני לבין עצמי.
מלחמה נואשת בין השחור ללבן
בין הרוע- לטוב..
אבלל בשמחת תורה, עם האחדות שלנו בלי הגבלות.. אנחנו לוקחים כוחות! לתוך היום יום.
כל החגים.. וגם בסוכות, המצוה היא זו שאיחדה אותנו.
שחיברה..
ובשמחת תורה, בגלל שהאחדות היא עצמותית, רוקדים ביחד, בלי מחיצות,
ההשפעה שלה מתמשכת.
וכשאנחנו ביחד, ה' מברך אותנו בכל המצטרך, והרבה הרבה מעבר..
וההשפעה של החג ממשיכה גם לתוך היום יום! השפעה עצומה!!
חורף בריא בטי, ושותפות:)
לב סגול, את מתוקה. תודה על האיכפתיות השובה שלך?
ואת ממש צודקת. ממש ממש.
רק היה לי חבל על ההזדמנות שקצת פספסתי, וגם, יש עוד כל מיני שכבות מתחת למילים, שמדברות על עוד אלפי דברים אחרים.
אבל, שוב, את צודקת. שמחת תודה זה באמת יום גדול, והשמחה ששמחנו עד כמה שיכולנו עוד תימשך לכל השנה, בעז"ה. (כיף על השיחה? גם אני למדתי אותה בדיוק)
חורף בריא!
אהה
זה- —
מה כתבת פה? איך כתבת?
למה אני בוכה עכשיו, בכלל?!
וְעָב חַף מִכָּל רֶגֶשׁ
צָבַע עוֹלָם בְּאָפֹר
זה הכי נגע בי. הכי אני.
טוב. לא יודעת מה לכתוב פה.
מה כתבתי פה? ניסיתי לכתוב פה על הכוויות שהלב שלי חטף, ועל איך שהיה לי קר נורא, והרגשתי שהכל, כל העולם וכל החיים, חוזרים שוב ושוב על אותו רגע, כמו דיסק שרוט. ועל הלבד שהיה לי, ועל הצלקת שכאבה לי ככ ככ שהלב שלי לא היה מסוגל להכיל.
איך כתבתי? זאת כבר שאלה קשה מדי. אין לי מושג. פשוט התחפרתי מתחת לשמיכה, ואחרי לוידעת כמה שעות, הרמתי את הראש מהדף, והיה כתוב שם הכל. אין לי מושג איך בדיוק.
את בוכה? אני חושבת שמותר לבכות (ואף רצוי, כמו שאומרים), רק אל תהיי עצובה מדי. טוב, שין?
אוהבת.
למה זה כל כך נגע בי?..
והכי אהבתי את הבית הזה:
וְקֹר יָכוֹל לִשְׂרֹף,
וּלְבַד יָכוֹל לְהָצִיף,
אַךְ כּוֹאֶבֶת מְכָל הִיא
צַלֶּקֶת שֶׁחָזְרָה לְהַכְאִיב.
אעע.
כיף! גם אני הכי אהבתי אותו.
ב-ט-י
אעע.
שיר מצמרר ונוגע.
❤
תודה?
בטושש, מה זה היה עכשיו?
הכתיבה שלך נגעה בי ממש – שתדעי!
את כותבת כל כך יפה והתוכן אין בכלל מה לדבר..
כואב ונוגע! איך את? בסדר? אני ממש דואגת לך, אז תתני אות חיים 🙂
אין והחרוזים שלך שגעו אותי מרוב שהם יפים ומשובחים..!!!
ואחרי שאני חוזרת לכאן כל כמה זמן וקוראת את השיר ה..מטורף הזה שוב, ושוב, ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב, הגיע הזמן לומר גם לך, הכותבת, על זה.
השיר הזה פשוט.. מטורף.
לא יודעת כמה פעמים קראתי אותו כבר.
הוא כואב, ומבטא כל כך מדויק את הכל.
וההזדהות שהוא מביא איתו בכל פעם מחדש, חזקה מדי.
ולא נס ליחה.
בטי, זה.. מטורף.
פשוט.