בית? לא שחור ולבן

היי, אני ממש מקווה שמישהי תצליח לעזור לי מבלי שאצטרך לנקוט לדבר קיצוני בשבילי כמו.. פנימיה. כן, כזו שרחוקה מהבית החם והנעים וה–לא יודעת איך לקרוא לו–המקום שמוציא לי את כל העצבים. אני לא יודעת עד כמה הדבר הזה מצוי, אבל אני מרגישה שאני פשוט לא מסוגלת להיות שם. למה? כי אני לא יכולה לסבול את החינוך שההורים שלנו מעניקים לנו. אני נחשבת כאפרוח המוצלח שיצא. כמובן משתדלת לא להיגרר, אבל… בערך כמעט כל דבר אני חושבת הפוך מההורים שלי, ניסיתי המון להתאפק, ובאמת שאני חלילה לא מעירה להם, אבל בפנים אני רוצה לצרוח להם, להגיד שהם טועים, שככה לא מחנכים ילדים (שאר אחיי שבחלומות הוורודים הייתי רוצה שהם יקשיבו למה שיש לי להגיד אבל לצערי הם לא כאלה קטנים בשביל להיות תמימים ולהמשך אחרי דבורים של אחת האחיות הגדולות). מצד שני, יש לי הורים מטורפים שמפנקים ונותנים המון.. אבל זאת בדיוק הבעיה שבאלי לבכות עליה – הם נותנים הכל. אני לא יכולה להכיל חינוך שכזה, לא מסוגלת להביט מעבר לדלת מה תרחש מרוב ההמולה שבבית שפשוט לא מגבילה. אז כן, אולי את היית מסוגלת להתמודד ולחיות בשקט ובשלווה, אבל אני חד וחלק לא.
–
אבל האם זו סיבה מספיק מוצדקת בשביל לעבור לפנימייה?

תגובת המערכת:

יקרה, את מתמודדת עם שאלת חיים משמעותית מאוד. קשה להאמין שבנות שלא חוו סיטואציה כמוך ידעו לתת לך עצה מדוייקת. גם אני כשקוראת אותך לא יודעת מספיק האם במקרה שלך באמת פנימיה היא הפיתרון או שיש איזו דרך אמצע.

ממליצה לך מאוד מאוד למצוא מישהי את סומכת עליה ומוכנה לדבר איתה פנים אל פנים בפרטיות, שתפי אותה והיא תוכל לשאול אותך שאלות מכוונות ובע"ה לתת לך עצה שתקדם אותך ותועיל לך.

בהצלחה אהובה! מעריכה אותך.