היי
אני אחת די פתוחה, לפחות מבפנים פתוחה כלפי חוץ רואים והכל אבל עדיין יש גבולות.
אני אחת שחייבת לדעת הכל לא יכולה להישאר סקרנית ואני רואה סרטים והרבה מלא.
שומעת שירים לועזיים ומעריצה אנשים מפורסמים לא יהודיים ומקנאה בהם.
היום הייתי בבית כנסת בשמחת תורה והוקסמתי מהעזרת גברים הכל היה מאוחד שמח והרמוני שם.
ואז עלתה לי מחשבה: איך את יכולה לשמוח בבית הכנסת שכל מה שאת חושבת עליו זה הגויים האלה? עכשיו שלא תביני אני לא אחת חסידית מידי שמנסה כל הזמן לחזור אחורה לזמנים שלא הייתי רואה סרטים כי זה לא עובד. אני וסרטים זה לנצח אין מה לעשות אני כל הזמן סקרנית והסיכוי שאני אצליח לגמור איתם הוא מינוס אפס.
אז זה מוזר לי שעלתה לי המחשבה הזאת.
אבל בכל מקרה חצי מהחג הייתי בדאון כי היה לי קשה בלי הסמארטפון והסרטים והמשפחה שלי לא הבינה מה קורה לי
זה גם היה עומס של חגים רצופים אחד אחרי השני שלא היה זמן לנשום.
ואני די בטוחה שאני מכורה
אני הולכת עם הפון למקלחת למטבח למיטה וגוררת אותו לכל מקום
אני יודעת שאין כאן שאלה מסוימת אבל אם תוכלו לעזור לי אני אשמח.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
התמודדות מוכרת וכואבת.. גם אני מתמודדת, והבנתי כבר שהבעיה היא לא רק מבחינה 'חסידית'.. יותר בעייתי כאן זה שמדובר ממש בהתמכרות. הצעד הראשון הוא להיות מודעת. אני מכורה. לא גי אני סקרנית ולא כי אני פתוחה ולא כי אני אוהבת סרטים. אני פשוט מכורה. (עובדה שזה משתלט לי על בחיים גם כשאני לא רוצה. ולא כל חילוני עם סמארטפון מכור ככה..) אחרי שהפנמתי שאני מכורה אני מבינה שיש לי חוסר רגשי מסויים, וכאשר אטפל בו אוכל לשלוט בעצמי ולבנות את החיים שלי כמו שאני רוצה.
ואז אחרי שאהיה קשובה ומחוברת לעצמי, אוכל גם להתקדם מבחינה רוחנית (כי באמת בפנים אני כן רוצה לחיות ככה)
שיהיה לנו בהצלחה
אפשר להגיד לך משהו? להיות בלי סרטים זה אפשרי!
אני ואחיות שלי קלטנו שהסרטים פשוט
הורסים לנו את החיים. אנחנו התנהלנו כאילו אין לנו זמן, אפילו שהיה לנו המון. היינו נראות חבדניקיות טובות מבחוץ, אבל בפנים….
אז הפסקנו. הפסקנו לפני שבועיים. את כל האמת, לא חשבתי שזה יעשה לי משהו. חשבתי שברגע שנגמור עם זה (הגבלנו בזמן) אני ישר אתחיל לראות שוב, וזה לא ישנה בי שום דבר.
רק עכשיו, אחרי שבועיים, הבנתי מה זה שינה בי. אני אני! אני עושה דברים שלא חשבתי שיש לי אליהם זמן, ומצליחה לנצל את הכישרונות שה' נתן לי פי כמה.
אז זה נראה ממש ממש קשה להפסיק, וזה באמת ככה. אבל ברגע שתפסיקי יקרו כמה דברים:
1. את תהיי פנויה יותר. ביום או ביומיים הראשונים לא תדעי מה לעשות עם עצמך, אבל את תתרגלי להיות בלי.
2. את תרגישי שמחה יותר. כן, סרטים זה דבר מדכא. זה גורם להרגשה כאילו כל העולם רע ואכזר ומסוכן, והתחושות האלו פשוט מושכות למטה.
3. את תהיי משוחררת פי כמה. סרטים זה דבר כובל וממכר, את זה כולן יודעות. ברגע שתפסיקי תרגישי חופש, חופש אמיתי, פנימי.
אז זה קשה, מודה. אפילו מאוד קשה. אז כדי שתצליחי כדאי להתחיל ביחד עם מישהי, ולהגביל בזמן.
ותזכרי שזה הדבר הכי טוב שאת יכולה לגרום לעצמך
אוהבת אותך?
את מדהימה, איזה עוצמה לשתף!!
"ואז עלתה לי מחשבה: איך את יכולה לשמוח בבית הכנסת שכל מה שאת חושבת עליו זה הגויים האלה?"
רוצה לתת לך טיפ ששמעתי.
תזכרי שהסרטים, המוזיקה וכו, הם לא את באמת. האמת שלך זה הנפש האלוקית שבך, אז גם אם זה סביבך כל הזמן זה לא מראה על מה שאת באמת!! ולכן, את הכי הכי יכולה לשמוח בבית כנסת ?
א את גאווןןןןןןן איזה תשובה!!!!!!!!! ממש אהבתי! אני כצאת מזדאה.. לצערי.. וממש תודה עם תענו עוד בנות זה עוזר!
היי, אני רציתי רק לומר לך שלהפסיק לראות סרטים זה אפשרי, אני יודעת שזה מעצבן שאומרים לך את זה כשאתה מרגיש שלא. אבל באמת שאני הייתי אחת המכורות כל יום הייתי רואה לפחות 4 פרקים מסרט אם לא יותר, היום שלי התחיל בסרטים ונגמר בסרטים והתקווה שלי הייתה כבר להגיע הביתה ולראות סרט.
הדבר האחרון שהייתי מסוגלת לחשוב עליו הוא להפסיק לראות סרטים, העדפתי להתחזק בכל דבר אחר מאשר סרטים.
אבל אני יכולה להגיד שמאוד קשה להתחזק ולראות סרטים. לראות סרטים בפני עצמו הוא דבר לא טוב אבל הוא גם גורם לך לא לעשות כמעט שום דבר רוחני. לחת"ת ולמנחה למשל אף פעם לא היה לי זמן כי יותר חשוב לי הסרט.
לפני חודשיים טסתי לרבי והחלטתי שמספיק עם הסרטים ופשוט החלטתי שחודש לא יקום ולא יהיה אני לא רואה סרטים גם החלטתי את זה עם האנשים שמידי פעם הזכירו לי על ההחלטה ונתנו לה תוקף.
הצעה שלי תחליטי לא לראות סרטים עם אנשים לתקופה מסויימת בהתחלה זה יהיה קשה בטירוף אבל לאט לאט מתרגלים. אני יחסית התרגלתי מצאתי תעסוקות אחרות.
מתעלמת בכוונה מהשאלה, כי ראיתי שכבר ענו לך
משהו אחד שתפס אתי מאד, זאת ההתרגשות שלך בשמחת תורה.
כותבת לך מתוך הזדהות אחרי שהשבוע עברה הכנסת ספר תורה ברחוב שבו אני גרה ומצאתי את עצמי דומעת במרפסת, עם דמעות מתוקות וחיוך על הפנים.
.
קחי את הרגש הטהור הזה, תשמרי אותו. תני לו למלא אותך ולתת לך כוח לזמנים הקשים.
וכשאת נופלת, תזכירי לעצמך שיש בך נשמה טהורה, עם כל המשמעות. שאת טובה. וזה שלפעמים קשה לרגע לא מבטל את הפנימיות שלך או את הדברים הטובים שאת חווה, שבתוכך.
קבלי את שני הצדדים שבך, תני לטוב להוביל וגם כשלא הולך לך אל תכעסי או תאשימי, תקומי תלחמי- את גיבורה.
(כותבת לך, ולעצמי)
בהצלחה, נשמה❤️