היי.
אחרי כמה ספרים של חוי בר ויונה ספיר אני מרגישה שהפכתי לאחת מהדמויות. חושבת עליהם וחולמת עליהם. אני לא יודעת עם זה נורמאלי או לא אבל זו המציאות שלי. אני הולכת ברחוב, וכבר מדמיינת מה קורה אם מישהו מגיע ומזדהה בסוכן או משהו. אני במיטה, מרגישה במחנה צבאי או לא יודעת מה. זה מתסכל ברמות כי אני יודעת שזה לא אמיתי ואני סתם איזו חלמנית.
יש לכם עצה? עורכות אתן יכולות לעזור לי? זה נורמלי? מישהי מזדהה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
וואו!!
זה מזה מתסכל.
את נכנסת יותר מידי לספר וזה מאד הגיוני שזה יקרה במיוחד אם את אוהבת את הספר ומתחברת לדמויות.
אני חושבת שהכי טוב יהיה להגביל את זמן הקריאה ליום. ולעשות עוד דברים. להתעסק או לצאת עם חברות.
וזה מסיח את הדעת וייתן לך עוד תחומי מחשבה.
אבל אל תלחצי מזה זה יעבור יומחד.
תהני מזה. זה עוד מעט יעבור😉
חחח
לדעתי זה נורמלי ממש!
גמני ככה
קוראת משהו אני נכנסת לזה
הולכת ברחוב כאילו אני באיזה הסרט
חח
אני דווקא נהנית מזה(עד הקטע שאני מתחילה לדבר לעצמי….)
מזדהה ברמות.
יעבור בסוף… 😉
גם אני כזאת!
לדעתי זה ממש בסדר
חחחח אני גם ככה אבל זה לא מפריע לי
לא יודעת מה לייעץ
אחרי הספרים של יונה ספיר הייתי הולכת ברחוב ומחפשת אנשים חשודים, הייתי הולכת עם גז מדמיע ובטוחה שאני מינימום אייל בעצמו. מחפשת בכל מקום את דרכי המילוט….
בסוף זה עובר לבד, אל תדאגי.