כל מה שהוא. מלאך אלוקים ממש.. אבל אם את שואלת מה במיוחד, אז המבט הזה, הממיס והחודר בעולם. רק לדמיין את זה במציאות… ברררר. שמעתי תיאורים מאנשים שזכו, הם אמרו שאי אפשר לשכוח את הרגע הזה שהרבי מסתכל עליך.. אוי רעבע. אני רוצה גם!!!!
זה בדיוק הנקודה בגלל שלא ראיתי את הרבי. ואני שומעת כלכך הרבה סיפורים, רואה חלוקות דולרים, רואה יחס אישי לכל חסיד, שומעת ניסים זה בדיוק מה שגורם לי לרצות לעשות לו נחת. לרצות להתקשר אליו. והרבי הראה לנו בדיוק איך להתקשר.. זה מה שיגרום לי לעשות הכלל כדי שאני יזכה לראות אותו שוב בגאולה סוגשל געגוע למה למציאות שונה שלא הכרתי
השואל במה היא ההתקשרות שלו אלי מאחר שאין אני מכירו פנים ..
.. ההתקשרות האמיתית היא ע"י לימוד התורה, כשהוא לומד המאמרי חסידות שלי, קורא את השיחות ומתחבר עם ידידי אנ"ש ותלמידי התמימים יחיו בלימודם ובהתוועדותם, ומקיים בקשתי באמירת תהלים ובשמירת זמני הלימודים, הנה בזה היא ההתקשרות.
אני רואה את השאלה, ואוטומטית עולות לי דמעותתת. רעעעבבעעעע!!! אני מחוברת אליו מעצם נשמתי. יחיד ביחידה. לא צריכה יותר מזה. אני והו. רעבע מליובאוויטש, אי לאב יו.
הידיעה שהוא אבא שלי והוא זה שמחבר אותי לקב"ה! התמונות, הסיפורים והניגונים מחזקים את החיבור❤ אבל בתכלס, זה משהו שמיימי שלמרות שאני לא ראיתי אותו בעיניים שלי אני מרגישה חיבור ואהבה ענקית!!!
לא יודעת איך להסביר אפילו. הוא אבא שלי, פשוט. אני יכולה להסתכל על התמונה שלו שעות, יש בפניו משהו כל כך מהפנט ומדמיע. אני יכולה להתגעגע עד כלות, כשמנגנים ניגונים או שירים עליו, בהתוועדות. יכולה לאהוב ולכעוס ולהתגעגע בו זמנית. אבא, כבר אמרתי?
הרצון שלי להיות קרובה אל הקב"ה ולהתקשר אליו, זה מחבר אותי לרבי, בתור הצינור שמחבר אותי לקב"ה. ובנתיים נראה לי אני לא מרגישה מספיק קרובה אליו.. הרבה יותר מרגישה קרובה ומחוברת לקב"ה, אבל תכלס החיבור עם הקב"ה הוא רק איתו, כנראה אני מפספסת משהו באמצע?
שאלה טובה… אני חושבת שהשליחות שטבועה בי, וכמעט בטוח (מקווה..) שתעבור הלאה גם ממני (אל אחרים;)) מודה, שיחות וכו אני פחות לומדות, אם כי הידע שכבר יש לי גם הוא מחבר וידיאוים, תמונות מחברים אותי במיוחד כאלה עם חיוכים, או להפך (זתמורת יש תמונות ניטרליות, בהם אני פחות מרגישה מחוברת..)
הידיעה שהוא פשוט- אבא, והוא שם תמיד בשבילי. אפילו אם לא זכיתי להכיר אותו, הוא מכיר אותי ויודע עליי הכי הרבה, ואני חשובה לו. זה חיבור עמוק שאי אפשר להסביר במילים.. כל המשמעות של המילה רבי, בכלל. אוי, מתגעגעת.
אין הגדרה לזה. אני פשוט מתגעגעת אליו. עובדה שהלב שלי מגיע לכלות הנפש; מרוב אהבה אליו. הוא צדיק יסוד עולם! הוא מחובר לכל החסידים שלו(ולאלו שלא). אין מאושרת ממני ליהות החסידה שלו.
האמת? כרגע לא מרגישה מחוברת. לא מאמינה שהולך להגיע בקרוב משיח. סורי אם זה נשמע כופר או משהו אבל כאילו אוקי כן צריך משיח משיח מגיע וכו' אבל.. תכל'ס.. מחר יגיע משיח? מפתאום. זה גם מבהיל. וגם.. לא הגיוני. בתודעה שלנו אנחנו מאמינות שמשיח צריך להגיע כי החדירו לנו את זה מהגן. אבל תכל'ס? אני לא מאמינה באמת שמשיח יגיע עכשיו. ואני לא מרגישה מחוברת לרבי כי אני באמת לא מכירה אותו ולא ראיתי אותו בחיים אז איך אני אתגעגע למישהו שלא הכרתי? איך אני אהיה מקושרת ומוחברת למישהו שבחיים לא ראיתי אותו? אבל כן יש לי איזה רגעים של התרוממות רוחנית נקרא לזה.. אבל לא הרבה כאלה, ממש מעטים. ואם נגיד עכשיו אני אראה את הרבי ברחוב.. זה יבהיל אותי. אני לא יודעת מה אני אעשה. אני אולי אברח. יש מצב שאני מסרבת לדבר הזה שנקרא גאולה? יש מצב. אני מפחדת מזה. טוב לי ככה איך שאני עכשיו ולא באלי שמשהו יבוא וישנה לי ת'חיים. וואו קשוח. זוכרת שפעם מישהי העלתה על זה פוסט. אין לי עוד מה להגיד וכל הבנות שאמרו שהן *באמת* מתגעגעות לרבי אז.. מקנאה בכן.
33 תגובות
כל מה שהוא.
מלאך אלוקים ממש..
אבל אם את שואלת מה במיוחד, אז המבט הזה, הממיס והחודר בעולם.
רק לדמיין את זה במציאות… ברררר.
שמעתי תיאורים מאנשים שזכו, הם אמרו שאי אפשר לשכוח את הרגע הזה שהרבי מסתכל עליך.. אוי רעבע. אני רוצה גם!!!!
זה בדיוק הנקודה
בגלל שלא ראיתי את הרבי. ואני שומעת כלכך הרבה סיפורים, רואה חלוקות דולרים, רואה יחס אישי לכל חסיד, שומעת ניסים
זה בדיוק מה שגורם לי לרצות לעשות לו נחת. לרצות להתקשר אליו. והרבי הראה לנו בדיוק איך להתקשר..
זה מה שיגרום לי לעשות הכלל כדי שאני יזכה לראות אותו שוב בגאולה
סוגשל געגוע למה למציאות שונה שלא הכרתי
איך מתקשרים?
השואל במה היא ההתקשרות שלו אלי מאחר שאין אני מכירו פנים ..
.. ההתקשרות האמיתית היא ע"י לימוד התורה, כשהוא לומד המאמרי חסידות שלי, קורא את השיחות ומתחבר עם ידידי אנ"ש ותלמידי התמימים יחיו בלימודם ובהתוועדותם, ומקיים בקשתי באמירת תהלים ובשמירת זמני הלימודים, הנה בזה היא ההתקשרות.
ואלה לאדעת
שואלת אתזה גם
אבל תכלס זה מההורים [שגם לא ראו..]
וגם זה בנשמה כזה
זה שלא ראיתי אותו זה מה שמחבר אותי.
הגעגוע.
מה מחבר אותי אליו?
הוא אבא שלי, וכמו אבא, שגם בקשר איתו יש תקופות, גם לנו יש תקופות:)
אהבתי שטערני! זה חזק!!
אני רואה את השאלה, ואוטומטית עולות לי דמעותתת.
רעעעבבעעעע!!!
אני מחוברת אליו מעצם נשמתי. יחיד ביחידה. לא צריכה יותר מזה. אני והו.
רעבע מליובאוויטש, אי לאב יו.
הידיעה שהרבי נמצא פה איתנו בדיוק כמו בעבר, ויותר מזה.
הרבי פה. חי איתנו. מלווה אותנו. מסתכל עלינו.
וזהו.
לדעת שכל פעולה שלי משמעותית, עושה לרבי נחת.
הידיעה שהוא אבא שלי והוא זה שמחבר אותי לקב"ה!
התמונות, הסיפורים והניגונים מחזקים את החיבור❤
אבל בתכלס, זה משהו שמיימי שלמרות שאני לא ראיתי אותו בעיניים שלי אני מרגישה חיבור ואהבה ענקית!!!
זה נראלי עניין של חינוך
לאו דווקא
יש כאלה שבלי חינוך, הציצו ונפגעו
קיבלו את האהבה הכי גדולה ממי שנותן כלכך הרבה אהבה לכל אחד
לא משהו ספציפי.
לא בגלל המבט, לא בגלל הסיפורים, הניגונים, הסרטים או המופתים.
פשוט כי אני הבת שלו.
ואני מרגישה שהוא אוהב אותי.
מתגעגעת
לקרוא / לשמוע סיפורים עליו
לראות תתמונה שלנו, שהוא מחייך, אלי.
ללמוד שיחות שלו…
לא משהו שאפשר להסביר במילים,
חיבור עמוק ופנימי.
כמובן שגם השיחות,התמונות והניגונים.
אני מדברת אליו, במילים שלי. מספרת לו ומשתפת אותו הכל.
הוא אבא שלי, היחידי.
והוא דואג לי ואוהב אותי באהבה שלא נגמרת ולא תלויה בשום דבר, גם היחידי. לפעמים.
הוא תמיד יהיה שם.
מה משך אותי בהתחלה? הכאב.
לא יודעת איך להסביר אפילו.
הוא אבא שלי, פשוט.
אני יכולה להסתכל על התמונה שלו שעות, יש בפניו משהו כל כך מהפנט ומדמיע.
אני יכולה להתגעגע עד כלות, כשמנגנים ניגונים או שירים עליו, בהתוועדות.
יכולה לאהוב ולכעוס ולהתגעגע בו זמנית.
אבא, כבר אמרתי?
לבצע את הוראותיו
לראות תמונות/סרטים שלו
הדאגה שלו לכל יהודי
התמונה, העניים כל הד"שים שהוא לא מפסיק לשלוח לי
השיחות, המכתבים, להיות אצלו, הכל חוץ מראיה מוחשית
הדרך חיים שהוא השאיר לנו
הרצון שלי להיות קרובה אל הקב"ה ולהתקשר אליו,
זה מחבר אותי לרבי, בתור הצינור שמחבר אותי לקב"ה.
ובנתיים נראה לי אני לא מרגישה מספיק קרובה אליו.. הרבה יותר מרגישה קרובה ומחוברת לקב"ה,
אבל תכלס החיבור עם הקב"ה הוא רק איתו,
כנראה אני מפספסת משהו באמצע?
מה הכי מחבר? וואו שאלה שאלתית
נראלי העניין של לימוד תורתו, ככה אני מרגישה. וגם כתיבה לרבי
שאלה טובה…
אני חושבת שהשליחות שטבועה בי, וכמעט בטוח (מקווה..) שתעבור הלאה גם ממני (אל אחרים;))
מודה, שיחות וכו אני פחות לומדות, אם כי הידע שכבר יש לי גם הוא מחבר
וידיאוים, תמונות מחברים אותי
במיוחד כאלה עם חיוכים, או להפך
(זתמורת יש תמונות ניטרליות, בהם אני פחות מרגישה מחוברת..)
הידיעה שהוא פשוט- אבא, והוא שם תמיד בשבילי. אפילו אם לא זכיתי להכיר אותו, הוא מכיר אותי ויודע עליי הכי הרבה, ואני חשובה לו. זה חיבור עמוק שאי אפשר להסביר במילים..
כל המשמעות של המילה רבי, בכלל.
אוי, מתגעגעת.
אין הגדרה לזה. אני פשוט מתגעגעת אליו. עובדה שהלב שלי מגיע לכלות הנפש; מרוב אהבה אליו. הוא צדיק יסוד עולם! הוא מחובר לכל החסידים שלו(ולאלו שלא). אין מאושרת ממני ליהות החסידה שלו.
תכלס? לימוד תורתו, ממש. לפחות אותי
האמת? כרגע לא מרגישה מחוברת.
לא מאמינה שהולך להגיע בקרוב משיח.
סורי אם זה נשמע כופר או משהו אבל כאילו אוקי כן צריך משיח משיח מגיע וכו' אבל.. תכל'ס.. מחר יגיע משיח? מפתאום. זה גם מבהיל. וגם.. לא הגיוני. בתודעה שלנו אנחנו מאמינות שמשיח צריך להגיע כי החדירו לנו את זה מהגן. אבל תכל'ס? אני לא מאמינה באמת שמשיח יגיע עכשיו.
ואני לא מרגישה מחוברת לרבי כי אני באמת לא מכירה אותו ולא ראיתי אותו בחיים אז איך אני אתגעגע למישהו שלא הכרתי? איך אני אהיה מקושרת ומוחברת למישהו שבחיים לא ראיתי אותו?
אבל כן יש לי איזה רגעים של התרוממות רוחנית נקרא לזה.. אבל לא הרבה כאלה, ממש מעטים.
ואם נגיד עכשיו אני אראה את הרבי ברחוב.. זה יבהיל אותי. אני לא יודעת מה אני אעשה. אני אולי אברח.
יש מצב שאני מסרבת לדבר הזה שנקרא גאולה? יש מצב. אני מפחדת מזה. טוב לי ככה איך שאני עכשיו ולא באלי שמשהו יבוא וישנה לי ת'חיים.
וואו קשוח.
זוכרת שפעם מישהי העלתה על זה פוסט.
אין לי עוד מה להגיד וכל הבנות שאמרו שהן *באמת* מתגעגעות לרבי אז.. מקנאה בכן.
אוף.
למה לא העלו את התגובה שלי?
חבל השקעתי בה ממש..
הרבי הוא נשיא הדור!
הוא קשור לכל אחד!
גם אם אני לא מרגישה או חלילה לא רוצה הרבי קשור אלי ואני אליו!
טיפ מעשי:
משפיעה. החבל שמקשר אותנו לרבי.
האהבה שלו אלי. איך שהוא מאמין בי אפילו כל הפעמים שאני מראה לו ההפך.
הוא אבא שלי!!
איך אני לא אהיה מחוברת אליו??