תפריט
מה אתן עושות כשאתן פותחות את העיניים בבוקר
וממש אבל ממש!! לא בא לכן לקום???
ולא בא לכן בכלל לראות אף אחד…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
לא קמים ?
סתם
פשוט מסתגרת בחדר ועושה מה שאני רוצה
ומתי שהוא נמאס לי
אז יוצאת
מקווה שעזרתי?
וואי איזה השגחה בדיוק הרגע דיברתי על זה עם חברה
והגענו למסקנה-
כשאני קמה בבוקר זה סימן שהקב"ה רוצה אותי היום בעולם שלו, ובשביל מה הוא ברא את העולם? בשביל שנבנה לו דירה ברגע שאת יודעת שיש לך תפקיד -הקב"ה סומך עליך!! את יכולה לשנות את העולם היום!! (עובדה שהוא החזיר לך את הנשמה)
מהרגע שאני התחלתי לחשוב ככה אין מצב שאני לא ארצה לקום!!
וואי אהבתי את העצה שלך…
אמאל'ה אהבתי! אולי בזכות זה אני אצליח לקום מיד כשאני מתעוררת ???
טוב אני אהיה קצת מוזרה בטח
ואגיד לך לעשות בדיקות דם
אולי חסר לך קצת ברזל
אחרי שתוודאי שאת עשויה פלדה והכל בסדר… נחשוב בשבילך על עצות אחרות
בדיקות דם?
האמת שקמה. יש בצפר.. לא שיש לי ברירה…
ואם לא באלי לראות אף אחד אני פשוט הולכת לעשות הליכה עם עצמי, גם אם אני עייפה. מרגיע ברמות.
קודם שאני יקום בבוקר כי כרגע אני קמה בצהריים??
לא קמה?
ולא רואה אף אחד!!
שמה ת'פוך על הראש וחורפתתתת
אם לא באלי לקום אז מן הסתם אני לא יקום עד שיבוא לי
מתנחמת שלא אראה את המורה הקרציעה בגוף גשמי
(זום= גוף רוחני שלא שייך לעולם הזה, או בכולופן לעולם שלי)
אוי ווי ???
כמה נכון!?
איישש בעיה קשהההה ?
מנסה לחשוב על משהו אחד טוב שהולך לקרות…
וזהו מתמתחת וקמה בכוח…?
אוף. למה לא מעלים את כל התגובות???
יש דברים שעומדים בכל התנאים. האונמיות, ובלי לזלזל באף אחד…
אז??
רציתי לכתוב את הרגשתי/דעתי…
קמה, כי זה החיים ואין מה לעשות. אם נישאר במיטה סתם יהיה לנו יום נאכסס
מחליטה להתגבר ולא ללכת אחרי כל מצב רוח שלי..
אני מבינה שאין לי כוח ודיכאון…
אבל זה לא מה שיהרוס לי את החיים.
אני מתגברת, זה הרי לא נשאר ככה כל היום..
בהצלחה אחותיי
את קמה. ומחייכת. תחיוך הכי מאולץ שלך. וממשיכה את היום.
וכל פעם ביום שאת שוב עצובה קצת, תחייכי מאולץ- בסוף יהיה טוב.
קמה..
אינמה מה לעשות…
החיים ממשיכים:)
ממשיכה לישון??
ואם לא בא לך..
אז אל תפתחי עניים..
לא יודעת אם זה אותו דבר… אבל יש לי את הקטעים האלה( פעם זה היה פעם בשבוע לפחות, היום ב'ה פחות)
שאני קמה או לאו דווקא, זה יכול לקרות לי גם באמצע שיעור… ש… וואי אין לי מה לעשות עכשיו בעולם.. כאילו למה? למה להמשיך?
אולי זה קצת מוזר, כי זה היה קורה לי בגיל 12 אפילו לפני…
אולי זה האופי שלי- חייב תמידד ריגושים ואקשןן ולאט לאט למדתי לספק לי את הדברים האלה…
נגיד ארגנתי התוועדות( היה מהמם?) ומיד אחרי שהיא נגרמה, אני כזה 'טוב מה עכשיו?' אז התחלתי ישר לארגן קייטנה, ואחכ היה תחילת שנה וכו, ואז שבת חברות , קיצערר חייבת שתמיד תמיד יהיה משהו שיחזיק אותי פעילה… אחרת יש לי מחשבות לא מהעולם הזה?