היי,אני יכולה לעשות את עצמי הכי מתכוונת לעזור (ואני יכולה אבל 1 למאה ) ואז יגידו ואי אלופה שנסיכת העיקר הכוונה. אבל אם אני באמת ירצה.. כמו כל דבר יש דברים שבאמת לא בשליטה שלי.
המעשה הוא העיקר. דתי בלב, חבדניק בלב. כל אלו לא מספיקים. כי במה מתבטאת הדתיות/חבדניקית? במעשה. אני יכולה להאמין שאני יכולה להצליח במתכונת במתמטיקה, אבל אם לא אתרגל, לא יעזור כל האמונה בעצמי. העיקרון מובן? (סליחה, עוד שניה מתכונת, בכל זאת…)
הייתי שמחה אם "העיקר הכוונה" היה בסדר, אבל ברור שיותר חשוב "המעשה הוא העיקר", המעשה הוא מה שבתכלס נכון, יכולות להיות הרבה כוונות טובות אבל בפועל לא לעשות כלום..
היוש! שמחה להגיד לך שבימים האחרונים זה הנושא בתניא היומי… מוזמנת לכיתה שלנו לשמוע את ההסבר מפי המורה? צריך מעשה עם כוונה. אי אפשר או את זה או את זה. למרות שתפילה בלי כוונה גם מתקבלת, חוץ מקריאת שמע וברכה ראשונה של שמו"ע.. שבהם חובה להתכוון. אה וזה מדובר על מצוות, כן? זה ממש ממש ממש בקצרה.
הכוונה זה מה שאתה מבפנים רוצה ואולי עושה הכוונות שלך זה הבפנים שלך. המעשה זה תוצאה שלא מחייב מגיע מתוך כוונה שזה נורא חשוב גם, לדוגמה מישהו שעושה מצוות מתוך קבלת עול בלי להבין עומקים. לעומת מישהו שמתכוון לזה מבפנים ורוצה את זה אך לא עושה עם זה כלום ..המעשה זה התכלס ,מה בפועל קורה. אני יותר מתחברת לכוונה, עם הכוונה יגיע המעשה גם בעזה זה התחלה..
שחושבים על זה , כוונה קצת נוגד אמונה לא?שניה אסביר? למשל מישהו מתכנן תחיים עם כוונות משלו לפי עצמו במקום לסמוך על אלוקים. וגם הרי צריך לבטל את האני שלנו והכוונה רק מחזקת אותו. לעומת מעשה שהוא קבלת עול. לא משנה מה אני רוצה, אני עושה כי צריך. הכוונות שלי לא מחושבות בכלל (אני אפס וכלום בעולם, ה הוא הכל)
32 תגובות
העיקר הכוונה
היי,אני יכולה לעשות את עצמי הכי מתכוונת לעזור (ואני יכולה אבל 1 למאה )
ואז יגידו ואי אלופה שנסיכת העיקר הכוונה.
אבל אם אני באמת ירצה..
כמו כל דבר יש דברים שבאמת לא בשליטה שלי.
מכשיל
שם מתוק, לייק!
–
–
–
המעשה, ברור.
העיקר הכוונה, לחלוטין
אבל לפעמים הכל נראה כל כך חיצוני ולפעמים מעשים של אנשים ניראים כל כך מגעילים אז שנוכל לראות את הכוונות במעשים של אנשים!
ואייייי אלופה שכתבת!!! תתחדשי:))
שאלה מהממת אני אהבתי❤❤
צפת, דא?
חח מה????
זה כמו לשאול מה עדיף, אבא או אמא:)
שני המשפטים על אותו קונספט… מבחינתי.. 🙂
חח שאלה מסבכת, נראלי שכל מקרה לגופו.
ואוו בול מה שכתבתי
יעלה עוד מעט…
המעשה הוא העיקר.
דתי בלב, חבדניק בלב. כל אלו לא מספיקים. כי במה מתבטאת הדתיות/חבדניקית? במעשה.
אני יכולה להאמין שאני יכולה להצליח במתכונת במתמטיקה, אבל אם לא אתרגל, לא יעזור כל האמונה בעצמי. העיקרון מובן? (סליחה, עוד שניה מתכונת, בכל זאת…)
הייתי שמחה אם "העיקר הכוונה" היה בסדר, אבל ברור שיותר חשוב "המעשה הוא העיקר", המעשה הוא מה שבתכלס נכון, יכולות להיות הרבה כוונות טובות אבל בפועל לא לעשות כלום..
רק שמה עוד נקודה, מקרר
איפה עוד נקודה?
הכוונה, חד משמעית
אנחנו יכולים לרצות ולכוון אבל על התןצאה לא אנחנו מחליטים
אנחנו לא מחליטים על התוצאה, אבל בעצם המעשה אנחנו עושים אותה.
זה חשוב לכוון ולרצות, אבל זה לא עוזר כל עוד לא עושים עם זה משו!
העיקר הכוונה!!!!!!!!!!!
המעשה הוא עיקר.
זה ממש ברור.
לא מבינה את מי שחושב אחרת. סורי.
המעשה הוא העיקר..
לא מספיק לאהוב את ה' ואת הרבי
בסוף את מתחברת אל ה' עם המעשים
אין יהודי בלב..
זה לשאול –
מה חשוב יותר: גוף או נשמה
נשמה חחח
האלה
כל מקרה לגופו
היוש! שמחה להגיד לך שבימים האחרונים זה הנושא בתניא היומי…
מוזמנת לכיתה שלנו לשמוע את ההסבר מפי המורה?
צריך מעשה עם כוונה. אי אפשר או את זה או את זה. למרות שתפילה בלי כוונה גם מתקבלת, חוץ מקריאת שמע וברכה ראשונה של שמו"ע.. שבהם חובה להתכוון. אה וזה מדובר על מצוות, כן? זה ממש ממש ממש בקצרה.
אני כותבת לפני שאני קוראת את התגובות:
המעשה הוא העיקר בקלל
רצה לגלול
שייה
הכוונה זה מה שאתה מבפנים רוצה ואולי עושה
הכוונות שלך זה הבפנים שלך.
המעשה זה תוצאה שלא מחייב מגיע מתוך כוונה
שזה נורא חשוב גם, לדוגמה מישהו שעושה מצוות מתוך קבלת עול בלי להבין עומקים. לעומת מישהו שמתכוון לזה מבפנים ורוצה את זה אך לא עושה עם זה כלום ..המעשה זה התכלס ,מה בפועל קורה.
אני יותר מתחברת לכוונה,
עם הכוונה יגיע המעשה גם בעזה
זה התחלה..
שחושבים על זה ,
כוונה קצת נוגד אמונה לא?שניה אסביר?
למשל מישהו מתכנן תחיים עם כוונות משלו לפי עצמו
במקום לסמוך על אלוקים.
וגם הרי צריך לבטל את האני שלנו והכוונה רק מחזקת אותו.
לעומת מעשה שהוא קבלת עול. לא משנה מה אני רוצה, אני עושה כי צריך. הכוונות שלי לא מחושבות בכלל
(אני אפס וכלום בעולם, ה הוא הכל)