היי אני תות:) ,
רציתי לשאול אם את מכירה את זה שאת בקשר עם מישהי או מישהו,
ואז אם הבן אדם שאת בקשר איתו מתקרב אליך יותר מה שאת "מרשה" לו אז את דוחה אותו לגמרי?
(זה קרה לי גם במשפחה היחסית קרובה)
למרות שהיא או הוא לא עשו כל דבר רע אבל את מבחינתך לא התכוננת לזה ולכן את מתרחקת
לי זה קורה די הרבה, זה מתבטא בהימנעות משיחה (גם פשוטה ביותר) או כל קשר עין שהוא…
זה דבר שקרה לי גם במשפחה היחסית קרובה וגם במשפחה הקרובה מאד וזה הסב למישהיו הרבה צער 🙁
וגם עם הרבה מורות (בעיקר המורות המחנכות…)
חשוב לי לציין שאני ילדה חברותית עם קשרים מעולים- עם מי שאני רוצה ובוחרת (יש לי גם קשרים מצוינים עם מורות)
אני מרגישה שזאת הדרך שלי להתגונן- רק לא מזמן קלטתי את זה שזה שיטתי אצלי…
אם יש משהיא שמזדהה ויכולה לומר לי מה היא עושה עם זה אני אשמח!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
קרה לי והתרחקתי מאוד ואז הבנתי שפשוט אמנם אנחנו באותו הגיל אבל היא יותר תינוקית ואני יותר בוגרת, אני חשפתי חברה שיטחית להעביר איתה את הזמן, היא חיפשה חברה לשכנש״ים ולכל היום. חבל באמת שלא עשינו תיאום ציפיות😕
לא בדיוק הבנתי..
הגיוני לגמריי
יכול להיות שחווית טראומה בעבר (הגיוני גם שזה מודחק לך וזה בתת מודע) וזה מה שגורם לתחושה של הצורך "להתגונן" מפני אנשים שחודרים לך טיפה למרחב האישי, אופציה, כן? לא מוכרח שזה נכון:)
*טראומה לא בהכרח צריכה להיות משהו קיצוני כמו תקיפה, זה יכול להיות משהו בקטנה שקרה לך שהשפיע עלייך בצורה קשה בלי סיבה מסויימת (או עם סיבה, אי דונט נואו, אני לא מכירה אותך🙆♀️)
רק את.
אני לא דוחה אפחד לגמרע.
מרגישה שזה לא מתאים
להסביר שזה לא משהו אישי נגד מישהו
רק שאת פחות מרגישה בנח.
סופר הגיוני ומרגיע
כן…
קשה לי להכנס לקשר אמיתי
אני תמיד איך שהוא קצת מתרחקת אם זה יותר מידי
משפחה לא…
יש לך סיבה שזה קורה לך?
קורה לי גם. המון!
זה התחיל עם אחת ש..איך אומרים? הסתבכתי עליה מהרגע הראשון שראיתי אותה.
רציתי מצד אחד שהיא תיגש אלי ותדבר איתי, ומצד שני השתדלתי להימנע מקשר עין איתה.
זה היה מוזר ממש…
אחר כך קרה לי עם..דוד שלי…
עשינו מפגש משפחתי אחרי שהרבה זמן לא ראינו אחד את השני (יש לי דודים שגרים בחול)
ואת דוד שלי באמת לא ראיתי מלא מלא זמן. אז רק חייכתי אליו, למה שאני אדבר איתו, ורציתי ללכת.
אבל אז הוא התחיל כזה לשאול אותי שאלות, ולא ציפיתי שהוא בכלל יתעניין בי. מה נשמע, ואיך בלימודים… וזה היה לי נורא מוזר, כאילו, ממתי דוד מדבר עם אחיינית בגיל תיכון?
עניתי לו כי זה לא יפה להתעלם, ואז הלכתי, ויום אחר ששוב נפגשנו הוא שוב שאל אותי מה נשמע. הוא לא שאל רק אותי, שאל גם את האחים שלי, אבל עצם זה שהוא פנה גם אליי עשה לי כזה… אהמ…
מאז התחלתי טיפה להתרחק והשתדלתי לא להסתכל עליו….. זה היה מוזר והרגשתי טיפשה. כאילו מה קורה ליי ומה אני לוקחת את זה קשה.
מאז עבר מלא זמן וזה די עבר לי
נראה לי הזמן עושה את שלו…
אז סליחה על ההשתפכות
זה מתוך הזדהות עמוקה😅