זה לא הכי קשור ולא אכפת לי
בני אדם.
איזו מילה גדולה זה, אה.
שעות אני יכולה לשבת עם חברה ולדון עליהם. לא, לא על אנשים מסוימים. על בני אדם בכללי. איזה מין יצורים מופלאים שהקב"ה ברא, על כמה הם שונים.
תכלס, מחצית אם לא רוב המחשבות שלנו, או לפחות שלי, הן על בני אדם. לפעמים על זה שאני מבינה אותם, לפעמים על זה שלא. ולפעמים על זה שאני מבינה שבעצם אני לא יכולה להבין. מורכב נכון?
אז מה שכולנו יודעים, שחוץ מהשוני החיצוני שיש בין בני אדם, יש את השוני הפנימי, עליו אנחנו מדברים בלי סוף. מדברים, חושבים, מתווכחים.
כמו שאמרתי, שעות אני יכולה לדון על פנימיותם של בני אדם, חובבת פסיכולוגיה שכמוני, ואומנם לא כולן כמוני אבל כולן מתנסות בזה ביום יום. בקונפליקטים בין אנשים או בסתם שיחה רגילה.
טוב די, נסחפתי. אני יכולה לכתוב לכן מגילה ארוכה על הנושא, אבל לא לשם כך באתי היום.
בגיל שלנו, בגדול, אחד הדברים שמעסיקים אותנו מאוד זה, בוא נסכם בשתי מילים – מי אני. ונרחיב – מהן התכונות אופי שלי, מה אני אוהבת, מה אני רוצה להיות (כמובן אני מתכוונת במובנים של האישיות ולא הרוחנית, הלימודית או משהו אחר:).
בשלב מסוים אנחנו באות למקום יציב, שאנחנו משתדלות להיות שלמות עם עצמינו עם הכישרונות והחסרונות, אם רוצות לשנות משהו – עובדות על זה, וכבר די בטוחות שאנחנו יודעות מי אנחנו ואילו תכונות מאפיינות אותנו.
וכאן, בא הצד שלי.
בתור אשכנזיה קרה, וקרה מאוד, מצטרפת בעיה חמורה.
אני לא אוהבת רגשות. אני אוהבת לבטל אותם. אני לא אוהבת להביע אותם.
אם רגש צף בי, אני אסתיר אותו. אם ממש קשה לי, אני אברח למקלחת. להראות אותו, שאחרים יראו שיש לי רגשות? ממש לא. למה?
כי יש לי בעיה, מכירות שאתן חושבות או מתנהגות בצורה מסוימת, אתן יודעות שזה לא נכון, אתן יודעות שהמחשבה שלכן היא טעות והיא לא נכונה, אבל תמשיכו לחשוב ככה? תמצאו אלף נימוקים לכל צד?.
אם לא אז לא, אני מכירה מקרוב;).
אז לי יש בעיה, אני חושבת שרגשות הן חולשה. למה? אני יכולה להרחיב לכן, אבל זה יהיה כל כך ארוך שחבל. במיוחד כי אני אביא לכן הוכחות בעד ונגד (המורות של לשון אוהבות אותי אה. אף פעם לא הבנתי מה העניין לשאול אותי לדעתי ואז לבקש ממני לנמק גם את ההפך).
אפשר לדון על זה בתגובות אם אתן ממש רוצות.
זהו, זו הבעיה שלי. אז אם יש לי רגש שצף לי אבל ממש חזק, אני מרגישה חלשה וחסרת אונים. אני מרגישה שמשהו גדול עלי ואני לא מצליחה לעמוד מולו. אני מרגישה שאויב גדול בא וחוסם אותי ואני לא יכולה להתגבר עליו. אתן חושבות שזה בעיה? גם אני. כי רגש לא צריך לשלול. רגש הוא טוב, הוא חשוב. לא סתם הקב"ה ברא אותו (אפשר להביא מלא נימוקים גם מהתורה, חסידות אבל לא רואה צורך כרגע).
אוקי אז עכשיו דמיינו סיטואציה כזו. אני, עם כל מעלותי הנזכרות לעיל, יש לי חולשה שגם מי שלא חושבת שרגשות זו חולשה תגיד שזו חולשה.
תסבוך שלום. התגעגעתן? או שחוות עכשיו? לא חשוב.
אבל לא סתם תסבוך. תסבוך קשה. תסבוך שנרקם ברגע.
ישנם בני אדם, שיש להם חולשה – הם מתאהבים בקלות. במקרה שלי, מתוסבכים בקלות.
לחוות את זה כשאת כל כך לא אוהבת את הרגש המתפרץ, את הרגש החזק, ולא רק כלפי חוץ אלא גם כלפי עצמך – זה גורם לך להבין שמשהו איתך לא בסדר. שאת נהיית מתוסבכת על כל דבר קטן, ואת בעייתית. יש לך בעיה בראש.
אז מה את עושה כדי למנוע או לסיים עם התסבוך?
פשוט מאוד, מזלזלת עוד יותר ברגש שלי, ומנסה לחסום אותו יותר.
אני מסיימת באמצע כי גם ככה אף אחת לא תקרא את זה, ההמשך ביומני הקט.
עוד נראה ימים טובים אמן, ביי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
אתחיל מהאחרון:)
קראתי מילה במילה מההתחלה ועד הסוף , ואני יישמח לשמוע ממך עוד ולו רק בגלל שיש לך כתיבה נוחה לקריאה וממש לא מסובכת. אולי ההיפך.
ו… טוב, אז אני אישית חושבת שרגש זה המתנה, בה’א הידיעה, של החיים.
אז אפשר לומר שאני רק יכולה ככה קצת להבין אותך. אבל לא ממש.
ואת נהיית מתוסבכת בקלות? לא נורא. אולי אם תזרמי אם זה, בלי להדחיק וגם בלי להציף, זה יהיה יותר טוב.
תחשבי "אני מתוסבכת, soooo?" כאילו סבבה כזה, שיהיה.
לא צריך לעשות עם זה שום דבר לבנתיים, באמת.
אני מקווה שעזרתי בכלל או משהו כזה ובכל אופן שיהיה לך המון המון הצלחות בחיים ושתהיי מאושרת!
אוהבת!
(אה… אופס! אולי לא הייתי צריכה לכתוב את זה. אני בכל אופן לא מוחקת אבל אם את רוצה תדמיני שלא כתבתי!)
דווקא קראתי עד הסוף:)
מוכרחה לומר שריתקת אותי ממש
קצת היה מעצבן הסיומת
כי את כותבת מהמם ובצורה שממש כיף לקרוא
אם באלך
אז דווקא ממש מעניין אותי ההמשך
Love you?
אני אמשיך לך את הסיפור.
המישהו הזה מתוסבך קשה או לא משנה מה.. והוא מזלזל ברגשות שלו ומדחיק אותם כי להראות אותם זו חולשה, ואז קורה עוד משהו והוא כבר לא יכול, אז הוא הולך למקלחת ושוב ושוב ושוב.
נכון?
יש לך רעיון למה קשה לך ככה להביע רגש? ממה זה נובע.. יש לך השערה?
נו את רואה מה זה ילדונת, קראתי מילה במילה.
רגשות הן דבר לגיטימי. מתוקף היותנו בני אנוש, יצורים מוגבלים ותלותיים מאוד, הרגש נוטה לנהל אותנו, פעמים אף יותר משהיינו רוצים. אממה? לא צריך להבהל. זה לגיטימי, כבר אמרנו.
בתור בת אדם עם מודעות עצמית גבוהה (ואת נשמעת לי בהחלט אחת כזו) את צריכה להבין שבן אדם זה מכלול. הקב"ה ברא ורוצה אותנו דווקא ככה, חסרים שכמונו. עם כל הכשלונות והחולשות.
אז גם בתור אחת שמסתכלת על רגשות כחולשה (בכוונה לא נכנסת לנקודה הזו, זכותך לחשוב מה שאת רוצה), את צריכה פשוט להשלים עם החוסר שלמות הזו. עם הקיום של החולשות האלה, בתוכנו.
תקבלי אותך ככה, כמו שאת. בן אדם לא שלם, וחלש. ומתוסבך…?
נ.ב. קל לדבר, כן אני יודעת. קשה לבצע… אוהו, גם את זה אני יודעת. קשה עד בלתי אפשרי (אפשרי טוהר, אפשרי! תאמיני בזה!) לקבל את עצמי ככה, חסרה שכמוני. חלשה.
נ.ב.ב. אני מעזה להמליץ לך כן לנסות לתת לרגש מקום, וביטוי. תגלי עולם מדהים, מבטיחה לך.
תרשי לעצמך להרגיש- – –
ו…תוציאי לך מהראש את התאוריה על 'אשכנזיה קרה'. אין חיה כזאת… חח. כולנו בני אדם, קרים, חמים, פושרים. השאלה רק מה אנחנו מספרים לעצמנו.
ו- דבר אחרון (אמאלה כמה אני חופרת היום מה נסגר איתי???) אז פשוט רציתי להגיד סליחה על החפירות ועל הבלגן?♀️ חחח
בהצלחה רבה!
מצטרפת!
אוף. זה ממש לא טוב לך להדחיק! יש דרכים לטפל! לפני שעה הייתי בטיפול על החוסר אונים שליי… זה השפיע עלי גם פיזית. יש לך חולשה פיזית? חוסר אנרגיה? מענין אותי..
אולי זה עדין בעוצמה נמוכה אבל יש במה לטפל אני חושבת ואם תעשי את זה זה יקדם אותך. רק שאצלי אמא שלי מטפלת ואצלך… אני לא יודעת. בכל אופן אולי אם עצמך תעצרי שניה, תפסיקי לברוח, תשאלי את השאלות, תעני תשובות ותעזרי לעצמך…
אמא שלך מטפלת בך? טיפול רגשי?
את… בסדר עם זה?
קראתי את כל הפוסט
והזדהתי, לצערי.
אני גם אחת שמסתירה רגשות (אפילו מול עצמי קשה לי להתפרק)
ואני מדחיכה כאב/ דכאון.
אני בקיצור ילדה שאדישה להכל וחסרת אמון..
הפכתי לכזאת
ואנלי מושג למה.
לפעמים אני אומרת לעצמי 'למה אני לא יכולה פשוט לפרוק על מישהו את כל מה שיש לי בלב בלי להרגיש נשפטת וחלשה?!!!' זה היה יכול לחסוך הרבה צער לנפש וללב…
מזדהה כל כך. התחברתי להגדרה. 'אני בנאדם שמתאהב ברגע'. כל כך אני.
א-ב-ל.
התאהביות של רגע, גם חולפות ו/או מאבדות את העוצמה שלהן אחרי תקופה.
אבל אלה שנוצרות ברגע – וממשיכות ומתפתחות וגדלות ומתעצמות ו… הצילווו מה עושים לא יכולה כבררר –
אוףף אני גם מסובכת קשות עם זה. אין עצה ואין תבונה נגד התסבוך.
רק מזדהה ושולחת לך חיבוק, עוד יבואו ימים יפים.
קראתי מהתחלה ועד הפוסט ונהניתי מכל מילה.
יש לך כתיבה זורמת, בגובה העיניים, לא מסתבכת יותר מדי… 😉
בתור מתוסבכת עם דיפלומה – תני לי לספר לך שאין ילדה בגיל הזה שלא 'מתוסבכת' בשלב מסוים. ואיזה כיף זה להיות לפעמים מתוסבכת, להיות אנושית!
(את אומרת שאת מרגישה חסרת אונים… וזה בדיוק מה שאלוקים רוצה שתהיי.
הוא רוצה שתביני כמה את חסרת אונים, ואין לך שליטה על כלום. שתזכרי שרק הוא יכול, ומה שיקרה לך ברגע שתרגישי – זה רק בידיים שלו.
וזהו, אני יפסיק עם העיצות, כי אני רואה שכבר גדולות וחכמות ממני עשו את זה, ויותר טוב ממני :))
אז תני לי רק לשלוח לך חיבוק ענק, ענק ענק,
תדמייני אותו עוטף אותך, ממיס ממך קצת מהחומה, נותן לך להרגיש.
בלי פחד, בלי לחץ. הוא הרי מחזיק אותך, את עטופה בידיים שלו. ויכולה לתת לעצמך, סוף סוף, להתפרק, ולהרגיש.
ובינתיים אני יתפלל, מכאן, שאלוקים ישלח לך מלא מלא כוח, להרגיש.
בהצלחה, אוהבת ❤