שניים . . .

במילחמה

מישקפת משומשת (בקיצור- מישקשת;))

ליפעמים השמש מלטפת,
רוצה לילחוש לי דבר מה.
ואני יושבת מישתזפת,
נהנת מהדממה.

שקיעת החמה,
הקרניים נופלות לים השקוף.
שחור זקוף קומה,
מיתנקז לי על הגוף.

העולם המיתנשא,
תוקע בי מבט.
והשמיים הכחולים,
משחירים לאט לאט.

אולי עדיף ללכת,
להמשיך ליצעוד ללא כוחות.
להרגיש כמו עץ בשלכת,
לעמוד שם נגד הרוחות.

ויש כאן ועכשיוו,
את ההווה הפשוט.
ובעבר הכל לשווא,
הוא רק משמש לי קישוט.

והמחשבות מידי רצות,
כמו סרט נע.
מיתלבטת לאן לירצות,
להיכן לזוז במילחמה.

השניים שם עורבים,
מסוכסכים ללא הפסקה.
וכאן אין שומרים,
גם לא חניה ארוכה.

כעת אני מעדיפה לשבת,
ולתת לאצבעותי לנוע ברוחות.
לישכוח מכל המחשבת,
למלאות מיטענים עם כוחות.

עד לכאן הגעתם?
רברבנים קטנים.
ואני מחפשת
היכן אתם מיתחבאים.

די. נואש.
אני מאזינה מהצד
מבינה שאני המיגרש
ואתם ה מ י צ ע ד .

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא:

שאלה מביכה. אבל שיהיה

מזל שזה אנונימי… כל פעם שאני באה במגע עם מישהו לא דתיה, בלי שאני מכירה אותה ישר אני מרגישה הרבה פחות שווה ממנה.

הוסיפי את התגובה שלך:

7 תגובות
  1. ים סוער הגב

    ואווו ממש אהבתי!! לייקק ענק!!

  2. פנדורה הגב

    כישרון מטורף!!!!
    הכתיבה שלך ברמה מעל
    כיף לקרוא:)

  3. שירי הגלים הגב

    וואווו

  4. ruth הגב

    וואו כתיבה מהממת יש לך

  5. רייצי הגב

    יאא מטריף אחותיי!איזה כישרוןןןן💖

  6. מעריצה שלך מעכשיו :) הגב

    מאיפה נחתת עלי אם הכישרון ההזוי הזה??

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?