תפריט
תמיד אמרו לי שאני עושה מלא, שאני כל הזמן עוזרת, אבל מעולם לא הבחנתי בזה. תמיד הרגשתי שאני לא עושה מספיק, שאני סתם מתבטלת, אז כשהיה לי כוח חיפשתי מה לעשות ואיך לעזור. בבית, עם חברות, בלימודים וסתם בחיים. אבל עכשיו, זה כבר כמה שבועות, הכל פשוט צף לי. זהו. כבר לי יכולה יותר. זה כבר י ו ת ר מ ד י י ! ! ! ואני לא יודעת איך להפסיק… עבודה, וטיפולים שאני הולכת אליהם, ובגרויות, ועם חברות, וקיצר, כל הזמן יוצאת מהבית, וכשאני בבית, אז לעזור, ולנסות ללמוד לבגרויות (כןכן, גם עכשיו, משרד החינוך הנחמד שם לנו בחופש עוד בגרותת) והמשימות באנגלית יושבות לי על המצפון, מחכות שאעשה איתן משהו ופשוט.. פשוט ד י י י י ! ! !
זה הגיע למצב כזה, שאני כל הזמן מחכה לחזור הביתה, והמחשבות שיש לי דברים לעשות מכניסות אותי ללחץ ועצבים (גם לצאת ו ס ת ם להפגש עם חברות גורם לי ללחץ ועצבים) ואני רק רוצה להיות בבית ולא לעשות כ ל ו ם ם ולא לפגוש א ף א ח ד. ואני מסננת כמעט את כולם, אני עונה רק למי שאני יודעת שמדובר בדברים חשובים וזהו. וזה מוזר לי נוראא כי אני באמת אוהבת את מה שאני עושה, ואני אוהבת את חברות שלי, וגם ללמוד ולעזור בבית זה נחמד לי, ואני ממש סבבה עם מה שאני עובדת, אז מה הסיפורר?? ואיך יוצאים מזה? אז אני אעשה לעצמי חופש מכל הסיפור הזה לאיזה שבוע. סבבה. ואז מה? איך עושים שאני לא אחזור לזה?
אשמח ממש ממש לעצות
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
23 תגובות
להוריד.
אפשר לאו דווקא להוריד משימות, אלא רף של שלמות במשימות/ לחץ
לדאוג שיש לך מספיק זמן לעצמך מעבר למטלות
ואי מסובך…..
אני הייתי קובעת לעצמי אפילו 40 דקות לבד בחדר,
לשכב על המיטה ולקרוא, או לכתוב לעצמי או סתם לשבת על המיטה ולבהות.
או אפילו לקבוע לך זמן של אפייה במטבח, או בישול ארוחת ערב נחמדה או משהו
שתעשי לבד עם עצמך.
בהצלחה תעדכני!
נשמע לא פשוט.
מציע לך לנסות להוריד דברים שהם מדי בשבילך ,תורידי תדברים
שאת עושה "כי את מרגישה שאת חייבת לעזור\לעשות".
וכן תשאירי עם את מסוגלת תדברים שהם עושים לך סיפוק.
אפילו את יכולה לעשות לעצמך רשימה (בערך-כי כלום לא צפוי)
של הרבה דברים שאת עושה במשך היום ,ולנסות לסדר את זה שיש זמנים
שאתה עוזרת ,ויש זמנים שאת מקדישה נטו נטו לעצמך!!!
וגם זה קצת נשמע שאת כן צריכה שניה שקט מהכל מהכל….
אז תני לעצמך אותו ,אל תפחדי כלום לא יקרה עם תהיי עכשיו תקופה
בלי לעשות כלום.זה בסדר וזה קורה ולפעמים יש לנו תנפילות הלאה,במיוחד אחרי
שסחטנו תצמנו עד הסוף.
תחשבי על דברים שלך עושים טוב,ותעשי אותם.
קודם כל לקחת יום חופש. לעצמך. גם מהבית לתאם עם ההורים שיום אחד חופש ממטלות ועבודות בבית. לעשות בו מה שאת אוהבת. לנוח..
ולימים שאחכ- אולי כדאי להכין רשימה עם כל המטלות, לסמן מה עשית מה לא זה כבר מרגיע,
אולי לנסות לראות מה אפשר להוריד,
אולי להחליט על שעה או יותר כל יום של זמן נשימה וזמן לנוח.
לזכור שאת בנאדם וצריך לתפקד, בשביל לתפקד חייב זמן לעצמך!
היי נשמה, זה נשמע שיא קשוח ואני שיא מבינה אותך.
תקופות של עומס יש בהם משהו מאוד מעמיס ופשוט אתה מרגיש חנוק. אבל את אומרת שכשאין לך את זה את מחפשת את זה..
האמת שיש לי 2 כיוונים ואני אשתדל לכתוב את שניהם:)
קודם כל, לא משנה כמה את אוהבת את מה שאת עושה, ויכול להיות שזה הכי עושה לך טוב בעולם- ברגע שזה בא במינונים מאוד גבוהים זה קשוח!! חד משמעית.
כמו כל דבר בחיים.. את ממש אוהבת פסטה מוקרמת, אבל אם שבוע תאכלי רק פסטה מוקרמת לא תרצי להסתכל על המאכל הזה שנה. כל דבר שבא במינונים מוגזמים הוא כבר מעמיס ומעיק וחונק.
אז הפיתרון לזה הוא פשוט להוריד. תעשי לך סדר עדיפיות של כל הדברים שממלאים לך את היום מהכי חשוב ועד הכי זניח ותורידי לפי הצורך מתחתית הרשימה את הדברים הפחות חשובים.
והכיוון השני, שהוא קצת יותר עמוק ופנימי אבל מאוד הגיוני-
שיכול להיות שהעיסוק האינסופי שלך בלחפש תעסוקה למרות שבפועל זה לא כיף לך ועמוס לך, יכול להיות שהוא בא ממקום מסויים של בריחה. משהו עם עצמך שאת לא רוצה לפגוש/שאת לא רוצה להתמודד איתו/ שאת לא רוצה לחשוב עליו ולכן את ממלאה לך את היום בהמון דברים אחרים (שדרך אגב זה באמת עובד, פחות חושבים על הדבר המטריד) אבל בסוף זה כשלעצמו עמוס לך מדי. כמובן שזו רק הצעה ויכול להיות מאוד שזה מגיע ממקום אחר, אבל גם יכול להיות שלא וזה כן מה שתיארתי פה.
אני לא רוצה לכתוב סתם ושזה לא יהיה רלוונטי כי זה לא קצר…
אז אם הזדהית עם התיאורים תכתבי לי ואכתוב מה לדעתי אפשר לעשות עם זה.
מלא מלא הצלחה נשמה! בע"ה שתצליחי להגיע לרוגע ושקט פנימי💜
את האמת שזה הכיוון השני שאליו הלכת. אני בורחת מעצמי. עוד לא לגמרי ברור לי למה.. אולי כדי לשחרר את עומס המחשבות שיש לי.. אני בנאדם ש כ ל ה ז מ ן חושב. מחשבות טובות, אבל מעייפות. את הבירורים הפנימיים שיש לכל בנאדם אני עושה בצורה מודעת לחלוטין מאז שאני זוכרת את עצמי וזה אינטנסיבי אפילו יותר ממה שאני עושה, העשיה משתיקה אותן קצת
וואי את פשוט מהממת. אולי כי ניסחת במילים פשוטות ובהירות בדיוק את מה שאני חווה.
אז כן כנראה כן צדקתי במה שחשבתי למרות שכשכתבתי את זה אמרתי לעצמי 'תלתל, למה את מסבכת אותה עם זה? יכול להיות שזה הרבה יותר פשוט ואת עושה סיבוך'
קודם כל תשמחי שהבנת מאיפה זה מגיע, כי ידיעת המחלה היא חצי תרופה וזה לגמרי לא קלישאה:)
דבר שני תני לי להזדהות איתך? בדיוק לאחרונה אמרתי לעצמי אני בנאדם שחושב המון. נקודה.
אני כמוך, חושבת המון על כל דבר בכל נושא בכל תחום. זה טוב זה רע זה כבר דיון אחר…
אז קודם כל מאוד יכול להיות שזה אינטנסיבי לך הרבה יותר מהעשייה, כי זה מאמץ נפשי. וזה פשוט סוחט.
מה אפשר לעשות עם זה?
לדעתי לפחות כפי שאני רואה את זה, אל תילחמי בזה. אל תברחי מהמחשבות כי זה פשוט לא עובד.
וגם את יודעת מה אומרים על הדחקה, שכשיש משהו קטן אז אתה מטפל בו- הוא נגמר. אבל שלא מתייחסים אליו הוא רק גדל וגדל למימדים מבהילים ואז קשה הרבה יותר להתמודד עם זה
אני באמת חושבת, שאם נגיד יש לך עכשיו עניין מסוייים שאותו את לא רוצה לחשוב ואותו את מדחיקה, ברגע שתחשבי עליו כן אני לא אשקר זה יהיה ימים קשוחים. כי הכל יצוף לך וזה קצת מסעיר ומבלבל.
אבל את גיבורה ואת תתמודדי עם זה, תעבדי את הרגשות האלה לאט לאט וברוגע, ואז אחרי זה באמת שמגיע איזה שקט פנימי כזה. את פשוט מרגישה שנכנס לתוכך רוגע. רוגע שלא היה לך גם אם היית עושה מלא משימות ומשכיחה את העניין המטריד, כי בסוף איפושהו תמיד זה נשאר.
(ואני יתן דוגמא- אני חוויתי איזה אירוע שבשבילי היה מאוד מסעיר ולא פשוט. ב"ה באמת תודה להשם שנתן לי כוחות עיכלתי את זה לאט לאט. וזה היה קשה!! אני לא ישקר. זה היה ימים באמת באמת לא פשוטים. ושתביני למה אני מתכוונת אני יגיד לך כמה זמן לקח לי לעכל את אותו האירוע- חודש. לא פחות. במשך חודש חשבתי על זה כל הזמן ועיכלתי את זה כל הזמן. בימים הראשונים קמתי עם זה בבוקר, התפללתי עם זה, אכלתי עם זה, למשך כל היום הייתי עם זה וגם הלכתי לישון עם זה. לאט לאט זה גווע וירד. בשבוע השני למשל קמתי עם זה, אבל במשך היום זה נחלש. ככל שעבר זמן כבר חשבתי על זה פחות ופחות וכשעבר חודש כבר ראיתי שאני כמעט ולא חושבת על זה. עכשיו (עבר יותר מ10 חודשים) אני חושבת על זה ממש פעם ב… ואני באמת מודה לה' שעשיתי את זה וב"ה נתתי לזה לשקוט בתוכי כי אם לא אני לא יודעת אם זה היה קשה לי עד עכשיו..) וזה מה שאני ממליצה לך- אל תמלאי את הזמן בעשייה. זו בריחה. ואם נהיה יותר ישירים- זו הדחקה.
הדחקה נעימה ומשחררת לטווח הקרוב אבל לטווח הרחוק ממש לא מומלצת. וגם לטווח הקרוב, את בעצמך אומרת שלא טוב לך.
אני יעצור כאן כי אני מרגישה שכבר ממש חפרתי אבל מוזמנת להגיב ואני יגיב עוד:)
אני שולחת לך באמת חיבוק מזה חזק ואני ינסה לחזק אותך שזה שלב לא פשוט אבל שעוברים אותו קולטים איזה משמעותי ומצמיח זה היה. וזה סיפוק מטורף. בהצלחה ענקית אהובה💜💜
אני יודעת, גם לי יש זמנים שאני עם מחשבות על איזה משהו שלא נותן לי לנוח, ואני חושבת על זה מהשניה שאני מתעוררת עד שאני הולכת לישון ואפילו תוך כדי שאני ישנה במשך כמה חודשים, וכן גם אני, מתפללת עם זה, אוכלת עם זה, מדברת על זה, הולכת עם זה, בלימודים, עם חברות, בבית, בנסיעות, מתפללת על זה, בוכה על זה, מתייאשת מזה, רוקדת על זה, והכל פשוט סביב זה, ואני יעודד אותך? חודש זה קצת, לי זה לוקח לפחות חודשיים. אבל זה סיוט, זה גומר את כל הכוחות שאני כבר מתלבטת אם היו כאלה מתישו אי פעם ובין הזמנים האלה (שבהם אני עסוקה במחשבות על נושא ספציפי) אני פתאום בבור כזה של- חזרתי לחיים, אבל כבר שכחתי איך עושים את זה, איך חיים וזה מ-ת-ס-כ-ל-ל-ל
ותודה על התשובות, זה עוזר לי ומעודד אותי
וואי תקשיבי זה נשמע מזה קשוח.. באמת שעצוב לי לקרוא
אני ינסה לעודד אותך ובו זמנית את כל הבנות שהם בקטגוריית האנשים החושבים:)
ברור שזה מאוד מעיק שכל דבר חושבים עליו אני נגיד גם כל סיטואציה ינתח אותה ויעבד אותה..
מצד שני, שתדעי שזה מזה מחשל ומגבש זהות. משהו מטורף
כאילו בסופ את נהיית בנאדם הרבה יותר בוגר וחושב ועמוק ופנימי
בדיוק לארחונה אמרו לי שאני מאוד עמוקה ואני צחקתי לעצמי שהייתי מעדיפה לוותר על כל החשיבה המיותרת ולהיות קצת פחות עמוקה. אבל אני חושבת שבאמת צריך להסתכל על זה בתור מתנה שהקב"ה הביא לנו.
וואלה מתנות זה לא תמיד כיף. ילדים זה תמיד כיף? זה מלכלך ועושה בלאגן ועושה רעש ומעסיק וכו וכו, אבל עדיין ילדים זו מתנה.
לדעתי גם זה שאנחנו בנות שחושבות יותר זה גם מתנה. וצריך להתחיל לראות את הדברים הטובים שבה
אם זה שבזכות זה את יותר מודעת לעצמך מבנות אחרות, יותר יודעת מה טוב לך ומה לא מה מתאים לך ומה פחות (זה בכלל לא מובן מאליו) או שאולי בגלל זה התפתחה לך רגישות גבוהה לסביבה, את יותר יודעת להכיל בנות ולייעץ..
אבל אם את אומרת שכשאת חושבת על משהו את לא מצליחה לעשות כלום חוץ מזה וזה באמת מקיף לך את כל היום, לדעתי זה קצת אובר.. באמת שאני חושבת שזה מאוד לא פשוט לחיות ככה למשך זמן ארוך (אלא אם כן זה משהו חד פעמי. אבל אם כל דבר זה ככה זה באמת מורכב) וזה באמת מתיש ברמות לא הגיוניות.
אני לא יודעת אם להציע אבל, אולי תתייעצי עם מישהו מיקצועי?
נגיד לשלוח שאלה לאסק מי?
בע"ה ממש מקווה שיהיה לך הכי טוב בעולם, וחשוב לי שתדעי שמגיע לך כי את בת של הקב"ה, מגיע לך הכי בעולם לחיות באושר ועם שמחה ורוגע אמיתי💜
אפשר להוסיף?
לפעמים, זה לוקח יותר מחודשיים. ולפעמים, זה חייב להיות ארוך כל כך
ואז – (כן, העצה החרושה ביותר) כדאי לבדוק אופציה של טיפול מוסמך, כדי לקבל כלים איך להתמודד.
ובלי קשר, למצוא משהו אחד, אחר, שימלא את הראש
להסתכל על העולם ממבט אחר, עמוק יותר.
ומשם לראות את המחשבות.
משהו קצת יותר שפוי.
כשעסוקים בנקודה אחת – הכל סובב סביבה. אפשר לבחור מה תהיה הנקודה שלנו
בהצלחה לך, ולי, ולכולנו.
יבוא יום, ונראה את הכל אחרת. טוב.
מסגרת, אני עונה לך כאן כי אין לתגובה שלך אפשרות להגיב..
זה פשוט אחד הנושאים המתסכלים בעולם, אז מחילה אם אני אשמע מעוצבנת, זה לא אשמתך זה פשוט באמת נוראא מתסכלל
אני כבר הולכת לטיפוללללל כתבתי את זה בפוסטט ואני שונאת את זההה וזה לא קשור למטפלת, זאת כבר המטפלת השלישית שאני אצלה, ואת יודעת מה הכי מעצבן אותי? שהיא רק מקשיבה, נותנת לי להקשיב לעצמי, מדי פעם שואלת שאלות וזהווו. עכשיו, זה באמת הדבר שהכי עוזר, אבל למה המשפחה שלי או חברות לא יכולים לעשות את זה בעצמם?? למה אני צריכה לנסוע פעם בשבוע לקופ"ח בשביל לשפוך את נפשי בפני מישהי שאני לא מכירה ולצאת מזה סחוטה כאילו לא יודעת מה עשיתי?! למה אי אפשר לקבל את התמיכה הזאת מאנשים שקרובים אלי? ולא, אני לא רוצה שיסבירו לי מה לעשות, אני יודעת לפתור את הבעיות שלי לבד. המטפלת הקודמת שלי ניסתה להסביר לי מה הטעויות שלי, וזה היה מתסכל, כי גם ככה שנאתי את עצמי ושהיא הסבירה לי זה היה מתסכל ממש. סה"כ היא צדקה, אבל כשאתה גם ככה מסובך עם עצמך שיאמרו לך שאתה אשם זה נוראי. (היא לא אמרה שאני אשמה, זה הכיוון שלקחתי את זה כשהיא אמרה לי את זה) וגם המטפלת שיש לי עכשיו אמרה לי בדיוק את אותו דבר, שהיא לא תביא לי כלים, שהתשובות נמצאות אצלי, ושהטיפולים הם רק הזדמנות להכיר את עצמי יותר טוב. ואאופפפפ זה פשוט מתסכללל למה אתם שולחים לטיפוליםם??? למה צריך ללכת ללמוד בלימודים גבוהים איך להקשיב?? למה אתם לא יכולים לשתוק ולהקשיב. ככה. פשוט ככה. מה אתם חושבים שעושים בטיפולים שאתם כל פעם שולחים אותי לשם?? אני לא בעיה שצריך לפתור!!!
לגבי העצה השניה, לא הבנתי מה את מתכוונת. אני כל פעם סביב נקודה אחת, לרוב זאת איזו מידה שאני צריכה לעבוד עליה ולתקן אותה.
תלתל, אני עונה לך כאן.. את האמת שבזמנים האלה אני מרגישה שאני לא עושה כלום, אבל כשאני מדברת עם אנשים הם אומרים לי שאני כל הזמן עסוקה ועושה דברים ושאין לי זמן אליהם, אז אין לי מושג.. זה ממש תמוהה בעיניי כי אני לא לגמרי מבחינה בזה ואני מרגישה בטלנית ממורמרת ועצבנית ועושה רושם שאנשים לא מבחינים בזה כי כשאני פתחתי את הנושא הזה של מה שלומי בכללי אז הן נורא מופתעות לגלות את החוסר מצב רוח והחיות שיש לי כי כשאני איתן אז אני נראת שמחה וכזה והן עדיין משוכנעות שאני כל החיים עסוקה ועושה דברים… אז קיצר, אני כנראה כן ממשיכה איכשהו לתפקד, אבל לא יודעת, אני לא ממש מרגישה ככה, אני רק עייפה כל הזמן וכבכר לא משוכנעת ממה, עכשיו הגוף שלי גם מתחיל קצת לקרוס אז באמת לקחתי לי שבוע הפסקה, בבית, לנשום..
מה שאני עושה במקרה כזה זה משהו שלמתי מהרב יגאל כהן.
הוא אומר שיש נשים שנסחטות ואוזלות מכמות העבודה הנוראית שלהם.
אישה חייבת לדאוג לעצמה, לפנק ולשמח אותה כדי למלא את המצבר שלה.
אני יוצאת לפעמים עם עצמי לאיזה פארק קונה לי שתיה ויושבת לשעת איכות שלי עם עצמי.
ממש ממליצה לך לעשות את זה.
ודברי עם עצמך! זה הדבר הכי משחרר בעולם!!! דברי עם עצמך שתפי אותך במה שכואב לך. (את יכולה לקחת אוזניות שאנשים לא יבהלו…).
להפסיק את הבריחה זה הדרך הכי טובה להפסיק את הבריחה. לפגוש את עצמך!
עשיתי את זה השבוע זה הציל אותי!
אקח לתשומת ליבי;) תודה נשמה❤😊
איזה מהממת את. זה באמת חשוב ממש
כל הכבוד לך שאת ככה עושה את זה!!💜
תלתל!
איזה תגובה יפה
נפעמתי מכל מילההה
הכי אהבתי את הפסטההה
אחותיי יש לך עתיד! אני באה אליך לייעוץ
יאוו נשמה את💜 שימחת ממש!
אפשר גם להצטרף?
תגובה מעלפתתת!
וואו תלתל!!
את נשמעת בת 30….
איזה תגובה מהממת!
איזה הסתכלות יפה על החיים!!
את נשמעת אחת שיש הרבה מה ללמוד ממנה…
תודה s ו I'm fine
שימחתן💙
אמאלההה
אני פשוט מזדהה עם כל מילה שלך.
הייתי בטוחה שאני היחידה,
שלא מרגישה באמת חופש!!
❤❤❤❤
קראתי, באיחור מה את התגובה
עדיין רלוונטי?
א. את באמת צודקת, זה מתסכל מאוד.
ב. אני חושבת שלא התכוונת שמטפלת לומדת רק להקשיב, תהיי בטוחה שהרבה יותר מסובך ללמוד טיפול.
אחד מהדברים שמטפלת לומדת – זה להקשיב ולא לפתור את הבעיה. נשמע קצת מוזר, אבל בסוף -זה מה שצריך להיות.
את הבעיות – אנחנו פותרים בעצמנו. ואם תבוא מטפלת ותחליט שהיא מסדרת לך את החיים, הולכת לדבר עם ההורים שלך במקומך, מוצאת לך חברות, נותנת לך כסף ומקום עבודה – אז זו תהיה נורת אזהרה מאוד רצינית.
אם הבנתי נכון – יש איזושהי נקודה שאת מנסה לדחוק, ואולי גם באמת אין טעם לדבר עליה בכל מקום, אבל בטיפול – אפשר להתייחס בדיוק לזה.
להפסיק עם הסחות הדעת – ולהתמקד במה שמפריע לך לתפקד.
את באמת לא בעיה. ולא אמרתי ולא חשבתי את זה בכלל.
אני מצפה ממטפלת – שהיא תדע לכוון את המחשבות שלך. כלומר, שתגידי לה – שאת במהלך היום מאוד עמוסה וממלאת את הזמן – בשביל לברוח מעצמך, תנסי לברר איתה (על ידי שאלות מכוונות ולא ניחושים שלה) מה מפריע לך? למה זה מנהל אותך?
ותחליטי, בעצמך, איפה את נותנת לך מקום? מתי את צריכה להסיח את הדעת?
זו עבודה לגמרי שלך, וטיפול נכון – קורה בשקיפות של המטופל ורצון שלו להתקדם.
אם אין את זה – אם מישהי מגיעה למצב חריג ואין בה מוטיבציה לצאת ממנו – בדר"כ שוקלים עזרה תרופתית – פסיכיאטרית. (נגיד מישהי בדכאון (מז'ורי, לא דכדוך) יחשבו האם כדאי לה לקחת תרופה נוגדת דיכאון, בשביל לעורר את המוטיבציה והרצון לצאת מהמצב הזה)
כן, זה מפחיד.
טיפול לא פותר בעיות. הוא עוזר לך להבין מה מפריע לך ואיך את יכולה להתקדם.