אפשר לומר שכן. ? מישהי נורא קרובה אליי אחותי הגדולה הנשואה לפני שהאחיינים נולדו הייתה אצלינו עם גיסי למשך כמה חודשים וזה היה קשה. מאדד אנחנו גם נורא שונות ולא ממש מצליחות להסתדר האם התנכלתי אליה? אולי משהו כזה.. למה? כי כל היום היינו סביבה במצב מדאיג עבודות הבית שהתרבו היו עלינו הלחצים שלה היו על כולנו אז גם אני והוצאתי את זה עליה כמה פעמים.. זה לא נעים. זה לא יפה. חסר כל התחשבות. מה קרה בסוף? בשעה טובה נולד אחיין ראשון מתוק. שנה לאחר מכן שוב אותו סיפור, ועוד אחת ? אבלללל אני יכולה להגיד לכן שעבדתי על עצמי המוןן על סבלנות, על שינוי גישה כלפיהם וגם היא .. בכל אופן גדלנו שתינו מאז. ומבטיחה שזה לא היה פשוט אבל גם להיות מישהי שלא מתייחסת יפה לאחרים זה הרבה יותר לא פשוט והכל אפשרי לשנות בעזרת השם ❤
כשהייתי בכיתה ז הייתה לי מישהי בכיתה שהתנהגה מגעיל לבנות אחרות (כמו לרדת על בנות כי ההורים שלהם גרושים או כי הם קיבלו ציונים נמוכים וכאלה) ומתישהו אחרי שהיא הגזימה ממש עשינו עליה חרם ולא היינו מוכנות לדבר איתה, רוב הבנות בכיתה. זה הסתיים אחרי שבוע בערך עם התערבות של המורה. האמת שהיום- ממרחק של כמה שנים טובות אין לי מושג אם זה היה מוצדק או לא- כאילו, אם באמת היא הייתה כל כך נוראית או שאנחנו הקצנו את זה כדי שיהיה לנו תירוץ.
מממ כנ"ל. והשואלת לאיזה סוג התעללות את מתכוונת? אני יכולה לנסות לענות לך במקומן. לנסות לשער. הן קטנות וטיפשות. ופועלות מהבטן. אגואיסטיות ולא חושבות קדימה. הן מסכנות. וזהו. תרחמי עליהם…
אז קחי את ההסתכלות שלי בתור אחת מהצד השני… לדעתי כדאי לך להסתכל על זה ככה. במיוחד שראיתי בתגובות שכתבת שזה היה ביסודי. אני איתך. אני גם הייתי שם. לא יודעת אם באותה רמה כמו שלך. בכל מקרה. הכי מבינה אותך. ואני פה אם את רוצה לפרוק…. איך את עכשו? אה. ומותר לשאול כמה זמן עבר?
עכשיו אני בסדר ב"ה. יצא לזה לצוף טיפה ועלה במוחי רעיון לשלוח שאלה לשותפות כדי לראות תגובות מגוונות. סלחתי אבל עדיין אני לא מצליחה להבין מאיפה זה בא… עברו לפחות ארבע שנים מההתעללויות אבל אחר כך גם לא ממש הגעתי למי מנוחות ככה שהסיוט נגמר רק לפני שנתיים…
אחח. אולי את אני? לי גם עברו משו כמו 3 שנים.. וגמלי לקח זמן להשתקם. אם בכלל… מעריכה אותך שסלחת. שאת מסוגלת…
כן.. לצערי הייתה ילדה שמכיתה ה' עד ז' הייתי פשוט שונאת אותה כי הרגשתי מאוימת לידה, אז לא הייתי מתייחסת אליה, וגם כשהתייחסתי זה היה בעקיצות.. אבל ביקשתי ממנה סליחה בסוף ז' וממש התנצלתי.. לא שהייתי מהבנות שיש להן יותר מדי מעמד, גם אלי התנכלו וזה.. אין מה לעשות, ילדים.
אממ.. ישש ילדה שמעצבנת אותי ומעלה לי תפיוזים לעשרררר אז כן, אני מתעלמת ממנה. קצת. כי היא קרצייה דבק לא נורמלי מכירות תאלה שדוחפות תאף לאיפה שהכי לא קשור?? אז היא תכנס לי לשיחה עם החברות הטובות שלי ותתקע פתאום "מה? מו? מי?" מי דיבר אלייךך ומציקה בכוונהה ואומרים לה די והיא צוחקתת יאוו ומגיבה בהקצנה ובלי קשר ועם מוזרות נוראיתת ומעצבנתת וצורחת עלייך כי לא באת לה בטובב אז אני מתעלמת, קצת. תקראי לזה איך שתקראי. –##תפסת אותי עצבנית היוםם?##–
הייתה מישהי לצערי, כן. ביסודי כמובן. נראלי שזה בה ממקום של הגינה וסחף חברתי, אגב אני ממש חברה שלה עכשיו, לא אומרת שהדברים שהגעילו אותי אז השתנו לגמרי אבל זה היה סתם הגזמה… ובעיקר אני חושבת שזה לחץ חברתי כי עובדה שאחרי שהוא ירד היא נהייתה חברה שלי כי לא באמת היה לזה סיבה. אגב זה קרה בכיתות ה ו כזה…
לא. אבל אני מתביישת לכתוב שהיו מקרים וצפיתי מהצד ולא עשיתי כלום. היום אני אוכלת את עצמי על זה. על הפחד העמוק של מה תגיד החברה. מה שעלה לפעמים על סולם הערכים שלי.
אממ יותר הפוך? לא רוצה להיזכר בזה. זה היה בימי היסודי מכיתה ו כזה… ב"ה כשהגעתי לתיכון המצב התהפך פלוס פלוס, פיצוי הולם בהחלט על הימים הישנים האלו… הכי חשוב: תואהבי את עצמך, אל תתני לסביבה להשפיע על הערך העצמי שלך! יבוא יום והבנות הקטנוניות האלו התבגרו, ומהר מאוד תשכחי מהסבל הזה.
הבעיה היא שלכי תדעי אם מישהי מהן לא פה… למרות שלא נראה לי שיש פה. בקצרה: שבע שנים מהילדות שלי הלכו לפח. עד סוף ה' התעללויות ומו' עד ח' הייתי בתוך עצמי בלי קשר עם החברה ובלי מודעות לעצמי. כיום אני בי' אבל נזכרתי בזה וניסיתי לראות מה הצד השני אומר. אשרי האתר שאין בו הרבה מהצד הזה!
אוקיי, אי אפשר להגיד שאני ממש ׳עשיתי׳ את זה, אבל כן, בואו נגיד שאני צפיתי על זה מהצד ולא עשיתי כלום ולפעמים גם ליותר מזה… פשוט מתביישת לכתוב את זה עכשיו. זה היה לפני מלאאא זמן, בערך בכיתה ד… אני אספר קצת על זה: הייתה ילדה אחת לא ממש מקובלת בחברה, כזאת ממושקפת, קטנטונת, לא מקובלת – בקיצור אחת שקל להטפל עליה… והבנות באמת נצלו את זה; אני זוכרת כמה מקרים פשוט נורא ואיום איך שהצקנו לה… (כן, אני מחשיבה גם את עצמי בין ״המציקות״ למרות שלא באמת השתתפתי בזה… פשוט כואב לי לחשוב שלא ניסיתי -לעזור לה; כנראה פחדתי להתערב;) אני זוכרת שהיו איזה 2-3 בנות שפשוט לא הפסיקו להציק! ממש מסכנה… הן היו כל הזמן מתבדחות על חשבונה, מחביאות לה את המחברות, קוראות לה בשנות גנאי, והיה מקרה אחד שזה גם הגיע להרמות ידיים… פשוט מזעזע. בכיתה ה׳ זה בערך נפסק ב״ה. בקשנו ממנה סליחה והכל נגמר בכי טוב. היום היא חברה מאוד קרובה שלי, ילדה סופר חכמה, טובת לב, באמת חבל שהיא הייתה קורבן לדבר הזה… אני לא חושבת שהבנות היו רעות, הן פשוט היו ילדות. לילדים לפעמים יש קצת רוע, אבל ב״ה התבגרנו והבנו שמש עשינו היה נוראי ביותר. ממש סליחה ??????
כן, בת מהכיתה. היום אני יודעת שלגמרי היינו מגעילות, ואם היום אני אראה מישהי אחרת עושה את זה לגמרי אני אסביר לה כמה שזה התנהגות זבל. עשיתי את זה כי הייתי קטנה, ואנוכית, וחסרת התחשבות ברגשות של אחרים. וכי היא הייתה חריגה, וקטנה בעייני עצמה, ואף פעם לא ביקשה עזרה מאף מבוגר, שיוציא אותה מזה. אז אם מי שהתנהגתי אליה ככה רואה את זה- סליחה?
40 תגובות
אפשר לומר שכן. ?
מישהי נורא קרובה אליי
אחותי הגדולה הנשואה לפני שהאחיינים נולדו
הייתה אצלינו עם גיסי למשך כמה חודשים
וזה היה קשה. מאדד
אנחנו גם נורא שונות
ולא ממש מצליחות להסתדר
האם התנכלתי אליה?
אולי משהו כזה..
למה? כי כל היום היינו סביבה במצב מדאיג
עבודות הבית שהתרבו היו עלינו
הלחצים שלה היו על כולנו
אז גם אני והוצאתי את זה עליה כמה פעמים..
זה לא נעים. זה לא יפה. חסר כל התחשבות.
מה קרה בסוף?
בשעה טובה נולד אחיין ראשון מתוק.
שנה לאחר מכן שוב אותו סיפור, ועוד אחת ?
אבלללל
אני יכולה להגיד לכן שעבדתי על עצמי המוןן
על סבלנות, על שינוי גישה כלפיהם
וגם היא ..
בכל אופן גדלנו שתינו מאז.
ומבטיחה שזה לא היה פשוט
אבל גם להיות מישהי שלא מתייחסת יפה לאחרים
זה הרבה יותר לא פשוט
והכל אפשרי לשנות בעזרת השם ❤
כשהייתי בכיתה ז הייתה לי מישהי בכיתה שהתנהגה מגעיל לבנות אחרות (כמו לרדת על בנות כי ההורים שלהם גרושים או כי הם קיבלו ציונים נמוכים וכאלה) ומתישהו אחרי שהיא הגזימה ממש עשינו עליה חרם ולא היינו מוכנות לדבר איתה, רוב הבנות בכיתה. זה הסתיים אחרי שבוע בערך עם התערבות של המורה. האמת שהיום- ממרחק של כמה שנים טובות אין לי מושג אם זה היה מוצדק או לא- כאילו, אם באמת היא הייתה כל כך נוראית או שאנחנו הקצנו את זה כדי שיהיה לנו תירוץ.
לא זכור לי לא… אבל כן קרה הפוך… לצערי הרב
מממ כנ"ל.
והשואלת לאיזה סוג התעללות את מתכוונת?
אני יכולה לנסות לענות לך במקומן. לנסות לשער.
הן קטנות וטיפשות. ופועלות מהבטן. אגואיסטיות ולא חושבות קדימה.
הן מסכנות. וזהו. תרחמי עליהם…
התכוונתי לחברות.
השפלות, נידוי וכדו'…
אז קחי את ההסתכלות שלי בתור אחת מהצד השני…
לדעתי כדאי לך להסתכל על זה ככה. במיוחד שראיתי בתגובות שכתבת שזה היה ביסודי. אני איתך. אני גם הייתי שם. לא יודעת אם באותה רמה כמו שלך. בכל מקרה. הכי מבינה אותך. ואני פה אם את רוצה לפרוק….
איך את עכשו?
אה. ומותר לשאול כמה זמן עבר?
עכשיו אני בסדר ב"ה.
יצא לזה לצוף טיפה ועלה במוחי רעיון לשלוח שאלה לשותפות כדי לראות תגובות מגוונות.
סלחתי אבל עדיין אני לא מצליחה להבין מאיפה זה בא…
עברו לפחות ארבע שנים מההתעללויות אבל אחר כך גם לא ממש הגעתי למי מנוחות ככה שהסיוט נגמר רק לפני שנתיים…
אחח. אולי את אני?
לי גם עברו משו כמו 3 שנים..
וגמלי לקח זמן להשתקם. אם בכלל…
מעריכה אותך שסלחת. שאת מסוגלת…
כן.. לצערי הייתה ילדה שמכיתה ה' עד ז' הייתי פשוט שונאת אותה כי הרגשתי מאוימת לידה, אז לא הייתי מתייחסת אליה, וגם כשהתייחסתי זה היה בעקיצות..
אבל ביקשתי ממנה סליחה בסוף ז' וממש התנצלתי..
לא שהייתי מהבנות שיש להן יותר מדי מעמד, גם אלי התנכלו וזה..
אין מה לעשות, ילדים.
מי התעלל בך???
בי?
הבנות בכיתה.
סיפור ארוך… 😉
אויייייי
חצופותתתת
לא יפההה
אני כועסתת???ת
ב"ה אף פעם לא.
נשמע שאת שואלת ממקום מאד אישי וכאוב.
איך את?
אני עברתי סוג של התעללות ביסודי והייתי מנותקת מהחברה כל היסודי…
וואו.
חרם?
לא חרם אבל כולן היו נגדי בקטע מעצבן של השפלה וכדו'.
הייתי ממש שק חבטות…
ככל הזכור לי לא. מקווה שלא, גם לא בימי הצעירים…?
לא. מעולם לא.
מסתומרת? היא עיצבנה אותי.
הציקה לכל הכיתה ואחותה.. אז לא התעללתי בה אבל כן ירידות קטנות כאלה כשהרגיש לי צורך להתגונן.. איזה היסטוריהה
אממ.. ישש ילדה שמעצבנת אותי ומעלה לי תפיוזים לעשרררר
אז כן, אני מתעלמת ממנה.
קצת.
כי היא קרצייה דבק לא נורמלי
מכירות תאלה שדוחפות תאף לאיפה שהכי לא קשור??
אז היא תכנס לי לשיחה עם החברות הטובות שלי ותתקע פתאום "מה? מו? מי?"
מי דיבר אלייךך
ומציקה בכוונהה
ואומרים לה די והיא צוחקתת
יאוו
ומגיבה בהקצנה ובלי קשר ועם מוזרות נוראיתת ומעצבנתת
וצורחת עלייך כי לא באת לה בטובב
אז אני מתעלמת, קצת.
תקראי לזה איך שתקראי.
–##תפסת אותי עצבנית היוםם?##–
כיי הייתי ילדה קטנה עם שכל קטן שמחפשת צומי
"אם בנאדם רע יש בנאדם שרע לו".
*אין
אפשר לשפץ תמשפט? ?
אין ילד רע. יש ילד שרע לו
אפשר לשפץ גם?
אין כלב רע, יש כלב שרע לו
אין יצר רע, יש יצר שרע לו
זה כבר לא נכון;) יצר רע יש בוודאות!
זה אותו דבר גם אצל בני אדם מבוגרים
אבל המשםפט המקורי הוא אם ילד באמת
תכלס בכולנו יש ילד קטן
ב"ה לא לא ולא. לעולם לא.
לא ב״ה. לא נראה לי..
הייתה מישהי לצערי, כן. ביסודי כמובן. נראלי שזה בה ממקום של הגינה וסחף חברתי, אגב אני ממש חברה שלה עכשיו, לא אומרת שהדברים שהגעילו אותי אז השתנו לגמרי אבל זה היה סתם הגזמה… ובעיקר אני חושבת שזה לחץ חברתי כי עובדה שאחרי שהוא ירד היא נהייתה חברה שלי כי לא באמת היה לזה סיבה. אגב זה קרה בכיתות ה ו כזה…
כן.
וזה היה כואב ומשפיל ונוראי.
אני לא רוצה להיזכר בימים הכאובים האלו.
אמאלה, תיקון טעות!
ה ן התעללו בי, כן? אני מעולם לא התעללתי באף אחת. חס ושלום.
לא. אבל אני מתביישת לכתוב שהיו מקרים וצפיתי מהצד ולא עשיתי כלום. היום אני אוכלת את עצמי על זה. על הפחד העמוק של מה תגיד החברה. מה שעלה לפעמים על סולם הערכים שלי.
אממ יותר הפוך? לא רוצה להיזכר בזה.
זה היה בימי היסודי מכיתה ו כזה… ב"ה כשהגעתי לתיכון המצב התהפך פלוס פלוס, פיצוי הולם בהחלט על הימים הישנים האלו…
הכי חשוב: תואהבי את עצמך, אל תתני לסביבה להשפיע על הערך העצמי שלך! יבוא יום והבנות הקטנוניות האלו התבגרו, ומהר מאוד תשכחי מהסבל הזה.
אני אחרי זה אבל רוצה לדעת מה עובר בראש של הצד השני…
לא עובר להם כלום. התנהגות כזאת נובעת מחוסר מחשבה, ורק מחוסר מחשבה. אין כזה דבר יהודי חסר לב.
האמת קראתי את התגובות לפני ואז עליתי לענות פשוט אף פעם לא התנכלתי החרמתי או כל דבר אחר
כואב לי עלייך על הילדות שהתבזבזה לך, נרמסה לך
רוצה לשתף?
הבעיה היא שלכי תדעי אם מישהי מהן לא פה…
למרות שלא נראה לי שיש פה.
בקצרה:
שבע שנים מהילדות שלי הלכו לפח.
עד סוף ה' התעללויות ומו' עד ח' הייתי בתוך עצמי בלי קשר עם החברה ובלי מודעות לעצמי.
כיום אני בי' אבל נזכרתי בזה וניסיתי לראות מה הצד השני אומר.
אשרי האתר שאין בו הרבה מהצד הזה!
אוקיי, אי אפשר להגיד שאני ממש ׳עשיתי׳ את זה, אבל כן, בואו נגיד שאני צפיתי על זה מהצד ולא עשיתי כלום ולפעמים גם ליותר מזה… פשוט מתביישת לכתוב את זה עכשיו.
זה היה לפני מלאאא זמן, בערך בכיתה ד…
אני אספר קצת על זה:
הייתה ילדה אחת לא ממש מקובלת בחברה, כזאת ממושקפת, קטנטונת, לא מקובלת – בקיצור אחת שקל להטפל עליה… והבנות באמת נצלו את זה;
אני זוכרת כמה מקרים פשוט נורא ואיום איך שהצקנו לה… (כן, אני מחשיבה גם את עצמי בין ״המציקות״ למרות שלא באמת השתתפתי בזה… פשוט כואב לי לחשוב שלא ניסיתי -לעזור לה; כנראה פחדתי להתערב;)
אני זוכרת שהיו איזה 2-3 בנות שפשוט לא הפסיקו להציק! ממש מסכנה…
הן היו כל הזמן מתבדחות על חשבונה, מחביאות לה את המחברות, קוראות לה בשנות גנאי, והיה מקרה אחד שזה גם הגיע להרמות ידיים… פשוט מזעזע. בכיתה ה׳ זה בערך נפסק ב״ה. בקשנו ממנה סליחה והכל נגמר בכי טוב. היום היא חברה מאוד קרובה שלי, ילדה סופר חכמה, טובת לב, באמת חבל שהיא הייתה קורבן לדבר הזה… אני לא חושבת שהבנות היו רעות, הן פשוט היו ילדות. לילדים לפעמים יש קצת רוע, אבל ב״ה התבגרנו והבנו שמש עשינו היה נוראי ביותר.
ממש סליחה ??????
כן,
בת מהכיתה.
היום אני יודעת שלגמרי היינו מגעילות, ואם היום אני אראה מישהי אחרת עושה את זה לגמרי אני אסביר לה כמה שזה התנהגות זבל.
עשיתי את זה כי הייתי קטנה, ואנוכית, וחסרת התחשבות ברגשות של אחרים. וכי היא הייתה חריגה, וקטנה בעייני עצמה, ואף פעם לא ביקשה עזרה מאף מבוגר, שיוציא אותה מזה.
אז אם מי שהתנהגתי אליה ככה רואה את זה-
סליחה?