הלב לא יכול להכיל,
זה מחריד, זה לופת, זה כואב.
ואיך אפשר להתחיל,
לאחות את השברים של הלב?
והעין לא יכולה לאמוד את הצער,
והאוזן דווה מלשמוע,
והדמעות נשפכות כמו נהר
ואיך אפשר עוד לשמוע?
ומה נעשה עוד מכאן,
ואיך נתקדם, ולאן?
ואיך נתחזק, ואיך נתרומם,
מול אבל כזה מדמם.
רק נרכין את הראש מול רצון השם,
לדעת שהוא המוביל ויודע
והכל מסודר בתכנית,
ואין שום וויתור,
והכל הוא שומע
ולהכל יש פה תכלית.
הוא נמצא איתנו בכאב,
לא עוזב אף לא לשניה.
שאלה מביכה. אבל שיהיה
מזל שזה אנונימי… כל פעם שאני באה במגע עם מישהו לא דתיה, בלי שאני מכירה אותה ישר אני מרגישה הרבה פחות שווה ממנה.
4 תגובות
אוו! אהבתי ממש!
לקחתי לתשומת ליבי.
תודה 🙂
כתיבה ממש ממש יפהה!!
הכי אהבתי איך לקחת את זה לכיוון ״חיובי״, תודה לך.
וואוווו
אלופה אחתתתתת
השיר מהמםם, והכתיבה רק שלך….
מחכה לעוד!!!!💗