תפריט
אני לא יודעת למה, אבל אני לא רוצה להיות מאושרת. אני כל הזמן מדמיינת וחולמת איך שקורה ויקרה לי דברים רעים ואני מסתבכת וכו… ומשום מה אני נהנת מזה.. אולי מהצומי אני אפילו לא יודעת כי אני ממש ממש לא בנאדם של צומי..היה לי משבר בכיתה שנים קודמות אולי זה קשור . אני כאילו ממש מצפה שמישהי מורה או משהו תשאל אותי אם אני בסדר כאילו שאני בדיכאון ואני לא יענה לה.. בכללי אני ילדה מלאת שמחת חיים כלפי חוץ ואני כן שמחה וזה ואני מאוד מאוד אוהבת את החיים שלי:)
אוף אני לא יודעת מה עובר עלי!!
זה ברור לי שזה לא תקין.
יאוו. מה אפשר לעשות???
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
דייי
למה אני בזמן האחרון מזדהה לכזה הרבה דבריים???????
נראלי אבל שהגעתי למסקנה למה זה מגיע לי
אני בסהכ רוצה שמישהו יתיחס אלי וישאל אותי מה שלומי…
ככה שלא באלי שלא יהיה דברים קשים להתמודד איתם
וואי אני מכירה אתזהה
אבל את יודעת שגם מ יתר שמחה מישו התייחס אליך..חחחח
בתו המנגינה🎻🎵
התגעגעתי!
לא ראינו אותך הרבה זמן באתר!
גם לי זה היה פעם.. אל תדאגי זה יעבור.
תמלאי את היום שלך בדברים, תפתחי כישרונות, ואל תחשבי על זה יותר מידי..
ברור שאת רוצה להיות שמחה ומאושרת. ואת אפילו כזאת, כמו שכתבת😉
את לא רוצה שיקרה לך משהו רע, בתכלס זה מפחיד. את רוצה שמישהו ישים לב לאיך שאת מרגישה באמת. שלמשיהו יהיה אכפת ממך… ולא מתוך "צומי", בקטע לא טוב, של להיות במרכז או משהו… אלא תשומת לב טוב. להרגיש שאת לא לבד. הרי בינינו, מי לא רוצה שישימו לב אליו?😜
אולי מבחינת השכל וההגיון, זה באמת משהו מוזר. אבל רגשות זה משהו אחר… ואני יודעת איך את מרגישה. גם לי זה היה פעם😜😍
בקיצור, זה מובן, ובסדר גמור😍
מכירה את המושג מזוכיזם? זה לא כזה מופרך.. לפעמים אנחנו נהנים לסבול.
קצת חבל שאת גם מבטאה את זה במילים, שאת לא רוצה להיות מאושרת.. כי למילה של יהודי יש כח, וזה בכלל לא נכון.
אין אדם שלא רוצה להיות מאושר! זה טבוע בנו.. אולי אין בנו כח להתאמץ על זה, אבל גם בתת מודע זה הרצון שלנו.
לפעמים אנחנו רוצים להראות מדוכאים כדי שמיהשו יתעניין בנו, שישים לב. ואז נראה לו כמה הדאגה היתה נצרכת… (וטוב לדעת שאני לא היחידה;))
אבל חשוב שלא נגיע לזה, שלא נבקש את תשומת הלב בצורה כזו.
תנסי לחשוב על דרכים חיוביות שתוכלי למשוך אליך את מי שסביבך, שישימו לב אליך ע"י הדברים הטובים. תפגיני את הכשרונות שלך, תהיי עם ביטחון, תקריני את עצמך החברותית והתוססת ובעז"ה כבר לא תזדקקי להתעניינות בעקבות כאב.
נ.ב. יש מצב שיש לך איזו חויה קשה לא סגורה בלב.. אולי פשוט תיזמי שיתוף עם מישהי שאת סומכת עליה, תאזרי אומץ, תפרקי, וזה בעז"ה ישתכח לאט לאט.. אל תחכי להתעניינות, חבל להתאכז כשהיא לא מגיעה..
בהצלחה רבה♡
אולי זה מתוך פחד שיום אחד לא תהיי מאושרת, וככה לא תתאכזבי?
או שזה קצת מזוכיזם? כדאי לבדוק.
בכל אופן, תמיד יש דרך לתקן כן לרצות לשמוח. אל תתיאשי אף פעם:)
וואי כמה שזה מוכר…
תקשיבי אני יגיד לך משו שאולי ישמע לך קצת מוזר אבל לא נורא מקסימום תתעלמי.
אני חושבת שכשבנאדם לא רוצה להיות מאושר אז בעצם זה לא שהוא לא רוצה אלא משכנע את עצמו שהוא לא רוצה, ולמה? יכולות להיות הרבה סיבות. משו שעלה לי עכישו, יש מצב שיש איזשהו פחד בלהסכים להיות מאושר. גם לזה יכול להיות הרבה סיבות.
משו ככה שקרה לי זה בעצם הרגשתי שאני לא זכאית לתת מקום לכאב סבל או כל דבר קטן שמפריע לי. כאילו הרגשתי שלא מגיע לי להבין את עצמי נלחמתי על לא להרגיש. אבל חיפשתי מישו שייתן לגיטימציה להרגשה שלי. וזה סתם לא שווה כי ככה אתה תלוי באנשים איך יגיבו וכו..
בקיצור אני חושבת שברגע שתסכימי לעצמך להרגיש את הכאב או תסכול או מה שלא יהיה לא תצטרכי לחפש בחוץ אישור לכאב. תחסכי את התתלבטות האם מתאים והגיוני להרגיש מסכנה על משו שקרה לך. ולא תצטרכי למסכן את עצמך ולהגיע למצב מעורר רחמים בשביל להרגיש בנוח עם הכאב.
אז לסיכום, תני לעצמך את הרגע הזה להיות בכאב. ותקבלי את עצמך. לא להילחם בך חבל על הזמן והאנרגיות…
בהצלחהה
כל בנאדם חייב לקבל מספיק תשומת לב ואהבה מהעולם החיצון.
אם אין לך מספיק- את תמצאי את עצמך מחפשת את זה אצל מורות, משפיעות וכו', וזה הכי טבעי ונורמלי שיש.
את לא צומיסטית. את צריכה שישימו לב אלייך, שישאלו אם את בסדר. שידאגו לך.
את מדמיינת את עצמך מתעלפת והרבה מורות (שאת אוהבת) באות לעזור לך? אחד ה"תסמינים…"
הכי טבעי שיש!!
לוידעת איך לעזור לך, כי לי יש את אותה בעיה…
וואי גם לי זה היהה
הסברת בולל
כאילו אני תמיד הייתי מדמיינת בלילה
שקורה לי משהו לא טוב בבית ספר
ואיך הגיבו..
אני אוהבת לדמיין את זה ולראות איך המורות והחברות שלי מגיבות
ויש לי המוןן חברות שנמצאות סביבי כל היום.. (זה לא קשור לצומי נראלי יותר לגלות איך הסביבה מגיבה לפחות אצלי..😉)
אבל אני בחיים לא רוצה שזה יקרה באמת!!
פעם אחת כמעט התעלפתי בבית ספר
ופתאום חשבתי על זה שאני פשוט לא רוצה שזה יקרה פשוט לאא
זה כיף לדמיין שכולם דואגים לי אבל זה לא כיף במציאות
וואי לא יודעת להסבירר אבלל ממש מבינה אותךך
😘😘😘
אולי תלכי לפסיכולוגית ? מישהי שתעזור לך בזה …