כן. בכיף. סתם, שנייה אסביר. אבא שלי אקריא לנו שבת שבוע שעבר משהו על איזה חסידות שהאידאילוגיה שלה בקשר לגאולה דומה מאוד לשלנו. והרבי שלהם אמר שצריך למסור את הנפש כדיי להביא את הגאולה. עם היו אומרים לי שזה מה שיביא את הגאולה הייתי מוכנה למות בשביל זה.
כתוב בתניא, שכל יהודי ברגע שנדרש למסור את נפשו – יעשה זאת. נכון שיש מקרים שראו אחרת אבל גם יש אינספור סיפורים על יהודים "לא מאמינים" כביכול שברגע האמת מסרו את נפשם על קדושת ה'.
אבל גם היום, כשאנחנו מוותרות על הרצון שלנו לטובת רצון ה' – זה מסירות נפש של ממש.
בואי לא נזלזל ביהודים שזרקו את עצמם לאש כדי לקדש שם שמים. זה בכלל לא קל כמו שכתבת. ולמרות זאת הם עשו זאת . וזה לא סותר את זה , שגם למסור את הרצון זה ממש קשה.
כשנדרש מיהודי למסור את הנפש בין אם הוא רוצה ובין אם לא – הוא ימסור, כי עצם הנשמה מתעוררת באותם רגעים כך שאין בכלל מקום לרצון שלו. הייתה תקופה שממש חשבתי על זה האם אני הייתי מוכנה למות כמו יהודים בתקופות שונות שמסרו את נפשם בקידוש השם, ואז למדתי שיחה מהממת של הרעבע בה הוא מסביר שכשיהודי נמצא במצב כזה עצם הנשמת מתעוררת והיהודי לא מסוגל שלא למסור את נפשו! מדהים!!!
וואו. האמת? אני לא יודעת. לא באמת מסוגלת לדמיין את עצמי בסיטואציה כזו. מה שכן- גם היום יש לנו את היכולת להיות תחת הכותרת מסירות נפש. מסירות נפש שונה אומנם, אבל ללא ספק קשה. (יש כאלו שיגידו שהקושי בדיוק כמו מסירת נפש כפשוטו, אני בכל אופן לא יכולה לומר דבר כזה…)
אז היי לכולן! דבר ראשון אני מאד מתרגשת שאני תגובה ראשונה חחחח לא קרה לי הרבה זמן… (אולי אף פעם בתולדות הזמן שלי) ודבר שני: לכל מי שאמרה שלו ואולי, אם יוסף משיטא מסר את נפשו, אז את….
הייתי עונה שכן אבל.. תכלס לא, אני לא רואה את עצמי מוסרת את הנפש שלי ממש. פעם בשיעור תניא המורה שלנו דיברה על זה שלכל יהודי יש את הכוח למסור את הנפש בפועל ממש, ולא הצלחתי לראות את עצמי בתקופה כזאת שדרשה מסירות נפש בפועל, ואז חשבתי על זה והבנתי שאם ה׳ לא שם אותי בניסיון כזה, אז כנראה שאני באמת לא יכולה לעמוד בו. אז הלוואי שהייתי רוצה ויכולה למסור את הנפש, אבל יש לי ניסיונות אחרים לעמוד בהם, ניסיונות שאני יכולה לעמוד בהם.
מקווה מאוד שאני יכולה לומר וזה לא יהיה שקר- כן. אבל כל עוד לא היה לי ממש מצב כזה.. אני לא יודעת. אבל בעצם, גם לנצח את היצר הרע זה מסירות נפש!? אז- לפעמים אני מצליחה ולפעמים לצערי- לא.
את האמת תמיד חלמתי להיות מהתקופות האלו שהיו צריכים את המסירות נפש ברוסיה הקומניסטית למשל אבל אני כאן ואם אני כאן ממני דרוש מסירת הרצון וזה לא יותר קל למרות שזה נראה
חחח מי לא מכירה את השיר של אלאור ולנר על יב תמוז?? זה בדיוק זה?
ואוו שאלה עמוקה אני מנסה לחשוב על זה באמת.. מה הייתי עושה? אם עכשיו מבקשים למסור ממני את הנפש, אני באמת אעשה את זה? אוף האמת שאני לא יכולה ממש לדעת.. בזמן של מסירות נפש מתעוררת היחידה.. שאותה אני לא יכולה להרגיש עכשיו.. החיים חשובים לי.. ועד כל כך הרבה דברים שלא הספקתי.. באמת הייתי מוותרת על הכל? אין לי מושג.. כנראה שאעשה מה שמרגיש לי נכון.. כי למסור את הנפש זה לא צחוק..
ואווו שאלה קשה כי צד אחד היום הרבנים אומרים שלמסור את הנפש בדור שלנו זה לא לגעת בסמארטפונים וזה ובתכלס אני לא מוסרת על זה תנפש ? אבל כאילו אם יגידו לי אם לא תלכי ככה וככה תשרפי אז ברור להשרף [סורי זה הדוג' היחיד שיש לי במוח…] או לזרוק ח"ו ספר תורה אז ברור למות….
אני מקוה מאוד שכן אבל אי אפשר לדעת בכללי אני כל הזמן מתפללת לעשות קידוש ה' ולא חילול ה' ח"ו (היום כל חרדי שהולך ברחוב ומתנהג מייצג את כל המגזר שומר המצוות וצריך ממש להזהר לעשות קידוש ה' שהאנשים יבינו שמה ששומעים בתקשורת זה לא נכון ושהציבור החרדי הוא ציבור טוב )שכשיראו אותי ברחוב יקבלו רושם טוב על אנשים יראיי שמים אני מייצגת
62 תגובות
כן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אממ אני חושבת שכן.
למרות שבתכלס, יותר קשה ל*חיות* על קידוש ה'.
בהתחשב בזה שאני זאת הנפש האלוקית שלי, אז ברור שכן.
השאלה היא עד כמה מחוברת אליה.
כן. בכיף.
סתם, שנייה אסביר.
אבא שלי אקריא לנו שבת שבוע שעבר משהו על איזה חסידות שהאידאילוגיה שלה בקשר לגאולה דומה מאוד לשלנו.
והרבי שלהם אמר שצריך למסור את הנפש כדיי להביא את הגאולה.
עם היו אומרים לי שזה מה שיביא את הגאולה הייתי מוכנה למות בשביל זה.
כתוב בתניא, שכל יהודי ברגע שנדרש למסור את נפשו – יעשה זאת.
נכון שיש מקרים שראו אחרת
אבל גם יש אינספור סיפורים על יהודים "לא מאמינים" כביכול שברגע האמת מסרו את נפשם על קדושת ה'.
אבל גם היום, כשאנחנו מוותרות על הרצון שלנו לטובת רצון ה' – זה מסירות נפש של ממש.
עכשיו כאני חושבת על זה אז ממש לא ניראלי
אבל אומרים שבעת מסירות נפש מתגלת היחידה
אז כנראה שכן אני יהיה מוכנה……
את האמת שאלה מפחידה?
רוצה להאמין שכן
אני ממש מקווה שכן.
לא שזה קשה יותר מלחיות על קידוש השם, פשוט את החיים אני מכירה ואת המוות לא..
וואי !
איזה שאלה!!
לא יודעת מה לענות. אבל גם הפיתוים של הדור הזה הם וואחד פיתוים שקשה לעמוד בהם.
יש לי ברירה?!
וואו תפסת אותי עם התשובה שלך
עשית לי זבנג כזה..
ואוו זו שאלה מצממררת.
אבל היום המסירות נפש היא על דברים אחרים.
אני חושבת שכן… תכלס למסור את הנפש פעם אחת ולהיות 'קדוש' זה הרבה יותר קל מלחיות חיים שלימים של מסירת רצונות קטנים.
וואי נכון כל כךך
בואי לא נזלזל ביהודים שזרקו את עצמם לאש כדי לקדש שם שמים.
זה בכלל לא קל כמו שכתבת.
ולמרות זאת הם עשו זאת .
וזה לא סותר את זה ,
שגם למסור את הרצון זה ממש קשה.
האמת לאחרונה חשבתי על זה והתשובה היא כן
ואוו
כל עוד אני לא במקום הזה אז אני לא אדע לענות לך…
אני ממש רוצה לומר את הכן, אבל…
בטח. הכי קל למות
למה הכי קל למות?
כי זה לא כואב
מי אמר?
סליחה?!
למות זה הכי כואב!!
רק מלקרוא את התיאורים על עשרת הרוגי מלכות – זה כואב…
אני יודעת שאני אשמע קצת מזוכיסטית אבל לא כל מיתה כואבת.
כי ברגע אחד – כל הקשיים נגמרים
כשנדרש מיהודי למסור את הנפש בין אם הוא רוצה ובין אם לא – הוא ימסור,
כי עצם הנשמה מתעוררת באותם רגעים כך שאין בכלל מקום לרצון שלו. הייתה תקופה שממש חשבתי על זה האם אני הייתי מוכנה למות כמו יהודים בתקופות שונות שמסרו את נפשם בקידוש השם, ואז למדתי שיחה מהממת של הרעבע בה הוא מסביר שכשיהודי נמצא במצב כזה עצם הנשמת מתעוררת והיהודי לא מסוגל שלא למסור את נפשו! מדהים!!!
כשנדרשים – אז אין שאלות.
וואי, לא יודעת.
נס שנולדתי בדור הזה…
לא..
וואו. האמת? אני לא יודעת. לא באמת מסוגלת לדמיין את עצמי בסיטואציה כזו. מה שכן- גם היום יש לנו את היכולת להיות תחת הכותרת מסירות נפש. מסירות נפש שונה אומנם, אבל ללא ספק קשה. (יש כאלו שיגידו שהקושי בדיוק כמו מסירת נפש כפשוטו, אני בכל אופן לא יכולה לומר דבר כזה…)
רק כשמגיעים לזה אפשר לדעת
אופס,
אבל לא…
הי הי היייי
שאלו פה מה דעתך אז לא לרצוח אותי..
יאללה למי יש סכין? אקדח עוד יותר טוב… סתם נו באמת… לא חשבת הרי………
רוצה לרצות שכן
הרבי אומר שכן, אז כן.
זה הכח של היחידה שבנפש שלנו.
אני מקווה…..
בן בוודאות!
אז היי לכולן! דבר ראשון אני מאד מתרגשת שאני תגובה ראשונה חחחח לא קרה לי הרבה זמן… (אולי אף פעם בתולדות הזמן שלי)
ודבר שני: לכל מי שאמרה שלו ואולי, אם יוסף משיטא מסר את נפשו, אז את….
הייתי עונה שכן אבל.. תכלס לא, אני לא רואה את עצמי מוסרת את הנפש שלי ממש. פעם בשיעור תניא המורה שלנו דיברה על זה שלכל יהודי יש את הכוח למסור את הנפש בפועל ממש, ולא הצלחתי לראות את עצמי בתקופה כזאת שדרשה מסירות נפש בפועל, ואז חשבתי על זה והבנתי שאם ה׳ לא שם אותי בניסיון כזה, אז כנראה שאני באמת לא יכולה לעמוד בו.
אז הלוואי שהייתי רוצה ויכולה למסור את הנפש, אבל יש לי ניסיונות אחרים לעמוד בהם, ניסיונות שאני יכולה לעמוד בהם.
דווקא אם הייתי בתקופה אחרת נראלי שכן הייתי מצליחה
אבל עכשיו מרגיש לי שלא בטוח..כאילו בתקופה שלנו
אם הקב"ה שם אותך דווקא בתקופה הזאת כנראה שאת יכולה לעמוד במסירות נפש של התקופה שלנו. אין מצב שהקב"ה מביא ניסיון בלי שנוכל לעמוד בו!!
אוף את חמודה אבלל אין לי כוח להרים תעצמי..
יש לך כוח. בטוח!
בשביל להשתמש בכוח הזה, את צריכה להאמין שהוא קיים!!
בפועל זה יותר קל מלמסור את הרצון… לדעתי, כי זה פעם אחת ודי לא כל שניה מחדש
למות?! לא יודעת. מפחיד. אבל למסור את הנפש במובנים של קושי פיזי או רגשי כן.
הלוואי שהייתי בעצמי יודעת.
אני רוצה לומר מאודד שכן
בפועל? מקווה ממש שכן
עכשיו? למסור תרצון אנלא מצליחה..אז את הנפש?
מקווה מאוד שאני יכולה לומר וזה לא יהיה שקר- כן.
אבל כל עוד לא היה לי ממש מצב כזה.. אני לא יודעת.
אבל בעצם, גם לנצח את היצר הרע זה מסירות נפש!?
אז- לפעמים אני מצליחה ולפעמים לצערי- לא.
את האמת
תמיד חלמתי להיות מהתקופות האלו שהיו צריכים את המסירות נפש
ברוסיה הקומניסטית למשל
אבל אני כאן ואם אני כאן ממני דרוש מסירת הרצון וזה לא יותר קל למרות שזה נראה
חחח מי לא מכירה את השיר של אלאור ולנר על יב תמוז?? זה בדיוק זה?
ואוו
שאלה עמוקה
אני מנסה לחשוב על זה באמת..
מה הייתי עושה?
אם עכשיו מבקשים למסור ממני את הנפש, אני באמת אעשה את זה?
אוף
האמת שאני לא יכולה ממש לדעת..
בזמן של מסירות נפש מתעוררת היחידה.. שאותה אני לא יכולה להרגיש עכשיו..
החיים חשובים לי.. ועד כל כך הרבה דברים שלא הספקתי..
באמת הייתי מוותרת על הכל?
אין לי מושג.. כנראה שאעשה מה שמרגיש לי נכון.. כי למסור את הנפש זה לא צחוק..
סורי אם זה מנוסח מוזר.. פשוט ניסיתי לכתוב מה שאני חושבת..
כן,
אם אני יודעת שזה מה שאני צריכה לעשות
ולא עושה את זה מאומץ או מגאווה אלה ממסירות נפש אמיתית.
זה שאלה קשה.
כששואלים אותי עכשיו ברור שאני עונה כן, אבל אנחנו לא יודעים איך נגיב בשעת הניסיון עצמו.
כלומר מקווה מתפללת ורוצה!!!!!!!!!!!!
אבל אני חושבת שכן…
ברור לי שכן…
ואווו
שאלה קשה
כי צד אחד היום הרבנים אומרים שלמסור את הנפש בדור שלנו זה לא לגעת בסמארטפונים וזה ובתכלס אני לא מוסרת על זה תנפש ?
אבל כאילו אם יגידו לי אם לא תלכי ככה וככה תשרפי אז ברור להשרף [סורי זה הדוג' היחיד שיש לי במוח…] או לזרוק ח"ו ספר תורה אז ברור למות….
יעסס
אני רוצה לחשוב שכן הייתי מוסרת את הנפש…
אבל לא מצליחה בשווום אופן לדמיין כזאת סיטואציה..?
אני רוצה לחשוב שכן הייתי מוסרת את הנפש.
אבל לא מצליחה בשווום אופן לדמיין כזאת סיטואציה..?
אני חושבת שכן!!!
זה היה לי אולי קשה אבל הייתי עושה את זה…
אני חושבת שכן..
אני מקוה מאוד שכן אבל אי אפשר לדעת
בכללי אני כל הזמן מתפללת לעשות קידוש ה' ולא חילול ה' ח"ו (היום כל חרדי שהולך ברחוב ומתנהג מייצג את כל המגזר שומר המצוות וצריך ממש להזהר לעשות קידוש ה' שהאנשים יבינו שמה ששומעים בתקשורת זה לא נכון ושהציבור החרדי הוא ציבור טוב )שכשיראו אותי ברחוב יקבלו רושם טוב על אנשים יראיי שמים אני מייצגת