א. בצפייה עצמה ב. לפעמים בבכי ג. כל יום בשמונה עשרה לישועתך קיוונו כל היום (השתדלות לכוון באמת) ד. להשתדל שכל החיים יהיו לדבר אחד – משיח, לא כי משעמם לי. ה. כל הדברים שהרבי אומר לעשות, ללמוד חסידות לצאת למבצעים, לצאת מהגלות שלנו במחשבה דיבור ומעשה כל אלה שהם לקראת הגאולה ו. חברותא שבועית של ענייני גאולה ומשיח ז. ואלוקים יעזור, והלוואי שזה יחדור בכל תחומי החיים שלי.
בהורדת השיער ברגליים במקלחת המהירהההה של יום שישי כדי להראות טוב עם הגרבי רגל כל יום שישי מלחמה מחדש כי אני לא יוצאת מהבית בשבת ובבית עצמו עם גרבי כותנה אז זה לא מפריע לי בכלל אבל חובה בשביל הגרבי רגל נשמע מוזר. אני יודעת? אבל ככה זה ולא פשוט
לא. הוא לא יבוא בגלל זה. לא שאלו פה מה את עושה לקרב את ביאת המשיח. שאלו במה הציפייה מתבטאת
אז הציפייה והאמונה שלי מתבטאת בזה שאני יודעת שהוא יכול להגיע השבת ולכן אני חייבת להיות מוכנה לצאת לקראתו ועושה את הדבר הקרצייה הזה למרות שאין לי עצבים וזמן וכן אני מרגישה שזה חלק יפה באמונה שלי. אבל זכותך לחשוב אחר?
וכמובן קולס המשיח שלי קולב תלוי בנפרד מכל הבגדים שעליו השמלה הכי יפה שלי, גרבי רגל, חולצת בסיס והנעלי שבת מתחת ושאני לובשת את השמלה בשבת (די נדיר) אני שמה אחרת במקום שהכל יהיה מוכן ומזומן יאלה שיבוא כברררר
אני משתדלת מאוד להזכיר לעצמי כל הזמן שמשיח בא. ככה ממש, בלי שיטות פילוסיופיות;) מה נשמע? ב"ה משיח בא. כאלה. בזמן האחרון קצת פחות עומדת בזה אבל חייבת להחזיר דחוף. זה מאוד מחדיר. בכללי אני תמיד משתדלת להזכיר לעצמי דווקא ברגעים המאושרים לכאורה שאני רוצה משיח (ולא רק כשיש לי מבחן ענק במתמטיקה, גוואלד?). בהתחלה זה היה כמו "מצוות אנשים מלומדה" אבל היום אני ממש מרגישה שזה שינה בי משהו.
אה עכשיו קולטת שלא שאלת איך אני מצפה שאלת במה זה מתבטא… אז נראה לי הדבר השני שכתבתי וגם משתדלת שהשמלה של המשיח תהיה מוכנה וח"ו ח"ו לא מקומטת. אם משיח יבוא בשבת? מה אני יעשה? משתדלת לעבוד על המידות, אין הרבה זמן, צריך לנצל. לא מצליחה כל כך.. ממש קשה. עצות מישהי? איך להיות עקבית בהחלטות כאלה?
תתני לחברה/משפיעה/לא יודעת מה ציון על ההחלטה שלך… זה יכול להיות עשיתי/לא, וזה יכול להיות מספר כלשהו, אבל עצם העובדה של הדיווח כבר גורמת לך לעשות את זה יותר טוב, מנסיון 😉
ואוו גרמת לי לעצור שניה ולחשוב.. אממ טוב אז נראלי שבתפילת שמונה עשרה אני מכוונת בקטעים של הגאולה(משתדלת לפחות) וגם משתדלת להגיד "בתכנית הגלותית.." (סליחה לכל מי שחפר לו.. זה פשוט טבעי אצלי כבר.. כזה מישהו אומר משו ואני הקרציה-"אה המשיח כבר יבוא/ אם המשיח לא יבוא אז../ כבר נחגוג בבית המקדש.. וכו..") ממ וגם מידי פעם מרימה את הראש לאבא ומתחננת שיבוא משיח כבר כי נמאסססס
כשאני לומדת שיחות ודברים של גאולה ומשיח זה ממש מוחשי לי!! אני רואה דברים של הרעבע שהוא כותב על סימנים ודברים יותר עמוקים שמשיח ממש כבר כאןןן… אני משתדלת להיות הכי טובה שאפשר כדי שמשיח יבוא (נש"ק, התוועדיות, וסתם התמודדויות בחיי היומיום, סליחה לא סתם) מה שנקרא ל ה ת מ ס ר! אני פשוט מחכה לרגע הזה שאני יעמוד מול הרעבע והוא יהיה גאה בי……
27 תגובות
לחכות לו והתכונן כי הוא באה עוד שניה
וואו איזו שאלה.
אני יחשוב עליה ואחזור לפה עם תשובה.
אבל תודה לך,
שאת גורמת לי לחשוב ולהתעמק בכאלה דברים חשובים.
אולי באמונה שלי שבאמת באמת הגאולה יכולה לבוא.
בכל רגע.
גם עכשיו.
באמצע כתיבת התגובה הזו.
כל יום אני מתפללת במיוחד בשביל זה!
ואווו שאלה חזקהההה
משתדלת שבכל דבר ביומיום..
היא באה?
היא לא?
א. בצפייה עצמה
ב. לפעמים בבכי
ג. כל יום בשמונה עשרה לישועתך קיוונו כל היום (השתדלות לכוון באמת)
ד. להשתדל שכל החיים יהיו לדבר אחד – משיח, לא כי משעמם לי.
ה. כל הדברים שהרבי אומר לעשות, ללמוד חסידות לצאת למבצעים, לצאת מהגלות שלנו במחשבה דיבור ומעשה כל אלה שהם לקראת הגאולה
ו. חברותא שבועית של ענייני גאולה ומשיח
ז. ואלוקים יעזור, והלוואי שזה יחדור בכל תחומי החיים שלי.
עין הזעם?
אני עדיין נאבקת עם עצמי לצפות באמת…
ואת שואלת אותי על ביטויים??
אני חושבת עעליו, אני עושה מעשים לקראתו, אני לומדת ענייני גאומש, אני מתגברת
בהורדת השיער ברגליים במקלחת המהירהההה של יום שישי כדי להראות טוב עם הגרבי רגל
כל יום שישי מלחמה מחדש כי אני לא יוצאת מהבית בשבת ובבית עצמו עם גרבי כותנה אז זה לא מפריע לי בכלל אבל חובה בשביל הגרבי רגל
נשמע מוזר. אני יודעת?
אבל ככה זה
ולא פשוט
מוכר ??
לא מצחיק.
לא ניסיתי להצחיק
אהה ומשיח יבוא בזכות זה כילו.
יאללה חברה, קבועו בשישי, המשיח בא בגלל זה
לא. הוא לא יבוא בגלל זה.
לא שאלו פה מה את עושה לקרב את ביאת המשיח. שאלו במה הציפייה מתבטאת
אז הציפייה והאמונה שלי מתבטאת בזה שאני יודעת שהוא יכול להגיע השבת ולכן אני חייבת להיות מוכנה לצאת לקראתו ועושה את הדבר הקרצייה הזה למרות שאין לי עצבים וזמן
וכן
אני מרגישה שזה חלק יפה באמונה שלי.
אבל זכותך לחשוב אחר?
וכמובן קולס המשיח שלי
קולב תלוי בנפרד מכל הבגדים שעליו השמלה הכי יפה שלי, גרבי רגל, חולצת בסיס והנעלי שבת מתחת
ושאני לובשת את השמלה בשבת (די נדיר) אני שמה אחרת במקום
שהכל יהיה מוכן ומזומן
יאלה שיבוא כברררר
אממ..
אני לא בטוחה שאני מצפה?
אני משתדלת מאוד להזכיר לעצמי כל הזמן שמשיח בא. ככה ממש, בלי שיטות פילוסיופיות;)
מה נשמע? ב"ה משיח בא. כאלה. בזמן האחרון קצת פחות עומדת בזה אבל חייבת להחזיר דחוף. זה מאוד מחדיר.
בכללי אני תמיד משתדלת להזכיר לעצמי דווקא ברגעים המאושרים לכאורה שאני רוצה משיח (ולא רק כשיש לי מבחן ענק במתמטיקה, גוואלד?).
בהתחלה זה היה כמו "מצוות אנשים מלומדה" אבל היום אני ממש מרגישה שזה שינה בי משהו.
אה עכשיו קולטת שלא שאלת איך אני מצפה שאלת במה זה מתבטא…
אז נראה לי הדבר השני שכתבתי וגם משתדלת שהשמלה של המשיח תהיה מוכנה וח"ו ח"ו לא מקומטת. אם משיח יבוא בשבת? מה אני יעשה?
משתדלת לעבוד על המידות, אין הרבה זמן, צריך לנצל. לא מצליחה כל כך.. ממש קשה. עצות מישהי? איך להיות עקבית בהחלטות כאלה?
תתני לחברה/משפיעה/לא יודעת מה ציון על ההחלטה שלך… זה יכול להיות עשיתי/לא, וזה יכול להיות מספר כלשהו, אבל עצם העובדה של הדיווח כבר גורמת לך לעשות את זה יותר טוב, מנסיון 😉
תודהה
אני אנסה. מעניין שאני בקשר טוב עם המשפיעה שלי ולא חשבתי אפילו להגיד לה…
ממש מעריכה שענית לי!!
מזכירה כל יום בתפילה מדברת על הנושא ומשתדלת להיות טובה יותר (:
ואוו גרמת לי לעצור שניה ולחשוב..
אממ טוב אז נראלי שבתפילת שמונה עשרה אני מכוונת בקטעים של הגאולה(משתדלת לפחות)
וגם משתדלת להגיד "בתכנית הגלותית.." (סליחה לכל מי שחפר לו.. זה פשוט טבעי אצלי כבר..
כזה מישהו אומר משו ואני הקרציה-"אה המשיח כבר יבוא/ אם המשיח לא יבוא אז../ כבר נחגוג בבית המקדש.. וכו..")
ממ וגם מידי פעם מרימה את הראש לאבא ומתחננת שיבוא משיח כבר כי נמאסססס
כשאני לומדת שיחות ודברים של גאולה ומשיח זה ממש מוחשי לי!! אני רואה דברים של הרעבע שהוא כותב על סימנים ודברים יותר עמוקים שמשיח ממש כבר כאןןן… אני משתדלת להיות הכי טובה שאפשר כדי שמשיח יבוא (נש"ק, התוועדיות, וסתם התמודדויות בחיי היומיום, סליחה לא סתם) מה שנקרא ל ה ת מ ס ר!
אני פשוט מחכה לרגע הזה שאני יעמוד מול הרעבע והוא יהיה גאה בי……
בקריאת שבר שמישהו נפטר.
בשגרה פחות זה בא לידי ביטוי.