הממ.. יכול להיות שבזמן הנסיונות הייתי אומרת לך "אין לי כחחח" וזה.. יש תקופות שהייתי מאמינה ובוטחת בה והכל.. אבל עדיין קצת מאתגר;) אחרי הנסיון-אני יודה לה' כל היוםםם, צד אחד יש דברים נזקים שקרו, והשאירו חותם מה שנקרא, אבללל בסופו של דבר גדלתיייי, ובזכות זה אני מרגישה אחרים ויודעת מה להגיד במצבים מסוימים (בזמן האחרון אולי פחות, כי אני בתקופה לא ממש טובה, ואז ברגע שאני מרגישה-אין לי מילים)
כשאני מסתכלת על העבר.. (לא מסוגלת להסתכל על ההווה) אז אמרתי לעצמי ואני עדיין אומרת – הלוואי שזה לא היה קורה. רק סבלתי מזה – ועדיין ממשיכה לסבול. אולי בעתיד אני באמת יראה את כל התמונה ולמה הייתי צריכה לעבור את זה ולמה זה ניתן לי ואז אוכל להגיד מכל הלב – תודה על הנסיון הזה! אבל עכשיו… הלוואי שיעלם כמה שיותר מהר… אם היו שואלים אותי איזה זיכרון אני רוצה למחוק מהמח – הייתי אומרת את הזיכרונות מהניסיון הזה. האמת היא שזה כואבב ואני מתחרטת על המשפט האחרון כי אחרי הכל – לא מסוגלת לוותר על הנסיון הזה – על הרגעים היפים האלו, לא משנה במה הם היו מלווים! תודה ה' – מקווה שאני איי פעם אגיד את זה באמונה שלימה!
את תופסת אותי בתקופה שאני בדיוק חושבת על זה מצד אחד כל ההתמודדויות האלו עשו ממני ילדה מאוד רגישה, חדה, מבינה עניין, קיצור דברים טובים.. ומצד שני, מצד שני אני מרגישה שאני שבורה מכל זה. פשוט משהו בתוכי התרסק וממש מקווה שאוכל לתקן את עצמי, כי אני באמת עושה מה שאני יכולה כדי לעזור לעצמי, זה דברים שהם לגמרי לא בשליטה. אז אין לי מה לענות לך, חוץ מזה שזה לא אפשרי אז למה סתם לחשוב את זה
פעם הייתי אומרת לך כן כפול אלף. לא רוצה את הניסיון הזה פשוט לא!! גם אחרי שהוא נגמר, תמיד חשבתי לעצמי איך אנשים יכולים לומר על הנסיונות שלהם שהם רוצים אותם ולא מוותרים עליהם. נכון קיבלתי בזכותו הרבה דברים טובים ועדיין הייתי מוכנה לוותר עליו בלב שלם. עד שעברו… שנתיים. כן הרבה זמן אני יודעת. ואז סוף כל סף קלטתי, אני לא מוותרת עליו ויהיה מה שיהיה. היום אני אפילו מסוגלת לחבק את הניסיון הזה. ואם מישהו היה אומר לי את זה פעם ולא היום הייתי שולחת אותו בדחיפות לאשפוז בכפייה??
כן.. כי הוא עדיין פצע בלב משהו שחסר לי ולא קיבלתי כלום מזה שאיבדתי את סבתא שלי ולא שהיא הייתה מבוגרת.. ולדעתי צצו לי כמה שאלות.. שזה נקרא קיבלתי בזכותו?
וואי כמה פעמים שאלתי את עצמי. ולא. לא הייתי מוותרת. עם כל הקשיים שעברתי. (ועוברת). ניהייתי בן אדם חדש. הרבה יותר משופשפת. והתבגרתי. ולמדתי כל כך הרבה. ולא שבשעת הניסיון אני לא מתלוננת. אני כל הזמן מבקשת שייקח ממני אותו ולא רוצה את הניסיון ולא רוצה כוחות ולא רוצה לקבל כלום. אבל אחר כך. (כמעט) הכל שווה…
לא ממש לא, קודם כל לכל אחד יש ניסיונות ואין אחד שלא מתמודד. אם ה' הביא לי את הנסיונות שלי לי זה אומר שאני זו שיכולה להתמודד איתם בצורה הכי טובה. דבר שני מתוך הקושי צומחים והופכים לחזקים יותר ומחושלים יותר ויוצאים עם תובנות חשובות לחיים, שבלי הקושי לא היו מגיעים לתובנות האלה.
להגיד זה קל אז כן אחרי שהקב"ה נותן את הנסיון ומתמודדים איתו מתחשלים אבל במציאות קשה להודות על זה.. מאוד! אנחנו אומרים כל יום בתפילה:"ואל תביאנו לידי נסיון" אני לא מבקשת אבל כל מה שה' עושה לטובה וזה בשאיפה שיהיה מונח אצלי בראש תמיד?
במבט אחורה אני אגיד שלעולם לא!!! אבל כשאני עמוק בתוכו ועוברת אותו אני מרגישה שנמאס לי ממנו ופשוט דיי שיגמר אבל את האמת ורק את האמת כל יום של קושי הוא מתנה!
מה שעולה לי ישר לראש זה ברור שהייתי מוותרת. אבל אני יודעת שלא. בהחלט לא! קיבלתי את עצמי בחזרה, וטובה פי כמה, לפחות לרוב. אפילו כשזה חוזר על עצמו. תודה לך ה׳.
למדתי ממנו המון. מהניסיון הזה. גדלתי ממנו. התחשלתי. אבל אני לא חושבת שזה מצדיק את הכאב והסבל המטורפים שעברתי. אבל אנחנו בסך הכל, בובות על חוטים, של אבא שבשמיים. ועוד יגיע יום ונגדל ללא כאב, ללא קושי. ועוד יגיע יום ונבין. ונאמר אודך ה' כי אנפת בי. בקרוב ממש, בגאולה.
וואו איזה שאלה. קודם כל חטפתי איזה בום. אני עכשיו באמצע ניסיון קשה וכואב,ממש. והוא כנראה לא יגמר בקרוב,לצערי. והאמת,אם היית שואלת אותי לפני חודש-חודשיים את השאלה הזאת. הייתי עונה שכןןןןןן,בפירוש. אבל,ישבתי לפני כמה זמן עם אחי,ופרקתי אצלו הכל(בכיתי נוראות והוא,גבר שכמותו פשוט ישב לידי בשקט עד שסיימתי לקנח) ואחרי שגמרתי להתמסכן ולקטר כמה שהחיים שלי קשים ואיך שנמאס לי כבר להתמודד. הוא פשוט אמר לי:"תעצרי דקה,ותחשבי על מה שקיבלת מהניסיון ואיזה דברים טובים יש בך" בום. בשניה הוא עצר לי את הזרם של התלונות. חשבתי על זה,גיליתי שקיבלתי אין ספור דברים ובים ומחזקים,גם מהניסיון הזה,וגם מהחיים בעצמם. הייתי בטוחה שאני הכי מסכנה בעולם,והוא פשוט שינה לי את החשיבה בשיחה אחת. הוא באמת אח מדהים,והוא לא יודע אפילו כמה הוא עזר לי? תודה אח שלי.
37 תגובות
קודם נגמור עם זה. אחר כך נראה מה קיבלתי, נשקלל את הנתונים ונודיע לך.
יום טוב.
מצטרפת.
בול. סורי כתבת אותי.
הממ.. יכול להיות שבזמן הנסיונות הייתי אומרת לך "אין לי כחחח" וזה.. יש תקופות שהייתי מאמינה ובוטחת בה והכל.. אבל עדיין קצת מאתגר;)
אחרי הנסיון-אני יודה לה' כל היוםםם,
צד אחד יש דברים נזקים שקרו,
והשאירו חותם מה שנקרא,
אבללל בסופו של דבר גדלתיייי, ובזכות זה אני מרגישה אחרים ויודעת מה להגיד במצבים מסוימים (בזמן האחרון אולי פחות, כי אני בתקופה לא ממש טובה, ואז ברגע שאני מרגישה-אין לי מילים)
כשאני מסתכלת על העבר.. (לא מסוגלת להסתכל על ההווה) אז אמרתי לעצמי ואני עדיין אומרת – הלוואי שזה לא היה קורה. רק סבלתי מזה – ועדיין ממשיכה לסבול. אולי בעתיד אני באמת יראה את כל התמונה ולמה הייתי צריכה לעבור את זה ולמה זה ניתן לי ואז אוכל להגיד מכל הלב – תודה על הנסיון הזה! אבל עכשיו… הלוואי שיעלם כמה שיותר מהר… אם היו שואלים אותי איזה זיכרון אני רוצה למחוק מהמח – הייתי אומרת את הזיכרונות מהניסיון הזה. האמת היא שזה כואבב ואני מתחרטת על המשפט האחרון כי אחרי הכל – לא מסוגלת לוותר על הנסיון הזה – על הרגעים היפים האלו, לא משנה במה הם היו מלווים! תודה ה' – מקווה שאני איי פעם אגיד את זה באמונה שלימה!
יודעת מנסיון-כתבת אותי בול.
מסכימה עם כל מילה.
לא הייתי מוותרת על הניסיון. למרות שעדיין לא יודעת מה קיבלתי בגללו. אבל בטוחה שאם זו ההתמודדות שהקב"ה העניק לי . זה הכי נכון בשבילי.
את תופסת אותי בתקופה שאני בדיוק חושבת על זה
מצד אחד כל ההתמודדויות האלו עשו ממני ילדה מאוד רגישה, חדה, מבינה עניין, קיצור דברים טובים.. ומצד שני, מצד שני אני מרגישה שאני שבורה מכל זה. פשוט משהו בתוכי התרסק וממש מקווה שאוכל לתקן את עצמי, כי אני באמת עושה מה שאני יכולה כדי לעזור לעצמי, זה דברים שהם לגמרי לא בשליטה.
אז אין לי מה לענות לך, חוץ מזה שזה לא אפשרי אז למה סתם לחשוב את זה
העסקה מידי גדולה תלוי על מה
אבל בגדול כמה מפתיע?
בטח שהייתי מוותרת. אם זה רק היה בשליטה שלי. בטח!
פעם הייתי אומרת לך כן כפול אלף. לא רוצה את הניסיון הזה פשוט לא!!
גם אחרי שהוא נגמר, תמיד חשבתי לעצמי איך אנשים יכולים לומר על הנסיונות שלהם שהם רוצים אותם ולא מוותרים עליהם. נכון קיבלתי בזכותו הרבה דברים טובים ועדיין הייתי מוכנה לוותר עליו בלב שלם.
עד שעברו… שנתיים. כן הרבה זמן אני יודעת. ואז סוף כל סף קלטתי, אני לא מוותרת עליו ויהיה מה שיהיה.
היום אני אפילו מסוגלת לחבק את הניסיון הזה. ואם מישהו היה אומר לי את זה פעם ולא היום הייתי שולחת אותו בדחיפות לאשפוז בכפייה??
כן..
כי הוא עדיין פצע בלב
משהו שחסר לי
ולא קיבלתי כלום מזה שאיבדתי את סבתא שלי
ולא שהיא הייתה מבוגרת..
ולדעתי צצו לי כמה שאלות..
שזה נקרא קיבלתי בזכותו?
לא יודעת אם הייתי מוותרת או לא, אבל מה שאני בטוחה שעוד לא גיליתי משהו טוב שהוא נתן לי. בינתיים רק תסכול ודכדוך.
כשתמצאי את התשובות זה יקרא בהחלט שבזכות הניסיון הלכת לחפש אותם…
בהצלחה אהובה!!
התשובה מיועדת לתוכי ג'אקו משום מה לא נתן לי להגיב לה
למה לי להתעסק בשאלות אילו ואז??
הניסיון ניתן וזה לא היה בהשפעתי
ככה המנהל של העולם קבע כנראה
לפחות אני מקבלת משהו מהניסיונות
לא מובן מאליו בכלל
לא הייתי מוותרת לעולם!!
מודה על הניסיון והכוחות על כל הדברים קיבלתי בזכותו
וכן גם על הכיסא שלי ?
מממ.
לא.
לא מוותרת בכלל.
כן.
מעדיפה להיות חלשה בלי נסיונות,
מאשר חזקה עם נסיון.
וואי כמה פעמים שאלתי את עצמי.
ולא. לא הייתי מוותרת. עם כל הקשיים שעברתי. (ועוברת).
ניהייתי בן אדם חדש. הרבה יותר משופשפת. והתבגרתי. ולמדתי כל כך הרבה.
ולא שבשעת הניסיון אני לא מתלוננת. אני כל הזמן מבקשת שייקח ממני אותו ולא רוצה את הניסיון ולא רוצה כוחות ולא רוצה לקבל כלום.
אבל אחר כך. (כמעט) הכל שווה…
האמת שזו שאלה מאוד מאוד מבלבלת וקשה לענות עליה.
אני חושבת שיש דברים שלגמריי הייתי מוותרת עליהם.
אבל זה המצב. וזה כבר קרה. ויש דברים שלמדתי מהם
לא ממש לא, קודם כל לכל אחד יש ניסיונות ואין אחד שלא מתמודד. אם ה' הביא לי את הנסיונות שלי לי זה אומר שאני זו שיכולה להתמודד איתם בצורה הכי טובה. דבר שני מתוך הקושי צומחים והופכים לחזקים יותר ומחושלים יותר ויוצאים עם תובנות חשובות לחיים, שבלי הקושי לא היו מגיעים לתובנות האלה.
לא.
לא. בפירוש לא.
כן כן כן
על 2 הם
אוף אני חייבת משיח שרק הוא יפתור לי אותם?
להגיד זה קל אז כן אחרי שהקב"ה נותן את הנסיון ומתמודדים איתו מתחשלים אבל במציאות קשה להודות על זה.. מאוד!
אנחנו אומרים כל יום בתפילה:"ואל תביאנו לידי נסיון" אני לא מבקשת אבל כל מה שה' עושה לטובה וזה בשאיפה שיהיה מונח אצלי בראש תמיד?
הכוונה היתה לא וכתבתי כן חחח
האמת שכןןן הייתי מוותרת
אבל אני מאמינה ובטוחה שכל מה שה' עושה לטובה הוא עושה ואין רע יורד מלמעלה ועם הוא בחר שכך יהיה אז בטוח שזה טוב..
לא.
אבל עדיין קשה לקבל את זה באהבה…
חוץ מזה שכרגע אני באמצע התמודדות כזו וזה נורא קשה…
כרגע התשובה שלי היא כן. בגדול.
אולי יום אחד זה ישתנה. הלוואי.
במבט אחורה אני אגיד שלעולם לא!!!
אבל כשאני עמוק בתוכו ועוברת אותו אני מרגישה שנמאס לי ממנו ופשוט דיי שיגמר
אבל את האמת ורק את האמת כל יום של קושי הוא מתנה!
יש נסיון שהלוואי ולא היה לי
בהחלט הייתי מוותרת עליו
מה שעולה לי ישר לראש זה ברור שהייתי מוותרת. אבל אני יודעת שלא. בהחלט לא!
קיבלתי את עצמי בחזרה, וטובה פי כמה, לפחות לרוב. אפילו כשזה חוזר על עצמו. תודה לך ה׳.
למדתי ממנו המון. מהניסיון הזה. גדלתי ממנו. התחשלתי.
אבל אני לא חושבת שזה מצדיק את הכאב והסבל המטורפים שעברתי.
אבל אנחנו בסך הכל, בובות על חוטים, של אבא שבשמיים.
ועוד יגיע יום ונגדל ללא כאב, ללא קושי.
ועוד יגיע יום ונבין. ונאמר אודך ה' כי אנפת בי. בקרוב ממש, בגאולה.
מסכימה ומזדהה עם כל מילה שלך..
וואו איזה שאלה.
קודם כל חטפתי איזה בום.
אני עכשיו באמצע ניסיון קשה וכואב,ממש.
והוא כנראה לא יגמר בקרוב,לצערי.
והאמת,אם היית שואלת אותי לפני חודש-חודשיים את השאלה הזאת.
הייתי עונה שכןןןןןן,בפירוש.
אבל,ישבתי לפני כמה זמן עם אחי,ופרקתי אצלו הכל(בכיתי נוראות והוא,גבר שכמותו פשוט ישב לידי בשקט עד שסיימתי לקנח)
ואחרי שגמרתי להתמסכן ולקטר כמה שהחיים שלי קשים ואיך שנמאס לי כבר להתמודד.
הוא פשוט אמר לי:"תעצרי דקה,ותחשבי על מה שקיבלת מהניסיון ואיזה דברים טובים יש בך"
בום.
בשניה הוא עצר לי את הזרם של התלונות.
חשבתי על זה,גיליתי שקיבלתי אין ספור דברים ובים ומחזקים,גם מהניסיון הזה,וגם מהחיים בעצמם.
הייתי בטוחה שאני הכי מסכנה בעולם,והוא פשוט שינה לי את החשיבה בשיחה אחת.
הוא באמת אח מדהים,והוא לא יודע אפילו כמה הוא עזר לי?
תודה אח שלי.
לא הייתי מוותרת בחיים
גם כשהקושי היה
והוא לא היה קטן
בכלל לא.
לא לא ולא
אם לא היה ניסיון, לא הייתי צומחת מעלה.