תפריט
הי,
השאלה מיועדת בעיקר לכל הדתליות שפה,
יוצא לי הרבה פעמים באתר לראות תגובות כמו "איך בא לי להיות דתלית" או "הכי אוהבת את הדתלים" וכו',
באמת שאין לי בעיה עם זה, אני הכי בעד אהבה,
אבל מענין אותי אם זה באמת ככה גם מבפנים,
כלומר זה נראה שאתן חופשיות כאלה, הולכת עם איזה חתיכת בד שבא לכן כל עוד היא צנועה, שאין לכן לחץ חברתי, שאתן מכייפת בחיים ומשוחררות, וכו',
בקיצור, אתן באמת ככה?
כי זה לא נשמע מאד אמין,
מוזמנות לאשר או להכחיש!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
54 תגובות
אני לא דתלית.
אבל חייבת להגיד שדתל זה לא ציבור אחד שכולם נראים ועושים שם אותו דבר.
יש המון המון זרמים.
מחמירים יותר, מחמירים פחות.
אז נראה לי שכל אחת כאן תענה תשובה אחרת.
אוהו, והנה שאלה שפנרס לא יכולה להתעלם ממנה (תודו שחיכיתן לתשובתי), בין השאר מכיוון שהיא מכילה מעט סטיגמות בנוסח שלהנ, אל נא תפגעי.
אבל לפני שאפרט אני אכתוב את את המובן-מאליו כי זה חשוב: הדת"ל הוא סקאלה ענקית ממש, יש בו מהכי לייט עד לציבור החרדלי, יש בו מתנחלים, גבעוניסטים, ועוד ועוד.
עכשיו:
"כלומר זה נראה שאתן חופשיות כאלה, הולכת עם איזה חתיכת בד שבא לכן כל עוד היא צנועה" – בחלק הזה של המשפט אנחנו "חופשיות" אותו דבר, לא?
גם את הולכת עם חתיכת בד צנועה. לא?
אגב, מכירה את כל החצאיות הארוכות המקושקשות נוראות ונראות כאילו ייבאו אותן מהודו?
זאת נגיד חתיכת בד צנועה שהיא לא צנועה, ואני לא אשים אותה כי זה ממש בולט וצעקני וממש לא מתאים לבת מלך. ג'ינס אני משתדלת שלא כי זה חוקות הגויים, למרות שיש לי חצאית ארוכה של ג'ינס (לא שפשופים וכאלה). וסליחה שאני אומרת, המשפט הזה נשמע לי קצת תוקפני. כזה: "אתן עובדות על עצמכן שאתן צנועות, זאת סתם חתיכת בד", לפחות מה שנשמע מהניסוח, אם זה לא ככה אני מתנצלת על הפרשנות השלילית, אם זה כן – כמו בכל מגזר, תלוי מי.
לחץ חברתי – הממ, אני מנסה להבין למה את מתכוונת.
אם אני מפרקת את הדתל לקבוצות או נגיד בתי ספר: אז בכל קבוצה יש רוב דומיננטי שמוביל לקצת לחץ חברתי, כמו בכל דבר ובכל חברה.
אבל אם את מתכווונת לדת"ל בכללי אני באמת חושבת שיש פחות לחץ חברתי. הדתל הוא קשת כל כך ענקית שלא משנה איך תיהי תרגישי טוב עם עצמך.
אני לומדת בכיתה שיש לי בה חברות שלא הולכות הכי צנוע, ויש לי חברות דוסות ממש, עם שתי חצאיות, גרביים, פתח צוואר סגור מאד (זה כמובן לא אומר הכל, אבל המראה מאד דתי, הם גם דתיות בחיים). יש לי חברות שמתעניינות בסרטים וסדרות וחברה ממש טובה שהיא ואני אוהדות תנ"ך. יש לי כמה חברות שאנחנו לומדות מספרים בלילה כמה פעם, פעמיים שלוש בשבוע.
אז מה לעשות, יש פחות לחץ חברתי, יש מכל וכל, אני הכי בסדר איך שאני.
אם את מדברת על לחץ חברתי בקבוצה או בית ספר – יש כמו אצל כל אחד, ואם אתה בקבוצה ששונה ממך יהיה לך קשה. בציבור לייטי יהיה לחץ חברתי לליטיות ולהפך, כמו כל מקום וחברה שמכילה אנשים. אבל בתוך מגזר – אין כל כך לחץ חברתי, כי פשוט יש המון שוני, אז תהיה מה שאתה. הממ וכמובן: אנשים יותר פתוחים וקשובים לדעות ששונות מהם ולא מנסים להפוך את כולם למה שהם או לחנוק אותם עם דרכי שונות, אז הם מכבדים ונותנים מקום. אנחנו משלמים הרבה על הפתיחות הזאת, אבל יש לה גם כמה הבטים חיוביים ואחד מהם הוא קבלת השונה בחברה ונתינת מקום.
אני לא מוקפת באנשים שהם בדיוק כמוני, והאמת שזה ממש טוב. כל עוד אני חזקה על העקרונות שלי – זה תמיד מרתק להכיר בנות ששונות ממך (תעיד נוכחותי באתר), וזה גם דורש לבסס טוב-טוב את הדעות והעקרונות שלי.
יש אצלנו משהו ממש יפה שנקרא: דתי-מבית. כלומר: אל תהיה דתי כי ההורים שלך דתיים, אל תהיה דתי מבית, תהיה דתי כי אתה שאלת ובררת וחקרת את הדרך. יש המון מקום לשאלות (כל עוד הם ממקום שרוצה לדעת ולברר, לא להתריס חלילה. וכל עוד מבינים שיש דברים שלעולם לא נדע) וזה ממש טוב. אני יכולה לספר על עצמי שבעקבות כל הבירור והשאלות מאד התחזקתי באמונה שלי.
אחד הדברים הכי טובים בדתל בעיני.
מכייפות בחיים ומשוחררות –
איך את מגדיר שחרור?
חפיפניקיות בשמירת מצוות – זאת הכללה, וממש לא כולם ככה. וזה אפילו לא שחרור.
אני מודה שקצת לא הבנתי את החלק הזה של השאלה. את לא מכייפת ומשחוררת?
"שחרור" זאת תחושה פרטית של אדם, את יכולה להיות חבדניקית משוחררת או דתלית כלואה ולהפך כמובן.
את חושבת שבגלל שאני דתלית הכל זורם לי בחיים? אני בת נוער! הדתלים הם אנשים רגילים עם השקפה שונה ממך, אנחנו מתמודדי עם קשיי האנושות – חברה, כאב, התמודדויות וכולי.
אני אוהבת את אהבת השונה שיש בדתל ואת החיבור לכל עמ"י, ומצד שני גם מאד מודעת לזה שצריכים להיות מאד זהירים בעניין הזה, שלא נבוא לחמם ונצא מקוררות.
לא הכי אהבתי את הניסוח של השאלה. מצטערת, אל תפגעי. היה נשמע לי קצת הצדקת הדרך שלך על ידי זה שתראי שאצלנו לא מושלם.
כי זה פשוט ברור מאליו: הדתל לא מושלם, יש בו המון יתרונות וחסרונות, וזהו.
כמו בחב"ד ובכל מגזר אחר. לא?
מקווה שעזרתי לך (ושלא נפגעת ממני חלילה)!
ותודה על השאלה – נהנתי לענות.
וואו איזו מרתקת שאת! בא לי להכיר אותך, ממש!
אולהלה! איזו תשובה!
מדהימה אחת, פנרס.
תמיד שאני רואה שאלות כאלה אני מיד מחפשת את פנרסס, יש לך תשובות יפות ואת גם כותבת ממש יפהה!
ממש באלי להכיר אותך!
ברגע שקראתי את השאלה אמרתי אני חייבת את התשובה של פנרס ועוד אחת.
ויפה לא הייתי צריכה לדפדף הרבה להגיע לתשובה. וואו היא הייתה מרתקת. לגמרי.
אבל אני הבנתי מהשאלה בקשר לחץ החברתי שכאילו יש לך שיחרור בקטע שאין לך את הלחץ החברתי מה ללבוש ואיך להראות וכד' ככה בכל אופן זה היה נשמע לי. וגם אם לא הבנתי נכון אז זאת השאלה שלי. יש מצב לתשובה ממך פנרס מהממת?
תודה!!
ולשאלתך אר"א – ביסודי בהחלט היה לי לחץ חברתי ללבוש פחות צנוע, לא ששמתי עליו, אבל הרוב היו לא הכי צנועות. והלחץ פה לא נבע בגלל שאני דתלית, אלא בגלל הבנות בכיתה.
בתיכון אתה מתבגר ומבין שאם טוב לך עם זה וזה עקרוני לך – זה חיובי, מה עוד שיש לי חברות שגם כמוני, יש לי גם כאלו שלא.
זאת שאלה מסובכת: יש לחץ חברתי בכיתה או בקבוצה – כמו בכל מקום. בתור מגזר וככל שמתבגרים – פחות אכפת לי איך אחרות הולכות.
מודה ממש שחיכיתי לראות את השאלה שלךך וממש אהבתי את התשובה שלךך
תודה!
הי שלום לך פנרס, סורי אם לא אהבת את הניסוח כתבתי אותו בלחץ של זמן קצת.
כשכתבתי כל חתיכת בד התכוונתי בעיקר לעובדה שהמזרוחניקיות שאני רואה לובשות בגדים מאד קלילים כאלה ולא שמות יותר מדי, אם הבנת את כוונתי, לא התכוונתי לצנוע או לא אלא יותר לסגנון.
לא התכוונתי למשוחרר-חיפוף בתורה ומצוות אלא יותר בסגנון החיים כזה, קשה לי קצת להסביר.
מצטערת שלא מאד הצלחתי להסביר את השאלה שלי,אולי בעל פה היה יותר קל.
ולא אני בכלל לא חושבת שבגלל שאת דתלית אז זורםלךבחיים.
הממ את צודקת.
אני מצטערת, יצאתי ממש תוקפנית.
הממ אני יכולה להגיד על עצמי שאמנם יש לי הרבה חצאיות קלילות, אבל אני ממש משתדלת להזהר שלא יהיה שקוף, אם צריך – שמים תחתית.
התכוונת לקטע של דתליות לשים חצאיות מתנפנפות ארוכות כאלו?
כן וגם חולצות
בכללי כל השאלה כאן לא הייתה בכלל על הענין הרוחני
אוףף. סליחה. אולי אני פשוט קצת רגילה להכללות שאני יש מוצאת. לא הגיע לך שואלת יקרה, מקווה שאת סולחת.
הממ האמת שזה פשוט עניין של סגנון כמו שאמרת. יש חצאיות ארוכות מתנפנפות ממש יפות, ויש כאלו מקושקשות מדי, אני אוהבת ארוכות ושקטות יותר.
סדנא דארעא חד הוא…
בכל מקום ובכל חברה יש לחץ חברתי, ולבטים של גיל ההתבגרות, וכעס, וקנאה, ותחרות. בכל מקום צריך להתמודד.
אין פתרונות קסמים.
אהבתי את השאלה
פרנס– התשובה שלך היתה ממש מעניינת תודה!
תודה 🙂
לא לא ולא!
יש לי חברות דתליות והן ממש לא עושות מה שבא להן!
הן כמעט כמונו רק שונות קצת כי להן יש רבנים אחרים…
ברור, הולכים לפי הקו התורני.
נשמע שאת לא מכייפת ומשוחררת ושמחה במקום שאת נמצאת(חבדניקית?)..? אם ככה אני בטוחה שגם אם תיהי דתלית את תרגישי את אותו דבר בכל משהו שקשור לשמירת תורה ומצוות- שהם כובלים אותך בלבד.
מאחלת לך שתמצאי את מקומך האמיתי מתוך שמחה וטוב לבב!
אני מכייפת ומשוחררת במקום שאני נמצאת-חבדניקית,
העלתי את השאלה בגלל שאני חושבת בדיוק כמוך והפריע לי שראיתי תגובות שמתאימות למה שאת אומרת
לא הבנתי לרגע, גם את הולכת עם איזה חתיכת בד שבאלך כל עוד היא צנועה, רק שפשוט החתיכת בד שתלכי איתה תהיה בסגנון שאת אוהבת ממ ורוב הסיכויים שהיא תהיה בלי פרחים:-) (עכשיו לאכול אותי:-))
זה נראה שהדתליות לובשות כל מה שנראלהם כל עוד זה צנוע, אבל זה פשוט סגנון, כמו שבקו החרדי יש כמה סגנונות מאוד מסויימים כך גם בדתי לאומי יש קצת יותר סגנונות- זה פשוט הולך לפי טעם. ועל טעם ועל ריח אין מה להתווכח:)
יש בזה משהוא שבדתל יש יותר זרימה ושחרור כזה, אבל זה לא סותר את זה שגם יש קשיים ומתמודדים..
את באת עם סתיגמה מסויימת, לא אוהבת את השאלה.
מחילה.
מה הקשר בין זרימה ושחרור לקשיים והתמודדויות?
סורי אם הייתי נשמעת סטיגמטית,
שימי לב שבשאלה לא תיארתי סטיגמות אלא פשוט כתבתי עובדות שאני רואה הרבה בסביבה או את דעתי לגבי הסביבה, לדעתי כל עוד הדעה שלי היא אישית שלי ולא קשורה לדעות של אחרים היא לא נקראת סטיגמה
כמו שבחרדים את לא יכולה להכליל כי יש כ"כ הרבה סוגים (בינהם אנחנו) אז כך גם אצל הדת"ל יש כאלה שילכו עם מכנסיים ויש לעומתם בנות עם חצאית עד הרצפה (בחב"ד גם יכולים להיות בעיות כאלה אולי עם פחות הקצנה ל2 הצדדים). מה ששונה בהם זה מבחינת האידאולגיה ואולי גם פתיחות יתר לדעתי לאידאולגיות אחרות.
אני חולה דתיים לאומיםם!!
להרגיש משוחררת זו בחירה שלך, זו לא תחושה שנובעת מתנאי החברה (טוב, האמת שקצת כן).
ובעניין הדתלים- יש שם מלא סיגנונות. יש את החרדלניקים שהם אחלה לגמרי, יש את האמצע, ויש את האלה שעושים הכל כמעט כמו חילונים רק במעטה של דתיים (כיפה, שבת וכזה) – וסליחה על הבוטות אבל ככה זה נראה, בנים ובנות ביחד חופשי, כל הספרים, שירים והסרטים של חילונים, יש אפילו נגיעה בין בנים ובנות…. וערוץ מאיר הוא הדוגמא לכך (?).
פעם חלמתי להיות דתלית, מהסיבות שאמרת – הם משוחררים יותר, עושים מה באלי… ואז הבנתי שזה לא אמיתי. ציבור (או לפחות חלק גדול שהכרתי – הסוג השלישי שהזכרתי) ש"מזלזל" בדבר הכמעט הכי בסיסי של התורה (כל העניין של הבנים בנות) לא ראוי להערצה שלי.
נ.ב. בתגובה דיברתי על חלק גדול מהציבור הדתלי ולא על כולו חלילה. יש בציבור הכללי הזה גם דברים טובים שכרגע לא ציינתי.
נ.נ.ב. הלכתי להתחבאות לפנרס, שלא אהיה פה שהיא תתעצבן ?
הממ לא התעצבנתי. הסכמתי.
גם אני לא מעריכה חילונים עם כיפה.
צודקת.
אהבתי מה שכתבת…
פפפפפ
וואי כל כך לאא
רק נתאר לך כרגע את הבגדים שלי: חולצת בסיס שסגורה עם סיכת סבתא מאחורה, כדי שתכסה את השקע בצוואר, עליונית שחורה, חצאית שמשפשפת את גב-הרגל, טייץ ארוך+גרביים קצרות.
מספיק לך???
לחץ חברתי- חחח לגמרי יש. מה חשבת שאנחנו??
מכייפת בחיים? הגדירי מכייפת. מוצאת אושר ושמחה בחיים….
אבל זה בכלל לא אומר על כולן…
יש לי הרבה חברות שלא מבינות למה אני אופה את עצמי בחום הזה, זמנן הפנוי בחופש סובב בעיקר את המחשב (הלא תמיד מסונן…) והספרים שהן קוראות- לא יעברו את מפתן דלתי…
הדת"ל הוא ציבור ענק שכולל המון זרמים. אי אפשר להקיש ממישהו אחד אל הכלל.
אבל כן, כשיש מישהי שעושה דבר שונה- מתפתחים וויכוחים, ולא מעט.
כבר מצאתי את עצמי במצבים של וויכוח עם 10 בנות אדומות-פנים במקביל או עונה (ומשתדלת בנחת ובלי האשמות) לבת ש"למה את הולכת עם חצאית מתחת לשמלה הארוכה הזאת?" הוא המשפט הראשון שהיא החליפה איתי אי-פעם.
אין עליך פרצל! אהבתי מאוד את התגובה ומסכימה עם כל מילה!
ומשוחררת- נו, באמת, לבנות מכורות לסמארטפון את קוראת משוחררות? הן נושאות איתן את הסוהר שלהן לכל מקום!
לבנות שמכורות ל"יגידו שאני דוסית מדי, שאני לא אופנתית, שאני לא עדכנית, שאני לא זורמת…." (ופה אני מתכוונת גם לחרדיות…) את קוראת משוחררות?!
נראה לי שטיפה התבלבלת….
המשוחררת האמיתית היא זו שכפופה אך ורק לרצון ה'. בשום מקום אין שחרור אמיתי. אין לחץ חברתי רק במקום שאין בו חברה. יכולה להיות בת שמחשלת את עצמה ובונה לה חוט שדרה, אבל בסופו של דבר גם היא לא חיה על אי בודד. האדם הוא יצור חברותי.
שוב רגע לגבי הבגדים- את לא לובשת "חתיכת בד צנועה"? כאילו, את הולכת תמיד עם עור ופרוות או מה?
אהבתי את התגובות שלך פרצלוש
אני בשוק שאת עולה לט'!
מה הקשר סמארטפון?
ואגב גם לך וגם בנות אחרות, אני לא באה לקבוע עובדה אני באתי לשאול שאלה שמשום מה לקחתן כעובדה
יש חיכיתי לתגובה שלך.
וואו אחלה תגובה אהבתי כל מילה!
אח פרצל. את מדהימה.
אני בדיוק בבירור של נושא הצניעות, הוא די מרתק.
יש לי ממנו כבר כמה הלכות לחיים ותובנות.
וממש התחלתי לשים לב לפתח הצוואר, למה כל כך קשה למצוא בגדים שיכסו את עצמות הבריח? זה ממש מעצבן.
ואם תשאלי אותי – ההמצאה הכי זדונית בעולם היא שסע.
לקחתם חצאית ארוכה, יפה וצנועה והפכתם אותה לפרוצה. מה יש לכם???
וואי, כל כך.
ללולוש (לא היה לי כוח לכתוב אין אינגליש) יש לי עוד פחות מחודש יומולדת 14…
לייק!?
כתבת מדהים.
מסכימה עם כל מילה.
בת כמה את פרצל?
את כל כך אמיתית וכנה
ויש לי גם המלצה לבנות שרוצות להיות דת"ליות:
קחי את זה בתור שינוי דרך בעבודת ה' (משהו כמו יענקי ב"אנוכי מבקש") ולא כמו שהרבה בנות תופסות את זה – כשיטה לירידה בעבודת ה'. המדרון הזה מאוד תלול, ואם תחליטי שאת רק מחליפה לסמארטפון ורק מורידה טיפה את רמת ההגנה באינטרנט ומעלה את החצאית, מפזרת את השיער ומפסיקה להתפלל מנחה—
זה לא ייגמר שם…
תהיי דת"לית, בכיף, אבל שזו לא תהיה פשוט דרך להיות פחות דוסית. תהיי כנה עם עצמך…
מצטרפת לגמרי.
סתם כי אני תומכת בפרצל. 🙂
חחח לא רק.
אני אישית גרה בשליחות עם הציבור הזה..
וכאחת שמכירה אותם מקרוב אפשר לפעמים להתפוצץץ
מכל מיני הנהגות וחשיבות מעוותות שלהם..
נ.ב
זה לא אומר שאני לא אוהבת אותם וישלי חברות טובות כאלה..
הי!
אני לא יודעת אם מישהי בכלל תקרא את זה, כי זה מלפני שנה, אבל בכל זאת.
אני דתיה לאומית.
בבית שלי ספציפית אנחנו מנהלים אורח חיים כמעט חרדי,
זאת אומרת אם נגיד אבא שלי ואחים שלי היו עם כיפה שחורה, חליפה וכובע לא חושבת שהיו מזהים אותנו בתור דתיים..
כשאני לא באולפנה אני הולכת עם גרביונים, (אם אני אלך ככה לכיתה אני אהיה היחידה מתוך כל האולפנה, זאת אומרת אחת מתוך 300 בנות..)
אני גרה בסביבה קצת לייט.. המשפחה שלנו מאוד שונה בנוף, אני היחידה מהשכבה ביישוב בלי סמארטפון..אני קוראת ספרים חרדיים(ליבי קליין..?) ושומעת שירים חסידיים.
אז בקיצור אני חושבת שזה דווקא מאוד מחייב (אני מתכוונת לציבור היותר "דוס") כי אני צריכה לשים לעצמי גבולות לבד, כל הזמן לבדוק את עצמי. אני לא אשקר, זה לא קל! אבל אני מרגישה כאילו שאני בשליחות, וזה מה שנותן לי כוח!
סליחה חמודה
אם יש חלק מהזמן שאת הולכת בלי גרביים אני לא בטוחה שאת יכולה להגדיר את עצמך חרדית, ולא משנה שאת תהיי היחידה, תורה מקיימים תמיד, ואם אסור ללכת בלי גרביים אז לא הולכים בלי גרביים.
אני ממש לא מגדירה את עצמי חרדית! (זאת אומרת- אני משתדלת כמובן להיות חרדה לדבר ה'!, אבל לא שייכת לציבור שמוגדר כך)
התכוונתי מי שהיה רואה אותנו ברחוב נגיד לא בטוח היה מזהה…(בכל זאת יש לנו דעות של דת"לים)?
ולנושא של הגרביים-
אני הולכת עם מקסי ממש! זאת אומרת עד הקרסול.
ויש לנו רבנים (גדולים!!) שמתירים ללכת ככה.
בדקתי את זה.. וגם יש עניין של "מנהג המקום":
"לדעת רוב הפוסקים, שוק הוא החלק שבין הברך לקרסול (ב"ח, שועה"ר עה, א; ערוה"ש עה, ג; חזו"א טז, ח; מנח"י ו, י). אלא שיש הבדל בחומרה בין שוק לירך, שאת הירך צריך לכסות באופן שצורתו לא תהיה ניכרת, על ידי חצאית או שמלה, ואילו את השוק אפשר לכסות על ידי גרביים או גרביון.
וכיסוי כף הרגל תלוי במנהג המקום, במקום שנוהגים לכסותו – צריך לכסות, ובמקום שאין נוהגים – אין צריך לכסות. "
מתוך תשובה של הרב אליעזר מלמד-אתר ישיבה.
-אני לא מתכוונת עכשיו שתפסיקו ללכת עם גרביים!! ממש ממש לא! מעריכה אתכן! צדיקות..!- רק רציתי להבהיר, שגם לנו יש מקורות..
אני מסכימה איתך שצריך לשמוע בקול ה'-בכל מצב ובכל מקום!
אבל לכל אחד יש את הרבנים שלו, והוא מחוייב לפסוק לפיהם.
בתפילה שיבנה בית המקדש במהרה בימנו!
ונזכה לעבוד את ה' באמת!!!
אמן!?
מהממת!!?
הי אני קראתי? וממש נהניתי מהתגובה שלך ובכלל מהתגובות פה
זה היה מרתק
וכל הכבוד לך אלופה!?
מצטרפת;)
האמת שלא האמנתי שמישהי באמת תקרא את זה..❤❤
ריגשת..
??