היום (יום שישי) היה היום האחרון שלי בבית הספר עם החברות.
לא שמנו לב שעבר זמן ואז פתאום הגיע סוף היום ואז בנות התחילו לצעוק שצריך לבכות ולא יודעת מה.
וקשה לי לבכות, חוצמזה שגם הם בכו סתם ולא משהו נורמלי אמיתי.
ואני גם חושבת שאפשר להיות עצובים גם בלי דמעות אבל מבחינתם חייבים לבכות.
אז ישבתי שמה כמו סתומה כשמסביבי בנות בוכות בכי מזויף.
זה היה נורא!
מה אומרות?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
18 תגובות
שהן יתבגרו יום אחד…
לדעתי את בסדר גמור וגם אני ככה.. ונכון יש אנשים שהברזים שלהם פתוחים כל הזמן ויש כאלה שלא ואפשר להיות עצוב בלי לבכות בכלל (זה מזכיר לי את הקטע הזה שכשבנות רבות אז לילדה שבוכה מתייחסים, ומה עם מי שלא בוכה זה לא אומר שגם לה כואב והיא רוצה גם צומי?!)
ולמה רק עכשיו גמרת את הבי"ס? ולא שבוע שעבר?
כנראה עלה באיחור…
זה היה שבוע שעבר רק עכשיו פרסמו את זה…
כל אחד מביע את הרגש שלו באופן אחר, וזה נורמלי לחלוטין, הרי כל אדם הוא שונה… אני למשל, כשאני מול אנשים, אני צוחקת ומתכוונת באמת לבכי, אבל צוחקת… יכולה להתגלגל על הרצפה.🤣 כזאת אני😉
ומישהי אחרת בוכה עם דמעות, אחרת בוכה ובחיצוניות היא עצבנית, אחרת נהיה אדישה וקרה כלפיי חוץ, כל אחד לפי האדם שבו…
את לא צריכה לזייף דמעות. תביעי את הרגשות שלך בדיוק איך שאת.
שאין צורך לבכות.
שבעתי מדמעות לא אמיתיות. יש כאלה שבוכות באמת, זכותן. יש כאלה שרק עושות הצגה, זכותן. יש כאלה שלא בוכות בכלל, זכותן המלאה.
ולמרות שאני בן אדם רגיש מאוד לא בכיתי, לא ראיתי טעם.
וואוו הזוועה העיקרית זה שכאילו חובה לבכות..
יש בנות שקשה להן עם זה וגם אם הן יבכו זה יהיה לבד ולא ליד אנשים.. בעיני זה ממש לא בוגר..
סתם שנה או כיתה י"ב?
בדכ בוכים בי"ב
אויש… נראה שנורא לא מצאת את עצמך בסיטואציה…
וזה לא כיףף שאת מרגישה שכולן פה מזייפות ועושות את עצמן.
עכשיו אני רוצה להציע לך נקודה למחשבה בשביל עצמך, אוקי?
תעצמי עיניים רגע. תשאלי את עצמך.
יש לי חסם מסוים לבכות? להיות עצובה? להביע רגשות? להבין רגשותת?
פחדתי לגמור? פחדתי לסיים?
איזה רגשות כן היו שם?
בשקט, לבד. תעני לעצמך על השאלות האלה.
את מתארת פה מצוקה כ"קיצונית". וזה בסדר.
זה נשמע היסטרי. אלוי אני טועה. אבל תנסי לראות אם אולי היית לחוצה מהסיטואציה…
בשקט, עם עצמך. תהיי שם. רגע.
ועוד נקודה, עוד שאלה; תנסי לענות לעצמך- למה קשה לך לבכות?
בשביל עצמך. להבין.
אוהבת
לא הבנתי מה השאלה…
חושבת שבוכים כי בוכה לי… לא כי צריך…
גם אני לא בכיתי
סיימנו בית ספר
ועברנו לבית ספר אחר
כל הכיתה שלי בכו
ושאר השכבה חגגו
המורה שלי נכנסה לכיתה ולא הבינה מה קרה
הם בכו באמת!! לא בכי מזויף
תקשיבי, זה כבר לא רלוונטי, אבל סתם כלל לחיים…
תהיי את!
אנשים לא אוהבים חיקויים…
אני לא הייתי רוצה שחברה שלי תעשה את עצמה בוכה, אני רוצה שהיא תרגיש בנוח להיות היא, להתנהג איך שנוח לה ולא איך שנוח לי.
אני בטוחה שהסביבה אוהבת יותר את האנשים האלה….!
אני בכיתי בשביל הכיף
אבל כל אחת מה שבאלה
זה לא שתענשי עכשיו בגלל זה
חחח 😂
אני צוחקת כי זה קרה גם לי בסוף היסודי.
כולן מסביבי דומעות ונרגשות ורק אני הייתי כזה: אז גמרנו שמונה שנות יסודי, אה?
אגב, ככה זה גם בסרטים חרדיים, כולן בוכות ואני צוחקת.
את ממש לא מוזרה, אנחנו פשוט טיפוסים קצת פחות רגשיים והכל בסדר.
הכל תקין איתך ועם חברות שלך.
מותק, חברות שלי הביאו ביום האחרון בצל בשביל לבכות.
הם ישבו וחתכו אותו כמו סתומות מטפטפות את המיץ שלו לעין.🧅🧅🧅
גם אני הרגשתי בין חבורה של דפוקות אבל הייתה לנו מצגת סוף שנה מרגשת עם תמונות מכל השנים ביחד. אז בכיתי אבל ממקום אמיתי של וואלה כמה עברנו…
כל עוד חברות שלך לא הגיעו לרמה הזאת אני חושבת שהם תקינות לגמרי…
אבל מעודד לשמוע חשבתי שרק אני בכיתה של לא שפויות…