זה לא אכזרי. זו הדרך להתמודד. לעשות את מה שהכי קשה, כמו אדם שמפחד ממעלית הדבר שהכי יעזור לו להתגבר זה לעלות על מעלית. אז אצלי יש חרדה שינטשו אותי ושוב אני אשאב לבדידות.. אז דווקא כשאני לבד אני אחבק את עצמי ואדאג לתת לי תחושה טובה וחמה שגם לבד אני בסדר וחזקה!!
אהה. האמת שאני עובדת על זה וזה די בסדר לי עכשיו (למרות שהחור בלב תמיד נשאר ועושה לי נדודי שינה). החרדה שלי היא בעיקר כשאני עם חברות (בגלל החרדה אין לי אמון בחברה). זה יכול לגרום לי להסתגר בעצמי ולהיות בדיכאון מה שגורם לחרדה שלי להתממש כי אף אחד לא אוהב אותי כי אני דיכאונית. אלופה שאת!
לגמרי ובהחלט שיש לי. איך אני חיה עם זה? פשוט חיה. זה קשה לפעמים. אבל חיים. זה משהו שבחיים האישיים שלי "מתלבש" במקרים ספציפיים, ואז כל פעם מחדש אני עוברת את הגשר הקטן או הגדול. ובכל אופן אני מקווה שאצלי זה משהו שיעבור, ב"ה זה כבר יותר טוב ממה שהיה:) בכל אופן, מותר לי לשאול למה זה מעניין אותך?
פחד שינטשו אותי, כמו שזה נשמע. בד"כ זה מהורים (כי בילדות הייתה חוויה של נטישה או אצל ילדים אפילו כי נולד ילד חדש) אבל לי יש את זה מהחברה. ברגע שזה משבש את מהלך החיים זה בעייתי ולא סתם משהו… (למשל כשזה משפיע על עוד תחומים)
אין לי חרדה כזו, בטייטל. אבל אני חרדה מזה.. בעקבות משהו שעברתי. איך? מנסה ללמד את עצמי שאנשים הם אנשים. על כל מה שזה אומר. מנסה ללמד את עצמי להיות איתי בלי לברוח. זה ממית.. אז לא ממש חיה עם זה.
לרוב יש את זה בגלל משהו שעברו אם לא לכולם. חלק מודעים למה שעברו (כמוני וכמוך) וחלק לא. וואו כמה שאני מבינה את מה שאת כותבת… תודה לך על התגובה. בהצלחה בחיים (שבאמת תחיי)!
כן. יש לי חרדת נטישה. תדעי שזה בדרך כלל משהו שמגיע מהילדות. קשה לחיות עם זה כי את כל הזמן פוחדת שלא יעזבו אותך או ישאירו אותך לבד. ממליצה לך ללכת לטיפול, כדי שזה לא חלילה יפריע לך לבנות בית.
17 תגובות
כן, זו חרדה מאד משמעותית אצלי.
אני מתמודדת באופן כזה שאני בכוונה מעמידה את עצמי במצבים של לבד, להתמודד עם עצמי ולמלא עד כמה שאני יכולה את החוסר שנפער בתוכי מאז הנטישה.
אמאלהה זה מפחיד
מרגיש לי שיא האכזרי כלפי עצמי!
זה לא אכזרי. זו הדרך להתמודד. לעשות את מה שהכי קשה, כמו אדם שמפחד ממעלית הדבר שהכי יעזור לו להתגבר זה לעלות על מעלית. אז אצלי יש חרדה שינטשו אותי ושוב אני אשאב לבדידות.. אז דווקא כשאני לבד אני אחבק את עצמי ואדאג לתת לי תחושה טובה וחמה שגם לבד אני בסדר וחזקה!!
אהה.
האמת שאני עובדת על זה וזה די בסדר לי עכשיו (למרות שהחור בלב תמיד נשאר ועושה לי נדודי שינה).
החרדה שלי היא בעיקר כשאני עם חברות (בגלל החרדה אין לי אמון בחברה).
זה יכול לגרום לי להסתגר בעצמי ולהיות בדיכאון מה שגורם לחרדה שלי להתממש כי אף אחד לא אוהב אותי כי אני דיכאונית.
אלופה שאת!
לא בדיוק, אולי רק משהו דומה או כמעט.
לך יש? איך *את* חיה עם זה?
יש לי ורק עכשיו קישרתי בין המושג למציאות חיי ולפחד האיום מכל…
זה החיים שלי. להיות לבד. לסבול. לפחד.
כן.
לא חיה.
שורדת.
❤
לאחותי
משתדלת לעזור לצמצם טריגרים
לא יודעת אם זה הדבר הנכון לעשות
נראלי פייר שהיא תבחר את הקרבות שלה…
אוי קשוחחחח
הצלחות❤
לגמרי ובהחלט שיש לי.
איך אני חיה עם זה? פשוט חיה. זה קשה לפעמים. אבל חיים.
זה משהו שבחיים האישיים שלי "מתלבש" במקרים ספציפיים, ואז כל פעם מחדש אני עוברת את הגשר הקטן או הגדול.
ובכל אופן אני מקווה שאצלי זה משהו שיעבור,
ב"ה זה כבר יותר טוב ממה שהיה:)
בכל אופן, מותר לי לשאול למה זה מעניין אותך?
כי יש לי את זה
אמ, אפשר לשאול מה זה חרדת נטישה?
פחד שינטשו אותי, כמו שזה נשמע.
בד"כ זה מהורים (כי בילדות הייתה חוויה של נטישה או אצל ילדים אפילו כי נולד ילד חדש) אבל לי יש את זה מהחברה.
ברגע שזה משבש את מהלך החיים זה בעייתי ולא סתם משהו… (למשל כשזה משפיע על עוד תחומים)
אין לי חרדה כזו, בטייטל.
אבל אני חרדה מזה.. בעקבות משהו שעברתי.
איך? מנסה ללמד את עצמי שאנשים הם אנשים. על כל מה שזה אומר.
מנסה ללמד את עצמי להיות איתי בלי לברוח.
זה ממית.. אז לא ממש חיה עם זה.
לרוב יש את זה בגלל משהו שעברו אם לא לכולם.
חלק מודעים למה שעברו (כמוני וכמוך) וחלק לא.
וואו כמה שאני מבינה את מה שאת כותבת… תודה לך על התגובה.
בהצלחה בחיים (שבאמת תחיי)!
כן. יש לי חרדת נטישה.
תדעי שזה בדרך כלל משהו שמגיע מהילדות.
קשה לחיות עם זה כי את כל הזמן פוחדת שלא יעזבו אותך או ישאירו אותך לבד.
ממליצה לך ללכת לטיפול, כדי שזה לא חלילה יפריע לך לבנות בית.