בטח גם לך קרה בעשרים וארבע שעות האחרונות שהתעצבנו עלייך…
אולי זה היה מוצדק ואולי לא.
רוצה לספר לנו מה היה? איך הרגשת? איך הגבת? וכו'?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
15 תגובות
רק את וכו אני רוצה לספר..
דווקא לא קרה לי שהתעצבנו עליי. למה את בטוחה שכן?
התעצבנתי
לא הביאו לי מה שרציתי וזה הרס לי תמצב רוח ועשה לי בושות
הגבתי ב-עצבים נראה לי?
סתם נו, נכנסתי לחדר בטריקה כול כולי הפגנתיות וכעס… שמתי שירים והלכתי לישון- משהו כזה.
יאווו, זה קרה לפני רגע!
סידרתי את החדר שלי שתפתי אותו והכנתי לעצמי הוכל ונכנסתי לחדר שלי לאכול..
אמא שלי קרא לי לסלון, וכמו ילדה טובה באתי…
ואז זה התחיל…
—
אמא שלי: "למה את כל הזמן בתוך בואה של עצמך, מסדרת לעצמך מנקה לעצמך, מסדרת לעצמך, סגורה בחדר שלך, למה את לא דואגת לכל בני הבית?" [בטון כועס..]
"רק את חיה בבית הזה???" [בטון מזלזל]
אני: "אסור לי לדאוג לעצמי??" [טון חצי צורח חצי כועס חצי מזלזל]
אמא שלי: "את צריכה גם לדאוג לכל בני הבית!!!" [בטון עצבני]
אני: "טוב די נימאס לי כבר ממכם" [טון כועס ממש ממש ממש!!+ צרחה]
טריקת דלת [של החדר שלי]
—
הרגשתי כעס על אמא שלי, עד שאני דואגת לעצמי באמת, למה את לא נותנ לי את זה במצפון נקי?
—
די מובן בתיאור שלי איך הגבתי
וואי איזה מעצבן זה. אני אפילו לעצמי לא שוטפת את החדר חח
לא,היה לי את המצב רוח הכי טוב שיכול להיות…
וכתבתי על זה גם פוסט.
חכו תראווו
כתבתי על זה פוסט..
אבל לכו תדעו
זה היה בשם בדוי..
?
אוף
אני רוצה לקרוא את הפוסט הזה!
יש מצב שאת מגלה לי?
חחח
שם בדוי
?
בשם הזה?????????
וף לא מצאתי תפוסט!
טוב כתבתי משהו..
משום מה לא העלו…
לא כתבתי בשם שלי הרגיל בשם אחר..
לא קרה
אבל אם זה היה קורה
כנראה שהייתי מרגישה אשמה ורעה ונוראית
ואני פשוט יבקש סליחה ממי שעצבנתי אותו!
זה תלוי ממש בגישה. באיך שהוא אומר את הדברים, ומגזים אותם.
(מגזים, זה כאילו לדוגמא אם אני מנקה, מסדרת, אבל נגיד זה לוקח לי לאט לעשות. אז הוא צועק שאני לא עושה כלום. והרי אני כן עושה. פשוט לאט… זה נקרא הגזמה)
אם הגישה הייתה לא נעימה. ביקורתית, כעס, הגזמה… אני ארגיש את הבטן שלי נשרפת וכואבת, וגם הלחיים שורפות. מרגישה חום. ואם זה מתמשך לכמה זמן… אחרי הכל אני יכולה לבכות?
תגובה, מבחוץ, אני שותקת. לא אומרת כלום. אולי חוץ מ"טוב", "אוקיי". או מוציאה צחוק קטן…
ואם הגישה הייתה בסדר. אמר לי את הדברים בכנות, כמו שאני אוהבת, אבל בעדינות. אני ארגיש לא נעים, ומובכת. אבל ארגיש טוב. ואודה לו על זה שאמר לי. אם זה מתמשך גם, אז אני כבר אתחיל להרגיש את השורף… כי אני לא יודעת להגיב החוצה, אז זה גורם לי…? אבל אנסה לשלוט. כי אני באמת מודה לו..
?
מדהימה אחת
שאני לא עוזרת לשבת..
דיי התעלמתי, לא אכפת לי