תגידו קרה לכן פעם שנפרדתם מיישהו והיה לכן ממש ממש עצוב וכואב אבל לא בכיתן? אני שליחה ואני חווה מלא מלא פרידות ואני אף פעם לא בוכה כמה שזה כואב וכמה שזה צובט לי בלב אני לא בוכה ואז רק זה שאני לא בוכה גורם לצביטה להיות כל כך חזקה שאני חיה בתוך בועה שזה לא אמיתי ושזה לא קורה לי יותר מחודש ואני מרגישה כאילו אני לא במצאיות אמיתית אני רוצה שהדמעות ירדו זה כואה זה כאילו במקום שהדגמעות יורדיות הן נשארום שם בלב וגורמות לו להיות כבד ברמה הזויה אני מרגישה כאילו יש לי גוש שרוצה להתפרץ החוצה ופשוט לא מצליח מה אתן עושות במקרים כאלה? יש לכן רעיונות אולי?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
נפרדתי. הייתי עצובה ברמות.
עכשיו אני יודעת שזה הדבר הכי טוב שקרה לי. סוף סוף אני יכולה להתקדם.
חווה את זה תמיד!
אין לי מה להציע לך, זה יוצא בסוף לבד.. לוקח זמן אפילו הרבה, אבל הדמעות יזלגו.
זה חלק מהחיים…
מרפה ומרשה לעצמי לבכות, לא משנה איפה ומתי, פשוט להכנס לאיזה חור ולבכות את החיים.
אני גם שליחה וגם אני בוכה בפרידות אפילו שממש קשה לי (כמן למשל בקעמפ) וזה ממש מעצבן כי אנשים חושבים שלא אכפת או שאני מתנשאת..
כןן
אני נפרדתי מילד בן שנתיים שנכנס אלי ללב בצורה חזקה מהרגיל!!
עדיין קשה…
מה עשיתי?
הרבה תמונות וסרטונים איתו שברגעים שמתגעגעת ממש יש על מה להסתכל.. וכל אותו השבוע של הפרידה הייתי איתו כל היום.
אני לא חושבת שזה נכון לא להתקרב בגלל שיהיה פרידה. הרי בסוף גם בסוף יב נפרדים מכל החברות והמורות וגם כשאת בפנימייה (צפת למשל) את נפרדת וכנל בהמשך וכו…
כשעליתי לתיכון נפרדתי מחברה מאוד טובה שלי.
היא אומנם הגיעה רק בכיתה ז', אבל החיבור שלנו היה מדהים.
שנים חיפשתי חברה טובה כמוה, ואז היא סוף סוף הגיעה, והרגשתי שהיא ממלאת אותי. היה לנו קשר לא רגיל, והיה לי כזה כיף איתה, היא ממש הבינה אותי והייתה באותו הראש שלי בכל דבר והיא גם הייתה בוגרת, בקיצור ממש אהבתי אותה.
ואז נפרדנו לתיכונים שונים ולא, לא הצלחתי לבכות כמה שהיה לי קשה, והיה לי מאוד קשה לעזוב אותה.
אני חושבת שזה תלוי בטיפוס. יש כאלו שמסוגלים לבכות מכל דבר, וכאלו שלפעמים בוכים, וכאלו שכמעט ולא.
ואגב, למי שהתעניינה בסוף הסיפור, לא ממש שמרנו על קשר אחרי שכל אחת הלכה לתיכון אחר, ולצערי הרב, היא לא החזיקה רוחנית, ועכשיו היא מסורתית שמכבדת ואני מתפללת עליה לחזרה בתשובה.
תקשיבי. לדעתי את צריכה לאהוב את זה.
כי בנות אחרות שזה כן מתפרץ מרגישות הרבה יותר רע
ממך וזה גומר אותם
את צריכה לשמוח בזה!
היי, מבינה לגמרי מה את אומרת.
לפני כמה זמן סיימתי כיתה ח'. היו בנות שבכו, היו בנות שניסו בכוח לבכות… (הן הביאו בצל וחתכו אותו לתוך העין כדי לבכות🧅🧅🧅)
היו בנות ששיתפו אותי בתחושה שלהן. הן אמרו שהן רוצות לבכות. הדמעות לא יוצאת להן!
הן אמרו לי שלבכות זה סוג של סיום לדעתן, וכל עוד הן לא בכו, הן לא מרגישות שזה הסוף… אז לפעמים הן חוות את הסוף רק אחריי שנה…
הן סירו שהן בוכות רק כאשר הן מתחילות להתגעגע.
זה יגיע לך מתי שהוא.. גם הבכי וגם תחושת הסיום.
ואו
זה פשוט אני
גם בט באב.
ביום כיפור.
כשסבא נפטר.
כלום
הדמעות לא יוצאות
ואני פשוט מנסה לבכות
לא מצליחה
וזה כבד
דמעות כבדות
בהצלחה שותפה אהובה
ובהצלחה גם לי