אם הן היו מבקשות… אואו הייתי הולכת אליהן, אל הקשיים שלהן אבל, הן לא מדברות על זה לא משתפות (לא רק איתי, עם כולן זה ככה) ואחכ הן רוצות שניהיה חבורה מושלמת. ואני היחידה שלא מבינה איך אפשר, איך אפשר להיות בחבורה כשאת רוב הבנות את בקושי מכירה באמת? אוף, מה אני היחידה שזה מציק לה? מבאס שאני לא יכולה לספר להן את זה:(
אני לא מסכימה איתך.. כשבורחים להקשיב למישהו אחר זה חיפוי על כאב וקושי פנימיים ואין כאן התמודדות מול המציאות.. מה שגם עזרה שנובעת מכזה מקום יכולה גם להיות הרסנית.
זה מצד אחד, מצד שני דווקא כשעוזרים לשני פתאום נכנסים לפרופורציות וגם אם כלום לא השתנה והבעיה נשארה כשהייתה ההסתכלות והמבט משתנים (כי סתם ככה אם עוזרים למישו אחר נהיים שמחים, על אחת כמה וכמה כשאנחנו בעצמנו בקושי:))
כשיש לי קושי אני פותרת אותו, בדרך כלל זה קורה מאוד מהר, כי אני מאוד מודעת לעצמי ולמה שאני מרגישה. אז אני עוזרת לי, ואז אם משהי תיגש אלי אז בשמחה. אני אהיה איתה כל כולי.
27 תגובות
לא
אני לא פנויה נפשית לעזור לאף אחד, מסננת את כולם ומתחפרת במיטה או משהו
כנ"ל
מצטרפת.
רק אם הן כותבות לי משו שקשה להן, אני לא מסוגלת לסנן.
אם הן היו מבקשות… אואו הייתי הולכת אליהן, אל הקשיים שלהן אבל, הן לא מדברות על זה לא משתפות (לא רק איתי, עם כולן זה ככה) ואחכ הן רוצות שניהיה חבורה מושלמת. ואני היחידה שלא מבינה איך אפשר, איך אפשר להיות בחבורה כשאת רוב הבנות את בקושי מכירה באמת?
אוף, מה אני היחידה שזה מציק לה?
מבאס שאני לא יכולה לספר להן את זה:(
אנע מצליחה לעזור לאנשים בקושי כשאני בטוב..
לא, חברות שלי לא משתפות אותי בקשיים שלהן.
ואת כן משתפת אותם?
סתם מעניין אותי..
פגעת בנקודה.
לא, אני לא. הרבה סיבות לדבר.
אלא אם כן את מחשיבה את המבחן הקרוב בתור קושי.
אמאל'ה בדיוק התשובה שלי.
רק אסתייג ואומר שלא כל החברות שלי,אבל רובן..
גם אני ככה.
אולי זה באמת הדדי.
אולי זה לא חברות אמיתית.
מי קבע מהי חברות אמיתית?
מי אמר שהחברות צריכה להיות 'אמיתית'?
ולמה זה בורחת? אולי זו ההתמודדות הכי יפה שיש?
אני לא מסכימה איתך.. כשבורחים להקשיב למישהו אחר זה חיפוי על כאב וקושי פנימיים ואין כאן התמודדות מול המציאות.. מה שגם עזרה שנובעת מכזה מקום יכולה גם להיות הרסנית.
מה יפה בלהדחיק את עצמך לצד עד שאין לך מקום?
מה יפה בלא לתת לעצמך את הזמן שלך, לנפש שלך, לנשום?
זה מצד אחד, מצד שני דווקא כשעוזרים לשני פתאום נכנסים לפרופורציות וגם אם כלום לא השתנה והבעיה נשארה כשהייתה ההסתכלות והמבט משתנים (כי סתם ככה אם עוזרים למישו אחר נהיים שמחים, על אחת כמה וכמה כשאנחנו בעצמנו בקושי:))
לא, כשאני בקושי אני קודם פותרת אותו ואז עוזרת לסביבה
איך אני יכולה למלא מים וחיות כשאני ריקה?
הלוואי. (למרות שיש כאלה שיטענו כך עלי.)
לא בורחת.. אני פשוט מוצאת נחמה בעזרה לאחרים, מוצאת נחמה בעידוד בזמן כאבם של אחרים. אולי כי אני רוצה עידוד כזה גם לעצמי..
כן.
לא יכולה לעמוד מול זה.
לא מסוגלת.
כן?
לא באופן יזום.. אבל אם מישהי כותבת לי כשיש לי קושי..
אני "מאדה" אותו כדי להיות שם בשבילה.
עד כמה זה בריא.. אפשר להתוועד על זה.
קרה לי פעם אחת, לא שרציתי את זה אלא שזה היה מכורח המציאות.
וזה רק ריסק אותי יותר. יצאתי משפיות ועדיין לא הצלחתי להחזיר אותה במלואה ?
כשיש לי קושי אני פותרת אותו, בדרך כלל זה קורה מאוד מהר, כי אני מאוד מודעת לעצמי ולמה שאני מרגישה. אז אני עוזרת לי, ואז אם משהי תיגש אלי אז בשמחה. אני אהיה איתה כל כולי.
מעצמי לא
קודם שאדע לעזור לעצמי ואז אולי אצליח לעזור לאחרים…
זה עושה לי טוב.
הלוואי.
זה רק עושה לי טוב.
אבל אנשים לא צריכים אותי.
יש לי חברות מדהימות אבל הן בחיים לא ישתפו אותי, רק להפך…
ולא כי הקשר הוא חד צדדי, לגמרי לא…