כשאני עושה משהו מאחורי הגב של ההורים שלי והדבר הזה מתגלה ואז אני לא מסוגלת להסתכל להם בעניים זה קרה לי היום לפני שעה וחצי למתעניינות ואני מרגישה פשוט הילדה הכי רעה ומגעילה שקיימת
אוףףףףףףף את מזכירה לי את עצמי אחרי המריבה הכי גדולה עם ההורים (בעקבות משהו שעשיתי והם גילו) שנעלתי את עצמי בשירותים (אין מצב להינעל בחדר, אפילו לא לסגור דלת) וצרחתי על עצמי איזה חצי שעה שאני ילדה רעה וחצופה ואכזרית וכל שאר המילים שהם אמרו לי וגם אלו שלא
אני לא יודעת אם דבר מסויים גורם לי לבכות, גם יש לי הבדל בין בכי לדמעות. נגיד מעייפות אני דומעת הרבה, מכעס אמיתי אני יכולה לדמוע, מבהלה. בכי… אני לא בוכה, כמעט. אבל רוצה לבכות במיליון רגעים. מיליון. אני בוכה בדר״כ כשמגיע ייאוש מאוד עמוק, יאוש כזה שאו מייבש אותך מאוד, אדישות אינסופית כזאת. או שמטביע אותי בדמעות של עצמי. זה בדר״כ. ויש גם דמעות אמיתיות פה ושם. בעיקר ממילים שאני כותבת או שאני קוראת.
אוי ויי חחח אממ בעיקר כשחותכים בצל ברדיוס המטרים הקרויבם ממני, אני בוכה רצחח ולא מסוגלת לפתוח את העינים. אממ כשיש פרידות, כשאני רואה פאדיחות של אחרים וקטעים מרגשים כאלה בסרטים או בספרים
המשפט הזה: "לך עם חיוך, מהללאל, כי אני מבטיח" (יקוואל, מהללאל, ממלכה במבחן) אמר מי שאמר (אם אני לא טועה גם זה מממלכה במבחן, לא זוכרת מי אמר) בתשובה לשאלה האם הוא באמת מוכן ללכת בריקוד לקראת המוות: אם הייתי יכול, גם הייתי שר (אל תתפסו על דיוקים, לא קראתי שניםםםם)
זה היה עם פילאק ואליהו, כשפילאק שאל את אליהו 'אתה היית עושה זאת? היית הולך בריקוד לקראת המוות?', ואליהו ענה: 'אם הייתי עושה זאת הייתי גם שר'. (משהו כזה)
וואו, שאלה שאלתית. אממ, אני בוכה נראלי יחסית הרבה ובקלות. לא מזמן בכיתי, פעם אחת לבד ופעם אחת למישהו.. אני בוכה כשכואב לי ממש (כאב פיזי), כשאני בלחץ או חוסר אונים, כשפוגעים בי, כשאני עצבנית, כשאני לבד ואז אני יותר מידי מתבחשת (מלשון לבחוש) בעצמי.. (ומגלה כמה שאני מסכנה)..כשמישהו בוכה, או שאני רואה מישהו מסכן\חסר אונים, ספר\סרט מרגש. וזהו נראלי, מספיק?
אני לא בנאדם שבוכה. בכלל בכלל. אנשים בודדים (אפשר לספור על כף יד) ראו אותי בוכה… אני אפילו אתן דוגמא: פעם אחת בכיתי מסיבה לא טובה בכיתה ויצאתי החוצה. ואז אחרי הלימודים אני וחברה שלי דיברנו והיא כזה אמר לי: "וואי למה בכית היום? אנלא רגילה לראות אותך בוכה" ואז שאלתי אותה: "למה?" והיא אמרה: 'כי את — (השם שלי) לא מתאים לך לבכות…."
בקיצור הבנתן… אבל הקב"ה ראה אותי מיליוני פעמים בוכה… אני בוכה בכי של עצב: -כאב פיזי. -חוסר אונים. -לראות את ההורים שלי רבים. -כשאני חושבת לעומק על דברים לא טובים בשקט לבד. -כשאני קולטת שאני לא מעריכה מספיק.. ודבר אחרון זה ניגונים- כשאני חושבת על המילים של הניגון זה לא בשליטה שלי…
49 תגובות
בצל?
הרבה דברים, בעיקר כשאני מדברת או קוראת על דברים ברומו של עולמי
עצבים
אהבתי
שום דבר כבר
אמא.. יעל, את מלחיצה
❤
❤
יעל.
זה זה עצוב.
מה איתך?
אפשר לשלוח לך לב?
❤
אני.
אני בוכה פעם במיליון שנה..
אבל כשאני בוכה אני בוכה:)
זה בעיקר בגלל אנשים שמרגשים אותי, או שאני מתגעגעת אליהם מאד..
גם הקב"ה לפעמים, חרטה עמוקה כזאת
העבר שלי
אההההההההההההההההההההההההההההההההההה
זאת אני בכלל.
חחחחח
מי את?
חברות. לחץ חברתי.
באמת? גלות
לראות מישהו לבד/ חסר אונים
גילויי אהבה (לא של ההורים שלי כלפיי. ממש לא)
לראות מישהו בוכה🙈
כשאני עושה משהו מאחורי הגב של ההורים שלי והדבר הזה מתגלה ואז אני לא מסוגלת להסתכל להם בעניים
זה קרה לי היום לפני שעה וחצי למתעניינות ואני מרגישה פשוט הילדה הכי רעה ומגעילה שקיימת
אוףףףףףףף
את מזכירה לי את עצמי אחרי המריבה הכי גדולה עם ההורים (בעקבות משהו שעשיתי והם גילו) שנעלתי את עצמי בשירותים (אין מצב להינעל בחדר, אפילו לא לסגור דלת) וצרחתי על עצמי איזה חצי שעה שאני ילדה רעה וחצופה ואכזרית וכל שאר המילים שהם אמרו לי וגם אלו שלא
אויייי, יש איך עזור לך?
עומס נפשי..
אחרי שאני מחזיקה חזק הרבה זמן
פורץ בסוף..
גמאני, מזדהה ממש!
אמאל'ה
את הראשונה שהצליחה להגדיר את מה שיש לי….
רוע של עצמי
🤷♀️😒
עומס נפשי..
הרבה פעמיים יוצא כשאני עצבנית
אני לא יודעת אם דבר מסויים גורם לי לבכות, גם יש לי הבדל בין בכי לדמעות. נגיד מעייפות אני דומעת הרבה, מכעס אמיתי אני יכולה לדמוע, מבהלה.
בכי…
אני לא בוכה, כמעט. אבל רוצה לבכות במיליון רגעים. מיליון.
אני בוכה בדר״כ כשמגיע ייאוש מאוד עמוק, יאוש כזה שאו מייבש אותך מאוד, אדישות אינסופית כזאת. או שמטביע אותי בדמעות של עצמי. זה בדר״כ.
ויש גם דמעות אמיתיות פה ושם. בעיקר ממילים שאני כותבת או שאני קוראת.
יש כמה דברים בודדים שגורמים לי לבכות כי בכללי אני לא בנאדם שבוכה כל-כך…
-כאב פיזי.
-לראות את ההורים שלי רבים.
-כשאני מרגישה חסרת אונים
לראות\לשמוע אנשים אחרים שבוכים.
גיל ההתבגרות.
משהו מסויים בו?
פגיעה, אי וודאות
לבכות ממש? כמעט לא קורה לי.
כן קרה בכל מיני פעמים כשקראתי מילים שילדות כתבו לי.
לדמוע, אני דומעת בשנה האחרונה די הרבה,
על הכל.
אני עצמי.
אוי ויי חחח
אממ
בעיקר כשחותכים בצל ברדיוס המטרים הקרויבם ממני, אני בוכה רצחח ולא מסוגלת לפתוח את העינים.
אממ כשיש פרידות,
כשאני רואה פאדיחות של אחרים
וקטעים מרגשים כאלה בסרטים או בספרים
כשאני מתוסכלת.
כשאני אישה
המשפט הזה:
"לך עם חיוך, מהללאל, כי אני מבטיח"
(יקוואל, מהללאל, ממלכה במבחן)
אמר מי שאמר (אם אני לא טועה גם זה מממלכה במבחן, לא זוכרת מי אמר) בתשובה לשאלה האם הוא באמת מוכן ללכת בריקוד לקראת המוות:
אם הייתי יכול, גם הייתי שר (אל תתפסו על דיוקים, לא קראתי שניםםםם)
זה היה עם פילאק ואליהו, כשפילאק שאל את אליהו 'אתה היית עושה זאת? היית הולך בריקוד לקראת המוות?', ואליהו ענה: 'אם הייתי עושה זאת הייתי גם שר'.
(משהו כזה)
מדויק יותר: "אם הייתה לי סיבה טובה לעשות זאת – הייתי גם שר".
(מזיכרון. יש לי זיכרון טוב כי אני לא זוכרת כמה פעמים קראתי את כל הסדרה😆)
לראות כאב של אחרים…
לראות אנשים עניים שיושבים בצמתים עם קופת צדקה, כואב לי…
לראות ילדים שמסתובבים לבד כל הזמן, אין להם אף אחד…
כואב לי שכואב להם.
כשלא מצליחה לבטא את עצמי
ורגעים שאי אפשר לפשט ולכתוב…
וואו, שאלה שאלתית.
אממ, אני בוכה נראלי יחסית הרבה ובקלות.
לא מזמן בכיתי, פעם אחת לבד ופעם אחת למישהו..
אני בוכה כשכואב לי ממש (כאב פיזי), כשאני בלחץ או חוסר אונים, כשפוגעים בי, כשאני עצבנית, כשאני לבד ואז אני יותר מידי מתבחשת (מלשון לבחוש) בעצמי.. (ומגלה כמה שאני מסכנה)..כשמישהו בוכה, או שאני רואה מישהו מסכן\חסר אונים, ספר\סרט מרגש.
וזהו נראלי, מספיק?
ממממ,
לראות את אחיין שלי💙
זהו.
מסרטים/סיפורים מרגשים.
בכי של שמחה – כשאני מודה לה'
בכי עמוק – זה כשאני נכשלת או מבואסת מעצמי.
כשאני חושבת על המצב שלי וההשלכות שלו על העתיד.
יחס פוגע מאמא שלי
תגובות מעליבות מחברות קרובות
משו שרציתי ממש ולא השגתי
אני לא בנ"א שנפגע, כי אני הופכת את כל האנשים סביבי לאפס…
אבל אני יכולה לבכות כשמישהו קרוב אלי שאני מעריכה מאוד פוגע בי.
אני לא בנאדם שבוכה. בכלל בכלל. אנשים בודדים (אפשר לספור על כף יד) ראו אותי בוכה…
אני אפילו אתן דוגמא:
פעם אחת בכיתי מסיבה לא טובה בכיתה ויצאתי החוצה.
ואז אחרי הלימודים אני וחברה שלי דיברנו והיא כזה אמר לי:
"וואי למה בכית היום? אנלא רגילה לראות אותך בוכה"
ואז שאלתי אותה: "למה?"
והיא אמרה:
'כי את — (השם שלי) לא מתאים לך לבכות…."
בקיצור הבנתן…
אבל הקב"ה ראה אותי מיליוני פעמים בוכה…
אני בוכה בכי של עצב:
-כאב פיזי.
-חוסר אונים.
-לראות את ההורים שלי רבים.
-כשאני חושבת לעומק על דברים לא טובים בשקט לבד.
-כשאני קולטת שאני לא מעריכה מספיק..
ודבר אחרון זה ניגונים- כשאני חושבת על המילים של הניגון זה לא בשליטה שלי…
כשגילתי שיש לי תעודת בגרות 😅