—
שבת
לילה ומאוחר.
אני צועדת
בדרכי חזרה
למקלט חיי.
ברק מאיר בפלאש
את השמיים הכחולים.
רעם מרעיד אותם
מרעיד לי את הלב.
בלי לשים לב
ידיי סוגרות על מעיל
עוטפות אותי.
מחבקות.
מנסות להגן
על לב רועד.
ממשיכה לצעוד
עיניי משוטטות
על הכביש
הפרוש למרגלותיי.
בוחנת אותו, אותי
הוא סדוק וכהה
כמוני בערך.
טיפות קטנות
החלו לנקד אותו
הופכות אפור כהה
לשחור קודר. בוהק.
הטיפות מתחזקות
הופכות לגשם
הוא צולף בגבי.
מושכת כובע
מתקפדת לתוכי.
הגשם נוקש עליי
מבקש שאפתח.
שאקשיב לו, לי.
לגשם שיורד אצלי
לסערה שמתחוללת בתוכי.
פוסעת לשלולית
הולכת בתוכה.
משפריצה סביבי
טיפות שחורות
של גשם
מעורב בלכלוך.
ולא אכפת לי
להתלכלך
להירטב.
נכנעת
לגשם הזה
לרוח, לקור.
מרכינה ראש
בפני עצמי.
ועכשיו הדמעות
אינן צריכות רשות.
הן זולגות
טיפות משתלבות
בטיפות אחרות
— דמעות של גשם.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
14 תגובות
זה היה אחד הדברים
הסיבה שאני אוהבת את הגשם זה בגלל היכולת המופלאה שלו לנקות דברים גם בלב בפנים,
הכתיבה שלך היא מטורפת
תעלי לנו עוד בבקשה:)
תודה שותפה לדרך!
גשם הוא מנקה, מטהר.
אצלי הוא לפעמים מסעיר, מלכלך.
(אני אוהבת חורף, לא גשם
ובכל זאת כותבת עליו. הוא נתן לי להרגיש…)
ו.. אני מעלה, לפעמים.
לוקח לי זמן לשחרר את ה'שירים' שלי.
הם חשופים בשבילי…
.
אוהבת…?
איך אני אוהבת שירי חורף…
ואת עשית את זה מדהים!
נהניתי לקרוא
תודה מישל.
כיף לי שהצלחתי…
גשם.
כמה שירים יהיו על גשם
ועדיין לא יצליחו לתאר אותו
אבל את
לגמרי הצלחת
וואו
❤
חרמש,
המחמאות שלך כאלה מתוקות.
נעימות ללב…
תודה?
מושלם.
מגיבה כאן גם לאות הזדהות.
בייגל.. תודה.
לא, לא מושלם,
שום דבר שקשור אלי לא מושלם.
אאוצ' שאת מזדהה…
די אוקיינוסית אלופיתתתת
איזה , איזה שיררררר
אני מזדהה , פשוט מזדהה, זה אני.
תודה לךךךך
תודה מבקשת אמת (אגב, אהבתי את השם)
זה… עצוב שאת מזדהה?
הגשם נוקש עליי
מבקש שאפתח.
שאקשיב לו, לי.
לגשם שיורד אצלי
לסערה שמתחוללת בתוכי.
אוקינוווווס.
באמת שיצא משהו יפה מהגשם ההוא.
יפה עד כאב.
והשורות האלה. את אלה במיוחד. הייתי כותבת אני. אם לא היה שבת. ועד מוצש הלכה לי ההשראה(אז בעצם אפשר לומר לך תודה על זה?)
אוף. למה את מרשה לך להתלכלך?
למה אף אחד לא עוצר אותך?
??
תודה, שיר הרס.
(יש כזה דבר שהולכת לך ההשראה בכלל??)
מרשה לעצמי, כי זה כיף לפעמים
לעשות בדווקא, לשחרר עול. כמו ילדה קטנה.
ו..לא חושבת שמישהו יכול לעצור אותי. ואולי זה טוב.
השטח הזה סגור ומסוגר, ואין כניסה. לפחות בנתיים.
אוהבת אותך, שיר הרס?