תסלחי לי, אבל את טועה. מחולי נפשי אפשרי בהחלט לצאת. רופא נמצא כאן כדי לעזור *לך* לצאת. אבל את מחליטה אם לצאת ממנו או לא. הוא מכוון אותך, אבל את כל הדרך את צריכה לעשות. זה קשה. זה. כואב. זה מתסכל. לפעמים זה נראה הדבר הכי נורא עלי אדמות. אבל זה אפשרי. * ולבנות שהחליטו שחולי נפשי הוא מסוכן וצריכים להתרחק ממנו והאדם בודד ומסכן, אני שמחה לבשר לכן שמדובר בשטות גמורה. וואלה, לא כל חולי הנפש נמצאים בבית משוגעים. יש מנעד רחב ביותר של חולי נפש. הם לא בודדים, הם מוקפים חברים ומלאים בחום ובאהבה לסביבה. יש להם הרבה מה לתת, אולי הרבה יותר מכל אדם אחר. אם יש להם תזוזה קטנה בנפש, זה לא אומר שאין להם שכל.
לא אי אפשר. כי את לא מודעת למחלה. או ששניהם מודעת שניה מכחישה. את לא רוצה לעזור לעצמך. המחלה נהיית הדבר הכי חשוב לך. חלק ממך שאת שומרת עליה. זה לא סתם רופא. כי זה רק בראש. זה לא פיזי
אני מדברת ממודעות. אני לא מגיעה וזורקת סיסמאות, דווקא כי אני יודעת עד כמה זה כואב. לקח לי שנים כדי להפנים ולא להכחיש. לקח לי שנים כדי להבין שאמת טובה משקר ורק איתה אני אוכל לעזור לעצמי. זה היה ה-דבר הכי קורע וכואב שעשיתי בחיים שלי, כי בעצם הסכמתי להודות שיש לי בעיה. שיש בי משהו שצריך תיקון. ורק אחרי תהליך של הכחשה, של 'אבל' רק אחריו קמתי והבנתי שהיכולת נמצאת בי. ושום רופא בעל שם לא יוכל לעזור לי אם אני לא אסכים לעזור לעצמי. וזה לקח, לקח שנים והיום באמת שאין מאושרת ממני. כי הצלחתי לבד במקום שממנו אומרים שזה בלתי אפשרי. כי האמנתי בעצמי. אני מתחננת, תאמיני בעצמך. יש בך כוחות שאת אפילו לא מודעת להם. וגם אם זה יקח שנים, אל תתייאשי. זה עוד יגיע בעזרת השם.
זה בדיוק מה שאני אומרת. חולי נפשי יותר קשה. בסופו של דבר-רק אתה יכול לעזור לעצמך. אבל אתה לא באמת רוצה. ואני לא מוכנה שהתהליך הזה יקח שנים? אני לא רחוקה מאוד מגיל של חתונה. לא לא לא אלוקים אין מצב..
דווקא בגלל שאת לא מאוד רחוקה מחתונה. תחשבי איך את רוצה להגיע לשם ובהתאם לכך תקחי את עצמך בידיים. אני יודעת שדרך פלטפורמה כזאת מאוד קשה לשנות דעות של אנשים, במיוחד חשיבה של שנים. אז אני רק מציעה, תחשבי על זה. תחשבי איך את רוצה שיראה העתיד שלך, מה את מייחלת שיהיה בו. מאחלת לך מלא הצלחה בדרך?
אההההההההההה רק עכשיו פענחתי את השם שלך, גאונה אני??? עד עכשיו הייתי בטוחה שזה "ביתו"- ולא "ב-תו." חחח לא הבנתי למה ואיך הבת שלו מנגינה…? ומי זה ה"שלו" הזה…
נפש כשאת פצועה בגוף, את מודעת לזה, את יכולה להלחם בעזרת הנפש אבל כשאני נהיית משוגעת? אני מאבדת שליטה על עצמי ואז איך אלחם ואחלים? וגם כי זה משהו שהוא מעבר לפציעה פיזית, אני לא יכולה לעשות בדיקת רנטגן לבדוק מה עובר לי בנשמה ולתת את הכדור הנדרש. ונכות נפשית היא הרבה יותר נוראית מנכות גופנית. ילדה שהיא בכיסא גלגלים לא יכולה לשחק שבוים אבל עדיין יש לה חברות והיא יכולה לדבר איתן. קשה לי להאמין שלילדה עם מחלות נפשיות יש יותר מידי חברות. אני כנראה מקצינה מידי, בעיני מחלה נפשית זה להיות משוגעת ממש, קשורה למיטה בבית משוגעים, אני יודעת שיש עוד רמות וסוגים של חולי נפשי
אני מכירה אישית מישהי קרובה מאוד (מהמשפחה) שהייתה לה מחלה פיזית וזה גרם לה לירידה גם נפשית וגם חברתית ובעיקר חברתית כי היא כל הזמן הייתה חלשה וזה גרם לבנות לא לרצות להיות איתה. זה סבל נוראי ובבקשה לא להשוות! לא סתם אומרים "נפש בריאה בגוף בריא"- זה מאוד משפיע אחד על השני. ועוד בגיל ההתבגרות…
מה שאת מתארת זה סוג אחד בלבד של חולי נפשי אבל יש הרבה שהם אנשים רגילים לחברה, את יכולה לדבר איתם נורמלי, ואפילו לא תחשדי לרגע ורק שזה מגיע למשהו מסוים רואים את המחלה
אתן לא מסתכלות על הדברים בצורה הוגנת, אתן לוקחות חולי נפש קשה ומשוות אותו לחולי גופני קל שלא כזה מציק ואפשר להתרפא ממנו, קחו בחשבון שמחלות נפש הן אולי הרבה פעמים נשארות לכל החיים אבל ישנן גם הרבה מחלות גופניות שהן כרוניות כלומר נשארות לכל החיים, קחו בחשבון שיש מחלות גופניות עם כאב שמאד קשה לסבול אותו כאב שפעמים רבות מטשטש ומשגע את החולה, קחו בחשבון שמחלות גופניות יכולות להסתיים במוות ח״ו, ואילו מחלות נפש לא מביאות לפי הידוע לי למוות בצורה ישירה. אני לא מקלה חס וחלילה בכאב של מחלות נפש, אני רק לא אוהבת את הקלות שבה בנות מחליטות שמחלת נפש היא יותר קשה ממחלה ״רגילה״, בשני סוגי המחלות יש התמודדות לא קלה, ולפסוק בכזאת קלות שמחלת נפש היא קשה יותר זה נראה לי סתם סטיגמטי ונובע יותר מהפחד שלנו
אבל מהכרות עם שתיהם באותו רמת קירבה (לצערי..) נפש זה נורא יותר. פיזי לפחות האדם נשאר לעצמו.. נשאר לסביבתו הגוף לא אבל האשיות קיימת, נפש.. תלוי מה הרמות ואיך מטופלים אבל לפעמיים האשיות נעלמת ואין דבר קשה מזה לעצמו ולסביבה.
בנפש חולי בגוף אנשים רואים בעניים שלהם שמשהו לא בסדר. חולי בנפש אנשים לא רואים ולכן מפקפקים ולא מאמינים וגם חולי בנפש יותר מפחיד אותי כי את בעצם הופכת לבן אדם אחר מישהי שהוא לא את.
בנפש. סבל פיזי הוא מטורף, אבל הוא פיזי, והוא ממוקד לגוף. הנפש היא רחבה מידי בשבילי.. אני לא מצליחה לתפוס אותה. תמיד יכול לצוץ עוד משהו, ואף פעם אי אפשר להיות בטוחים לגבי אבחנה. היא מבולגנת לי מידי. ואני בן אדם של כח סבל. ולא, אני לא מקלה בקושי של חולי בגוף.
וואו זה נושא למאמר. בהתחלה היה לי קצת קשה להכריע בזה, כי גוף ונפש אחרי הכל משפיעים אחד על השני בקשר ישיר, אבל חשבתי על זה והגעתי למסקנה שהתמודדות עם מחלת נפש יותר מפחידה (אותי). ואני אסביר: כשיש משהו לא בריא בנפש, את מאבדת את העצמיות שלך, את מה שמחזיק ואתך, את כל הבסיס לחיים שלך. גם אם הגוף מתפקד, העיקר חסר מן הספר, וכולן פה יסכימו איתי פה אחד שהנפש יותר חשובה מהגוף. אנשים מסכימים להתחתן עם נכים/ עיוורים/ חירשים, אבל לרוב לא ירצו להתחתן עם מישהו נכה נפשית. מהסיבה שזה משליך על כל תחומי החיים. מיותר לציין שההשפעה של מחלה נפשית על הגוף אדירה, בדר"כ לא במישור החיובי.. זה ידוע שהמראה של האדם משקף את מה שמתחולל אצלו בנפש.
לעומת זאת- כשיש מחלה פיזית, אפילו כרונית או מסכנת חיים, הנפש יכולה להישאר בריאה ושמחה (גם אם כואב וקשה), ואהרון מרגלית הוא ההוכחה. ואחרי הכל- סבל מחשל את האדם, לשני הכיוונים, אבל מחלה פיזית לרוב היא סבל עם פיתרון, מוצא ברור. כואב- לוקחים תרופה. בנפש הכל הרבה יותר עמוק ומסובך.
זה קשה מאוד להגיד כי שתי הדברים מאוד מאוד קשים ושפשוט לא נדע, אבל מה לעשות שלצערי אני מכירה מקרוב משהי שיש לה מחלת נפש ואחד הדברים הכי מזעזעים הוא שפשוט מי שיש לו מחלת נפש מתכחש אליה ברוב המקרים, וכמה שזה כואב לומר אבל בנות שכתבו שהם חיות יופי עם מחלת נפש אז יכול להיות שיש רמות מסוימות, אבל בגדול זה פוגע מאודד בחיים חוץ מזה שהסביבה לא יודעת מזה כלום ולא מבינים את אותו בן אדם, וכן מי שאני מכירה היא ילדה חברותית מאוד והאיכות חיים שלה ירדה ברמות בעקבות המחלה שלה, והיא לא מודה בזה אף פעם למרות שזה כל כך שקוף לי ולה רק שהיא מתכחשת למציאות ולעובדות…
בנפש מסכנים גם האנשים סביב הרבה הרבה יותר ממחלה פיזית.
מהתמודדות של ה"אנשים סביב" במקרה של שתיהם..
לא חושבת שנכון להשוות אבל מבחינת קושי ולא מבחינת תוצאה (אז אולי מחולי בנפש לא מתים אבל גם האנשים סביב לא חיים..) אז חולי בנפש יותר קשה. התוצאה בדרך כלל הפיזי יותר קשה.
אני חושבת שאי אפשר להשוות בכללל כי השאלה באיזה רמה זה כל אחד.. יכול להיות מישהי שסובלת מחרדות קלות שמטופלות, ועוד מישהו שסובל מחלות איומות ונוראות- ויכול להיות ההפך ח"ו על שניהם בדיוק קראתי בספר (הנורמלי האחרון, אם זה מעניין מישהי..) שאחת שנפצעה וכו אומרת שאנשים שחושבים שכאב בנפש הוא יותר מכאב בגוף, כנראה לא הרגישו את הכאבים שלה.. שורה תחתונה- אין פה השוויה ובעז"ה שאף אחד לא יסבול ויבוא כבר משיח!!!
מנפש כאחת שחוותה את שניהם (לא יותר מידי. אבל הספיק) במחשבה זה נדמה לי שבגוף אני לא שולטת, הסרטן פשוט נוצר ורופא הצליח להוציא אותו, לא היה כאן כלום בשליטה שלי. {ובנוסף לכל התמיכה מכולם, בשונה *מאוד* ממקרה של מחלה בנפש.} בנפש זה להגיד לעצמי 'למה את חושבת/מרגישה/מתנהגת ככה'. כביכול השליטה על זה היא בידיים שלי, ואני האשמה בזה שרע לי. תכלס צריך לזכור ששניהם זה מהקב"ה, גם גוף וגם נפש. ומי שריפא אותי בגוף ישלח גם רפואה לנפש…
פסיכולוגים לא יכולים לרפא הכל. למעשה, הם לא יכולים לרפא בכלל. בשונה ממחלה פיזית, או ניתוח, או טיפול רפואי, כשזה מגיע לנפש העבודה היא של האדם שסובל ממנה. תחשבי על זה- התמודדות כפולה, גם המחלה וגם להתגבר עליה ולהתרפא. פסיכולוגים רק מכוונים בדרך אל היעד.
אף פעם לא הייתי חולה פיזית באמת. אז לא יודעת אם זה יותר גרוע. אבל אני יודעת על בשרי שחולי נפשי זה סבל בל יתואר שלא מאחלת לשונאים שלי כמוהו… הייתי חולה בגוף בעקבות הנפש. ממש. חולשה מטורפת וכאבים מטורפים בכל הגוף, במיוחד בלב, הייתי בטוחה שזה התקף לב אבל אני צעירה בשביל זה מידי. לקח לי זמן להבין שזה מגיע מהנפש… האמת? אני לא יודעת אם אפשר להתרפא מזה בלי כדורים שהופכים לך את הלב לאבן כדי שלא יכאב… כאילו אפשר להתרפא בלי, תלוי ברמה ובסוג המחלה הנפשית. אני מדברת עליי ספציפית.
נשמה, מי שהיא מרגישה שהיא חולה בנפש היא חולה בנפש. נקודה. אין פה מה להתווכח. לא נראה לי שיש מי שחושב שהכינוי 'חולת נפש' זה מחמיא ומחפשים אחריו ואישורים לזה. ברור שרק מי שמאובחנת אצל פסיכיאטר נחשבת רישמית אבל לדעתי כל מי שמרגישה ככה זכותה לשים על עצמה איזה כינוי שהיא רוצה… וללכת לטפל בעצמה כמובן. ובלי קשר היום כל אדם שלא חי בקובייה משלו צריך טיפול ונחשב חולה נפש אפילו קצת… זה עולם קשה וכל מי שמודע נפגע בדרך
64 תגובות
אני מפחדת מלסבול??????
שלא נדע אמן אמן אמן
בדיוקק!!!
רק לא לסבול…
???
בנפש, חדמש.
יש לי את שניהם מסתבר?
אנורקסיה.
ואני מפחדת מחולי נפש. זה דבר שאי אפשר לצאת ממנו. שום רופא לא יעזור לך ואת גם לא רוצה לקבל עזרה ולהתרפא.
תסלחי לי, אבל את טועה.
מחולי נפשי אפשרי בהחלט לצאת. רופא נמצא כאן כדי לעזור *לך* לצאת. אבל את מחליטה אם לצאת ממנו או לא. הוא מכוון אותך, אבל את כל הדרך את צריכה לעשות.
זה קשה. זה. כואב. זה מתסכל. לפעמים זה נראה הדבר הכי נורא עלי אדמות.
אבל זה אפשרי.
*
ולבנות שהחליטו שחולי נפשי הוא מסוכן וצריכים להתרחק ממנו והאדם בודד ומסכן, אני שמחה לבשר לכן שמדובר בשטות גמורה. וואלה, לא כל חולי הנפש נמצאים בבית משוגעים. יש מנעד רחב ביותר של חולי נפש.
הם לא בודדים, הם מוקפים חברים ומלאים בחום ובאהבה לסביבה. יש להם הרבה מה לתת, אולי הרבה יותר מכל אדם אחר.
אם יש להם תזוזה קטנה בנפש, זה לא אומר שאין להם שכל.
לא אי אפשר. כי את לא מודעת למחלה. או ששניהם מודעת שניה מכחישה. את לא רוצה לעזור לעצמך. המחלה נהיית הדבר הכי חשוב לך. חלק ממך שאת שומרת עליה.
זה לא סתם רופא. כי זה רק בראש. זה לא פיזי
אני מדברת ממודעות. אני לא מגיעה וזורקת סיסמאות, דווקא כי אני יודעת עד כמה זה כואב.
לקח לי שנים כדי להפנים ולא להכחיש. לקח לי שנים כדי להבין שאמת טובה משקר ורק איתה אני אוכל לעזור לעצמי. זה היה ה-דבר הכי קורע וכואב שעשיתי בחיים שלי, כי בעצם הסכמתי להודות שיש לי בעיה. שיש בי משהו שצריך תיקון.
ורק אחרי תהליך של הכחשה, של 'אבל' רק אחריו קמתי והבנתי שהיכולת נמצאת בי.
ושום רופא בעל שם לא יוכל לעזור לי אם אני לא אסכים לעזור לעצמי.
וזה לקח, לקח שנים והיום באמת שאין מאושרת ממני. כי הצלחתי לבד במקום שממנו אומרים שזה בלתי אפשרי. כי האמנתי בעצמי.
אני מתחננת, תאמיני בעצמך. יש בך כוחות שאת אפילו לא מודעת להם. וגם אם זה יקח שנים, אל תתייאשי. זה עוד יגיע בעזרת השם.
זה בדיוק מה שאני אומרת.
חולי נפשי יותר קשה. בסופו של דבר-רק אתה יכול לעזור לעצמך. אבל אתה לא באמת רוצה.
ואני לא מוכנה שהתהליך הזה יקח שנים? אני לא רחוקה מאוד מגיל של חתונה. לא לא לא אלוקים אין מצב..
דווקא בגלל שאת לא מאוד רחוקה מחתונה. תחשבי איך את רוצה להגיע לשם ובהתאם לכך תקחי את עצמך בידיים.
אני יודעת שדרך פלטפורמה כזאת מאוד קשה לשנות דעות של אנשים, במיוחד חשיבה של שנים.
אז אני רק מציעה, תחשבי על זה. תחשבי איך את רוצה שיראה העתיד שלך, מה את מייחלת שיהיה בו.
מאחלת לך מלא הצלחה בדרך?
כנל
ממש לאאא
אמאלה איזה הכללות
אפשר לצאת, וגם יש הרבהה שרוצים לקבל עזרה!
ברור שבנפש.
# אחת עם הפרעה דו קוטבית.
בנפש
כי חולי בנפש זה נשמע מהפך בלתי הפיך
שהוא גם בהחלט פוגע בגוף וזה בעצם כולל את שניהם..(הבנתם?)
וגם בנפש זה פנימי גוף זה חיצוני
אההההההההההה
רק עכשיו פענחתי את השם שלך, גאונה אני???
עד עכשיו הייתי בטוחה שזה "ביתו"- ולא "ב-תו."
חחח לא הבנתי למה ואיך הבת שלו מנגינה…?
ומי זה ה"שלו" הזה…
בנפש
בגוף, בדכ יותר קל לטפל.
לייק על השאלה
(אגב: את עדיין משועממת??:)
נפש
כשאת פצועה בגוף, את מודעת לזה, את יכולה להלחם בעזרת הנפש
אבל כשאני נהיית משוגעת? אני מאבדת שליטה על עצמי ואז איך אלחם ואחלים? וגם כי זה משהו שהוא מעבר לפציעה פיזית, אני לא יכולה לעשות בדיקת רנטגן לבדוק מה עובר לי בנשמה ולתת את הכדור הנדרש. ונכות נפשית היא הרבה יותר נוראית מנכות גופנית. ילדה שהיא בכיסא גלגלים לא יכולה לשחק שבוים אבל עדיין יש לה חברות והיא יכולה לדבר איתן. קשה לי להאמין שלילדה עם מחלות נפשיות יש יותר מידי חברות.
אני כנראה מקצינה מידי, בעיני מחלה נפשית זה להיות משוגעת ממש, קשורה למיטה בבית משוגעים, אני יודעת שיש עוד רמות וסוגים של חולי נפשי
אז כנראה את לא מכירה מתמודדים נפשית, הם יכולים להיות בני אדם מדהימים עם המוון חברים
נכווןןן
אם מטפלים בזה בצורה טובה,
הם יכולים להשתלב בנוף בקלות…
אין לזה קשר לטיפול כל כך,
המשמעות היא פשוט שמחלת נפש היא לא הפרעת תקשורת
חחחח הצחקת אותי אני חולת נפש ואני שיא המשולבת בחברה
אני מכירה אישית מישהי קרובה מאוד (מהמשפחה) שהייתה לה מחלה פיזית וזה גרם לה לירידה גם נפשית וגם חברתית ובעיקר חברתית כי היא כל הזמן הייתה חלשה וזה גרם לבנות לא לרצות להיות איתה.
זה סבל נוראי ובבקשה לא להשוות!
לא סתם אומרים "נפש בריאה בגוף בריא"- זה מאוד משפיע אחד על השני.
ועוד בגיל ההתבגרות…
מה שאת מתארת זה סוג אחד בלבד של חולי נפשי
אבל יש הרבה שהם אנשים רגילים לחברה,
את יכולה לדבר איתם נורמלי,
ואפילו לא תחשדי לרגע
ורק שזה מגיע למשהו מסוים רואים את המחלה
בנפש.
מספיק להתמודד עם משהי מהמשפחה שחולה ודי בזה.
אתן לא מסתכלות על הדברים בצורה הוגנת,
אתן לוקחות חולי נפש קשה ומשוות אותו לחולי גופני קל שלא כזה מציק ואפשר להתרפא ממנו,
קחו בחשבון שמחלות נפש הן אולי הרבה פעמים נשארות לכל החיים אבל ישנן גם הרבה מחלות גופניות שהן כרוניות כלומר נשארות לכל החיים,
קחו בחשבון שיש מחלות גופניות עם כאב שמאד קשה לסבול אותו כאב שפעמים רבות מטשטש ומשגע את החולה,
קחו בחשבון שמחלות גופניות יכולות להסתיים במוות ח״ו, ואילו מחלות נפש לא מביאות לפי הידוע לי למוות בצורה ישירה.
אני לא מקלה חס וחלילה בכאב של מחלות נפש, אני רק לא אוהבת את הקלות שבה בנות מחליטות שמחלת נפש היא יותר קשה ממחלה ״רגילה״, בשני סוגי המחלות יש התמודדות לא קלה, ולפסוק בכזאת קלות שמחלת נפש היא קשה יותר זה נראה לי סתם סטיגמטי ונובע יותר מהפחד שלנו
אני יודעת שיותר מפחיד אותי בנפש מפחיד זה הכל
יש מחלות נפש שעדיף לא לחיות איתם
כפשוטו.
את מדברת מכאב ואת צודקת ומותר לך,
אבל יש גם מחלות גופניות שעדיף לא לחיות איתם
ברור.
כבר כתבתי את תגובתי למטה. אי אפשר להשוות.
אבל מהכרות עם שתיהם באותו רמת קירבה (לצערי..) נפש זה נורא יותר.
פיזי לפחות האדם נשאר לעצמו.. נשאר לסביבתו הגוף לא אבל האשיות קיימת, נפש.. תלוי מה הרמות ואיך מטופלים אבל לפעמיים האשיות נעלמת ואין דבר קשה מזה לעצמו ולסביבה.
נפש.
אני נכללת בינהם??
שה יעזור לכולנו!
אמן!!!
בנפש
בנפפששששש
בארוררר
שניהם באותה מידה,
אעע
בנפש..
כי אני לא רואה את זה רחוק
בנפש
חולי בגוף אנשים רואים בעניים שלהם שמשהו לא בסדר.
חולי בנפש אנשים לא רואים ולכן מפקפקים ולא מאמינים
וגם חולי בנפש יותר מפחיד אותי כי את בעצם הופכת לבן אדם אחר מישהי שהוא לא את.
על עצמי? אני מפחדת מחולי פיזי מאד מאד
אבללל נפשי זה יותר מפחיד. לאבד את עצמך ולהישתגע על אמת ,לאבד שפיות!!
משניהם יותר.
חולי בנפש
הוא בלתי הפיך ברוב הפעמים אפשר לשפר אותו אבל לא להעלים!
בנוסף על אד חולה בגוף מרחמים עוזרים לו מאדם חולה נפש רוב האנשים נרתעים
בנפש, ברור. וכמובן שזה לא סותר שכן מפחיד אותי גם לחלות בגוף, ח"ו לא עלינו ולא על אף אחד. אבל שאלת מה מפחיד אותי יותר – אז חד משמעית, בנפש.
בנפש.
סבל פיזי הוא מטורף, אבל הוא פיזי, והוא ממוקד לגוף.
הנפש היא רחבה מידי בשבילי.. אני לא מצליחה לתפוס אותה. תמיד יכול לצוץ עוד משהו, ואף פעם אי אפשר להיות בטוחים לגבי אבחנה.
היא מבולגנת לי מידי.
ואני בן אדם של כח סבל. ולא, אני לא מקלה בקושי של חולי בגוף.
בנפש נראה לי
אבל שלא נתנסה בשום דבר?
וואו זה נושא למאמר.
בהתחלה היה לי קצת קשה להכריע בזה, כי גוף ונפש אחרי הכל משפיעים אחד על השני בקשר ישיר, אבל חשבתי על זה והגעתי למסקנה שהתמודדות עם מחלת נפש יותר מפחידה (אותי). ואני אסביר:
כשיש משהו לא בריא בנפש, את מאבדת את העצמיות שלך, את מה שמחזיק ואתך, את כל הבסיס לחיים שלך.
גם אם הגוף מתפקד, העיקר חסר מן הספר, וכולן פה יסכימו איתי פה אחד שהנפש יותר חשובה מהגוף. אנשים מסכימים להתחתן עם נכים/ עיוורים/ חירשים, אבל לרוב לא ירצו להתחתן עם מישהו נכה נפשית. מהסיבה שזה משליך על כל תחומי החיים.
מיותר לציין שההשפעה של מחלה נפשית על הגוף אדירה, בדר"כ לא במישור החיובי.. זה ידוע שהמראה של האדם משקף את מה שמתחולל אצלו בנפש.
לעומת זאת- כשיש מחלה פיזית, אפילו כרונית או מסכנת חיים, הנפש יכולה להישאר בריאה ושמחה (גם אם כואב וקשה), ואהרון מרגלית הוא ההוכחה.
ואחרי הכל- סבל מחשל את האדם, לשני הכיוונים, אבל מחלה פיזית לרוב היא סבל עם פיתרון, מוצא ברור. כואב- לוקחים תרופה. בנפש הכל הרבה יותר עמוק ומסובך.
זה קשה מאוד להגיד כי שתי הדברים מאוד מאוד קשים ושפשוט לא נדע,
אבל מה לעשות שלצערי אני מכירה מקרוב משהי שיש לה מחלת נפש ואחד הדברים הכי מזעזעים הוא שפשוט מי שיש לו מחלת נפש מתכחש אליה ברוב המקרים,
וכמה שזה כואב לומר אבל בנות שכתבו שהם חיות יופי עם מחלת נפש אז יכול להיות שיש רמות מסוימות, אבל בגדול זה פוגע מאודד בחיים חוץ מזה שהסביבה לא יודעת מזה כלום ולא מבינים את אותו בן אדם,
וכן מי שאני מכירה היא ילדה חברותית מאוד והאיכות חיים שלה ירדה ברמות בעקבות המחלה שלה,
והיא לא מודה בזה אף פעם למרות שזה כל כך שקוף לי ולה רק שהיא מתכחשת למציאות ולעובדות…
אל תביאינו לידי ניסיון.
בנפש מסכנים גם האנשים סביב
הרבה הרבה יותר ממחלה פיזית.
מהתמודדות של ה"אנשים סביב" במקרה של שתיהם..
לא חושבת שנכון להשוות אבל מבחינת קושי ולא מבחינת תוצאה (אז אולי מחולי בנפש לא מתים אבל גם האנשים סביב לא חיים..) אז חולי בנפש יותר קשה. התוצאה בדרך כלל הפיזי יותר קשה.
אמהלה נפש
אני חושבת שאי אפשר להשוות בכללל
כי השאלה באיזה רמה זה כל אחד..
יכול להיות מישהי שסובלת מחרדות קלות שמטופלות, ועוד מישהו שסובל מחלות איומות ונוראות- ויכול להיות ההפך ח"ו על שניהם
בדיוק קראתי בספר (הנורמלי האחרון, אם זה מעניין מישהי..)
שאחת שנפצעה וכו אומרת שאנשים שחושבים שכאב בנפש הוא יותר מכאב בגוף, כנראה לא הרגישו את הכאבים שלה..
שורה תחתונה- אין פה השוויה ובעז"ה שאף אחד לא יסבול ויבוא כבר משיח!!!
שתיהים באותה מידה, אני חושבת.
ואם חושבים על זה לעמוק אז כנראה שחולי נפש.
עדיף גוף חולה מאשר נפש חולה. לדעתי.
בגוףף
אין ספק שהנפש חשובה יותר מהגוף.
לכן יותר מפחיד לחלות בה…
מנפש
כאחת שחוותה את שניהם (לא יותר מידי. אבל הספיק)
במחשבה זה נדמה לי שבגוף אני לא שולטת, הסרטן פשוט נוצר ורופא הצליח להוציא אותו, לא היה כאן כלום בשליטה שלי.
{ובנוסף לכל התמיכה מכולם, בשונה *מאוד* ממקרה של מחלה בנפש.}
בנפש זה להגיד לעצמי 'למה את חושבת/מרגישה/מתנהגת ככה'. כביכול השליטה על זה היא בידיים שלי, ואני האשמה בזה שרע לי.
תכלס צריך לזכור ששניהם זה מהקב"ה, גם גוף וגם נפש. ומי שריפא אותי בגוף ישלח גם רפואה לנפש…
חולי נפש
גם מפאת כך שחולי נפש משפיע על הגוף ויכול לגרום לחולי בגוף
חולי בנפש זה כואב זה ממש מפחיד, זה הרבה יותר כואב מכאב פיזי
לא מדברת מנסיון ח"ו
תלוי איזה חולי בנפש
ותלוי איזה חולי בגוף
בנפש. אבאל'ה ה-פחד של חיי.
גוף-חד משמעית
בנפש.. זה נשמע יותר מפחיד חחח
נראה לי שבגוףף חולי בנפש יש פסיכולוגים וזה, אל תגידו לי שיש רופאים לחולי בגוף כי זה נראה לי יותר כואב ויותר מסכן קיצרר שתיהם לא וזהו חחח
פסיכולוגים לא יכולים לרפא הכל.
למעשה, הם לא יכולים לרפא בכלל.
בשונה ממחלה פיזית, או ניתוח, או טיפול רפואי, כשזה מגיע לנפש העבודה היא של האדם שסובל ממנה.
תחשבי על זה- התמודדות כפולה, גם המחלה וגם להתגבר עליה ולהתרפא.
פסיכולוגים רק מכוונים בדרך אל היעד.
אף פעם לא הייתי חולה פיזית באמת. אז לא יודעת אם זה יותר גרוע.
אבל אני יודעת על בשרי שחולי נפשי זה סבל בל יתואר שלא מאחלת לשונאים שלי כמוהו…
הייתי חולה בגוף בעקבות הנפש. ממש. חולשה מטורפת וכאבים מטורפים בכל הגוף, במיוחד בלב, הייתי בטוחה שזה התקף לב אבל אני צעירה בשביל זה מידי. לקח לי זמן להבין שזה מגיע מהנפש…
האמת? אני לא יודעת אם אפשר להתרפא מזה בלי כדורים שהופכים לך את הלב לאבן כדי שלא יכאב…
כאילו אפשר להתרפא בלי, תלוי ברמה ובסוג המחלה הנפשית.
אני מדברת עליי ספציפית.
בכל מקרה שום סבל לא עדיף זה בטוח.
מחולי בנפש כיוון שבחולי בגוף לפחות מודעים לעצמם (אולי זה מה שיותר מפחיד..) אבל בחולי בנפש לא.
בנפש.
אבל לא רוצה לדעת מצרות
יש לי שאלה קטנה, למה כל הבנות פה בטוחות שהם חולות נפש? אתן בטוחות שאתן יודעות מה זה חולי נפשי?
נשמה, מי שהיא מרגישה שהיא חולה בנפש היא חולה בנפש. נקודה.
אין פה מה להתווכח. לא נראה לי שיש מי שחושב שהכינוי 'חולת נפש' זה מחמיא ומחפשים אחריו ואישורים לזה.
ברור שרק מי שמאובחנת אצל פסיכיאטר נחשבת רישמית אבל לדעתי כל מי שמרגישה ככה זכותה לשים על עצמה איזה כינוי שהיא רוצה… וללכת לטפל בעצמה כמובן.
ובלי קשר היום כל אדם שלא חי בקובייה משלו צריך טיפול ונחשב חולה נפש אפילו קצת… זה עולם קשה וכל מי שמודע נפגע בדרך