אני מוצאת את עצמי עצובה לעיתים קרובות, בלי סיבה נראת לעין.. כאילו הכל זורם אבל בפנים זה לא מרגיש ככה… רוצה לפעמים לבכות ולא מצליחה. תוהה לעצמי מה עושים עם זה.. יש לכן רעיונות?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
19 תגובות
אי אי אי אני חושבת שלכולנו זה קורה. שימי שירים וצאי להליכה, תרקדי, תעשי ספורט, תעשי משהו. ולפעמים זה עובר ונשכח, ולפעמים הדמעות יורדות לאט לאט ואני רצה וזה מרגיש הכי טוב ומשחרר שאפשר.
ראיתי פעם מכתב של הרבי לאישה שסבלה מדיכאון. הרבי כתב לה שכאשר האדם חי באופן לא הרמוני עם המהות הפנימית שלו- זה מביא לעצבות. אז ברגעים האלו, שאת מרגישה עצובה סתם ככה- קחי איזו שיחה של הרבי, תצאי למבצעים או פשוט תעשי כל דבר אחר שישמח את מי שאת באמת.
ככה אנחנו, הנפש שלנו נבנית עכשיו במהירות, וכמו תינוק שצריך לישון כדי לגדול, גם אנחנו. דבר ראשון לא לפחד, זה יעבור (לרוב החברות שלי ולי תוך חודש). דבר שני, להיזהר מצעדים דרסטיים בקשרים עם אנשים. להיות נחמדה לכולם. וזה גם זמן מצוין לתצפת על הרקמה החברתית סביבך, כי את סוג של בחוץ, נכון? ואם זו תקופת מבחנים זה מצוין, לומדים יותר ברצינות (חחח לפחות אני)
ככה אנחנו, הנפש שלנו נבנית עכשיו במהירות, וכמו תינוק שצריך לישון כדי לגדול, גם אנחנו. דבר ראשון לא לפחד, זה יעבור (לרוב החברות שלי ולי תוך חודש). דבר שני, להיזהר מצעדים דרסטיים בקשרים עם אנשים. להיות נחמדה לכולם. וזה גם זמן מצוין לתצפת על הרקמה החברתית סביבך, כי את סוג של בחוץ, נכון? ואם זו תקופת מבחנים זה מצוין, לומדים יותר ברצינות (חחח לפחות אני)
פשוט תבכי…זה לגמרי משחרר! ותמצאי סיבות להיות שמחה.
חפשי לעצמך את התחביב שלך, את הדבר שמביא לך חיות בנשמה… למשל, אני במצבים כאלה הולכת לרקוד, וזה פשוט משחרר אותי.. אני לומדת לרקוד הרבה שנים וכל פעם כשאני בלחץ או בבאסה אני רוקדת ורוקדת כל סוג של ריקוד שאני מכירה (ולמדתי הרבה סוגים) וזה משחרר… אני מכירה בנות שגילו בעקבות החיפוש הזה אחרי משו שישחרר אותם שיש להן פוטנציאל אדיר בציור, שירה, תיאטרון, תפירה, כתיבה יוצרת… יש הרבה סוגים של דברים שיכולים לעזור. יש גם בנות שאני מכירה שיוצאות להליכה בכל פעם כשהן בלחץ או בדיכאון לבד או עם חברה… תחפשי את הדבר שלך וזה יעזור לך.
אני חושבת שכדאי לך לבדוק עם עצמך מה מעיק עליך. מה גורם לך להיות עצובה. יכל להיות שתמצאי את התשובה מיד. ויכל להיות שלא. אם לא, תוכלי להיעזר בשאלות שתשאלי את עצמך כדי להבין מה גרם לזה. ממתי את ככה? מה השתנה באותו זמן שיכל להיות שהשפיע עליך? האם קורה לך שאת במקרים מסויימים נעשית יותר עצובה מהרגיל? אם כן, מה בדיוק גורם לך להיות יותר עצובה באותו זמן? התשובה לכך היא התשובה למה שגורם לך בכללי להיות עצובה. ואז את מגיעה לעניין. כשאת מגיעה לתשובה, את צריכה לטפל בתשובה- בגורם כדי שלא תהיי עצובה יותר.. אני לא יודעת מה הגורם, כך שאני לא יודעת איך בדיוק צריך לטפל, אבל לפחות להגיע לשורש הבעייה תוכלי. מקווה מאוד מאוד שעזרתי.
חחח אני מצטרפת לשאלה ומה שאני עושה זה פשוט להחליט. החלטה בנפש שאני יוצאת מהעצבות! חסיד צריך להיות שמח כל הזמן!ואם עצובים…אז זה רק בשביל שמחה שתבוא אחכ!! אני מדליקה ניגונים ורוקדת שרה ומחייכת..ואחרי הגוף נמשכים הרגשות.
הי לך, כשקראתי את השאלה שלך עלתה לי בראש המחשבה שכל האנושות היום עצובה, לכולם יש חוסר כזה בלב.. כאילו הלב שלנו לא קיבל את האוכל שלו והוא רעב. המזון של הלב הוא אהבה. הבעיה היא שהאהבה נראית לנו לפעמים לא אמתית נכון? מי יאהב אותנו? החברות? הן עצמן מנסות לדאוג לעצמן, ההורים? לא תמיד הערוץ הזה עובד כמו שצריך.. אחים? אחיות? משפחה? אני חושבת ומאמינה שאהבה שתספק את הלב, תעזור לו לא להיות עצוב ובודד, ולתפקד כמו שצריך היא אהבה שבאה מהאדם עצמו. כי אם הקב"ה מחליט לברוא מישהי כל יום וכל רגע מחדש זה כי הוא ממש אוהב אותה. ואם הוא אוהב אותה כל כך אולי גם היא יכולה לאהוב את עצמה? מקווה שזה רלוונטי בשבילך.
יהודית את נשמעת בחורה עם חכמת חיים:)
יצר הרע קלאסי.. אחד הקשיים, אבל הפתרון הוא עשייה לחייך, לעשות דברים שאוהבים, אפילו ללמוד למבחנים, העיקר לא להתבטל.
אני חושבת שצריך במצב כזה לשחרר את מה שעובר עלינו באותה התקופה, יש כמה דרכים שאפשר לשחרר כמו לדוגמא לכתוב על דף- את הרגשות שלך, לכתוב לרבי או אפילו סתם בתזכיר בטלפון. תעשי עם עצמך חשבון נפש מה קורה איתי לאחרונה, מה מפריע לי וגורם לי לעצב? או כמו שהרבי כותב ביום יום: "דאגה בלב איש ישחינה" ישיחנה מדעתו לאלו שקרובים לו ורוצים בטובתו. תדברי עם מישהו שאת מרגישה שאת חשובה לו- אמא/מורה/חברה/משפיעה זה משחרר מאוד ומועיל! ועוד משהו חשוב, יצא לי לפתוח כמה פעמים באגרות קודש כשכתבתי לרבי על עניין שמטריד אותי ולא נותן לי מנוחה.. הרבי אומר להחליף את המחשבות במחשבות טובות, לחשוב חיובי, על דברים שמשמחים אותנו ושאנחנו אוהבות. כמובן שזה תלוי במקרה.. מקווה שעזרתי. בהצלחה לכולן!:)
היי, מזדהה עם כל מילה שלך! גמלי הייתה תקופה כזו ולפעמים עדיין יש לי אבל בגלל זה ובגלל עוד כמה סיבות-החלטתי לפנות למישהי שתעזור לי, סוג של טיפול כזה. זה אולי ישמע לך מופרך, למה שאלך לטיפול בגלל דיכי ועצבות אבל מתחת לעצבות הזו מסתתר סיפור שצריך לטפל בו ולהבין אותו. אחרי שפניתי לטיפול והבנתי את הסיבה שלי לעצבות הזו, פתאום נהיה לי יותר שמח ויותר משוחרר.. ואם את באמת חושבת שהכל בסדר אצלך וזו סתם עצבות כזו חד פעמית, דברי על זה עם מישי גדולה, אולי משפיעה והיא תעזור לך.. בהצלחה!
אהבתי את מה שכתבת יהודית!
ומצטרפת לדברי אחרות, כשעצובים צריך לעשות משהו, להעסיק את עצמנו ואת המחשבות
כל כך מבינה אותך!
לפני שנה בערך זה היה קורה לי כל הזמן. בוכה כל היום… בלי סיבה! זה הגיע אפילו למצב שלא בכיתי בסלון אלא רק בחדר שלי כי אמא שלי לא הייתה מבינה מה קרה לי וכל הזמן שואלת אותי. וכמובן שזהגרם לעוד דמעות..
אבל בה זה עבר ?
וזה היה עם עבודה והרבה, אבל בכל השתלם. תראי שברגע שתעבדי על העיקר: להיות שמחה! זה יעזור לך, ויתן לך מוטיבציה גם לעוד הרבה דברים ?
הצלחה!
שהרגשתי שאני בדכאון ממשהו הייתי יוצאת להליכה עם חברה וזה פשוט היה עובר!!! זה שאת יוצאת החוצה, נושמת אוויר, פוגשת חברה, צוחקת\ משתחנש"ת- משחרר מאוד..
אותי בכל אופן:))
ואגב זה סתם מצברוח רע, זה עובר בסופו של דבר..
שלום לך,
תניא זה דבר שממש עוזר לחיים. אולי תנסי?
וואו… מזדהה איתך ממש… גם לי זה קרה כמה פעמים ומה שעזר לי זה שפשוט חייכתי . אפילו שהייתי עצובה. כמו שאיך אומרים? "אחרי המעשים נמשכים הלבבות"? זה עזר לי וגם שמתי מוזיקה והתחלתי לחשוב חיובי. כן לחשוב חיובי. הגיוני שזה תוצאה ממבט שלילי על העולם ומזה שאנחנו לא לומדות תניא. תניא מאוד עזרת לחיים. אולי תנסי? בהצלחה!
אני עצובה אבל שאני בוכה אני הולכת לישון זה עוזר