2 דברים
1) חברות יקרות! לאחרונה החלק הנפשי של גיל ההתבגרות התפרץ אצלי בצורה ממש חזקה 🙂 אני ממש עצבנית על כל דבר קטן. אז אם תראו אותי מתעצבנת ולא תבינו על מה ולמה פליז תבינו אותי אני עצבנית על כל העולם!!!!!!! זהו.
2) יש למשהי עצה איך להתמודד עם העצבים האלה???????????? ואל תגידו לי לספור לפני ההתפרצות…
תודה
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
17 תגובות
1) הוייייי שאני מזדהה
2) זה פשוט יעבור.
אני אישית לא מצליחה *לא* להתעצבן, אני פשוט מתעצבנת עם עצמי בפנים. צובטת חזק חזק. וחוזר חלילה
1. אני אשתדל להבין אותך. אבל תביני גם את, את העצבניים סביבך?
הגיוני שגם הם עצבניים על כל העולם(;
2. לא לספור לפני ההתפרצות, אבל משהו שלא כל כך שונה..
מישהו אומר לך את הדבר הכי מרתיח שיש, או עושה אפילו לא במכוון משהו שמעלה לך עצבים.
תקחי נשימה ע מ ו ק ה אבל ממש עמוקה, כזו שתרגיע לך את כל הגוף. ותאמרי את מה שיש לך לומר בעדינות זהירות ורגישות למי שמולך.
כך תחסכי גל התפרצויות..
בהצלחה מתוקה, תזכרי שהגיל הזה עובר, ותנצלי בו גם את הדברים הטובים!
אממ תחשבי על ההרגשה של מי שהתפרצת עליוו
לא צריך דווקא לספור, אפשר פשוט לתפוס את הפלאפון\מחשב\ספר לכמה דקות. אחר כך באמת הפרופורציות משתנות.
אוחח לספור לפני ההתפרצות חח עאלק שיטה שעוזרתת
אממ והאמת אינלי שיטה אז סוריי
אני איתךך
וגם אשמח לרעיונות;)
תלמדי לעצום עיניים ולתת 3 נשיפות
ואז תתפרצי!!!
היי בייגלה
ישמצב את מחליפה שם
אני פה לפנייך עם השם הזה שאגב הם ממש דומים 🙂
הי
ואי רק עכשיו קולטת אותך
סליחה על תפיסת השם. ממש לא בכוונה:)
מחליפה.
תודה מותק
כאלו החיים
רק צריך להזהר ולתפוס מרחק לפני שיתעצבנו עליך בחזרה
תטפלי בבעיה מהשורש
תוציאי את העוצמות באומנות כלשהי
תצעקי ביער אם יש כזה חח
תרקדי תעשי כושר
תכתבי
תוציאי את העצבים בדרכים חיוביות וממילא הם לא יתפרצו על כל דבר קטן;)
נשמה כולנו עוברות את זה??
זה חלק מהגדילה שלנו!
אני אישית הייתי מציעה לך לא לשמור הכל בבטן שזה אומר תמצאי משהו ששם את מפרקת את העצבים אם זה לנגן או ספורט, ריצה טובה וכל דבר אחר שאת אוהבת.
רק לא לשמור בבטן ולנסות "להתגבר" כי אחכ הכל יוצא וזה יותר גרוע!
בהצלחה מותק!
ותזכרי שכולנו איתךךךך באותה סירה
האמת אולי זה עמוק מדי, אבל מה שעזר לי להפסיק להתפרץ זה האבחנה בין "אני" לבין הרצון להתפרץ. ואני יסביר משהו גאוני שמהרגע ששמעתי אותו השתנו לי החיים!!
תמיד ידעתי שאנחנו מורכבים מגוף ופנימיות. הגוף הוא חומרי- מלא תאוות, גשמיות וכו'. הוא זה שתאב לשוקולד ושינה…
ופנימיות- בה קטלגתי את כל השאר. כולל אגו , כעס ולהבדיל- התרוממות והתקרבות.
ולאחרונה גיליתי משהו מדהים!! אנחנו מורכבים מנפש, נשמה.
הנפש אכן דורשת את התאוות למיניהם(כולל אוכל..)… הנפש- רוצה שיהיה לנו טוב.נפש יש גם לגויים.
מה זה טוב?? טוב זה מילוי החסר, הרצון. יש רצון לשוקולד ולהבדיל יש רצון להרגיש שולט, לא נחות ביחס לאחרים.
הנפש היא זו שדורשת כבוד ואגו. היא זו שגורמת לנו להתפרץ.
אנחנו מאשימים אחרים כי אנחנו חסרי אונים מול המצב. וחוסר אונים זו תחושה קשה, לא טוב לנו! אז הנפש נלחמת בה בצורה הקלה ביותר- האשמה ועצבים על מישהו אחר. כשאנחנו מתעצבנים אנחנו כיבכול מורידים את האשמה ממנו ושמים על מישהו אחר. קל , אה?!…
הנפש גורמת לנו לפעול בצורה מסוימת, כדי שהאחרים ימלאו את הרצונות שלנו. בגללה אנחנו מנסים לגרום לאחרים לפעול כמו בובה על חוטים ולמלאות את החסר שלנו.
את נותנת מחמאה לחברה כדי שתחשוב שאת בעלת לב ענק? את מוכיחה לה את הידע/כשרון שלך? כי את זקוקה לה!! זקוקה לה ולתמיכה שלך. כי חסר לך בטחון. הנפש שלך מנסה לגרום לה למלא את החסר שבך. הנפש מנסה לשלוט באחרים ובתגובות שלהם בשביל כבוד אגו וכו'.
והנשמה זה מי שאנחנו באמת!!! איך שאת כשאת לבד, בדשא מול הים. כשאת מתרוממת ומתקרבת להשם. זה את.
ולסיכום———–
הנפש- גוררת אותנו לעצבים , כי קשה לה עם חוסר האונים.
הנשמה זה מי שאת.
אל תתני לנפש לשלוט לך על הנשמה!!!
ובמאמר מוסגר-
עד היום שבו ידעתי שיש נפש ונשמה במקביל, חשבתי שהרצון לתת רושם טוב הוא חיובי מאד והוא רצון שלי, חלק ממני.
וגיליתי שלא, הוא רצון של הנפש!! זה לא הרצון שלי באמת.
כמובן שצריך למלא את הרצונות של הנפש, ולא נצום החל ממחר… אבל צריך להיות מודעים!!! תפרידו בין רצונות הנפש לרצונות שלכן. ותחליטו- מי פה השולט?!
לי אישית זה מאדד עוזר רגע לפני התפרצות עצבים.
אם מישהי קראה עד פה אני ממש מעריכה!! אבל תודי היה שווה:)
קראתי.
מהמםםם
אלופה אחת3>
עם כל גיל ההתבגרות
שגם אני מרגישה אותו,
אני חושבת שהעצבים תלויים בי בלבד!
ומה ירגיש הילד שתצעקי עליו?!
שבגלל גיל ההתבגרות שלך הוא סובל
אף אחד לא יבין את בגיל הזה!
אני צובטת את עצמי לפני העצבים ואני אומרת לי תרגעי זה לא אשמתו זה אשמתי- זה הגיל שלי!!
ואני נרגעת
כשהייתי יותר קטנה הייתי יותר עצבנית מהיום כי היום אני מבינה במה אני צריכה לשלוט בעצמי..
יואוווווו!
בול אני!
אני גם התפרצתי בטעות על חברות שלי ועשיתי הפגנה קטנה כזאת מרוב עצבים על משהו שולי וקטנטן…
והן נלחצו ,כי זה מה זה לא אני! ובאו, והתחנפו אלי וכו
ואני בסוף רק התפדחתי כי בבית חשבתי שמה עובר עלי?!
כאילו, זה היה על משהו טפשי ומטומטם!
אז מה שעוזר זה לקשקש חזק חזק על דף או משהו בסגנון
אם את לבד אז את אפילו יכולה לכתוב לעצמך!
ולהתעצבן, ולהגיד:
"מותר לי לכעוס, מותר לי להתעצבן!
אבל זה לא ישתלם לי!!"
ולהרגיע את עצמך
עוזר ברמות.
מניסיון חיים עשיר בעצבים ובהתפרצויות!