פרח פורח, יש לך דרך לספק את זה! כי אם לא הייתה לך דרך, הנשמה שלך לא הייתה יורדת לעולם. להשאיר את זה ככה? את הרי מרגישה שזה טוב לך להתמלא. תלמדי חסידות הנשמה שלך תרחף, באמת
בטח שיש מה לעשות בנידון.. תפתחי שיחות של הרבי, תלמדי.. יש אתר שקוראים לו "מפתח" ויש שם את כל השיחות מליקוטי שיחות.. כנסי תתחילי ללמוד את חלק א.. מומלץ בחום(:
דבר ראשון, אם האתר היה מסכים הייתי מבקשת את המייל שלך והיינו קובעות חברותא, אם את מסכימה איתי כמובן. את נשמעת בן אדם מהמם מכל התגובות שלך. דבר שני הכל תלוי ברצון, באמת. דבר שלישי, בגלל כורח המציאות שהאתר לא מוסר מיילים אני נותנת לך מקורות זמינים. כמובן, שזה נטו תלוי בך. את יודע מה, זה בכלל לא הופך אותך לחבדניקית, זה פשוט לנשמה שלך. יש לך גישה לאינטרנט? את לחפש מכתבים של הרבי, שיעורים ביוטיוב על מאמרים. ממליצה לך לחפש מכתבים אפילו. את כותבת בדפדפן 'שיחה של הרבי לפרשת נוח'. יש מאמר ממש יפה שקוראים לו ויספו ענווים בה' שמחה – זה מאמר שמסביר איך מגיעים לשמחה אמיתית שלא תלוי בשום דבר, יש עליו שיעור ביוטיוב. יש אפליקציה בשם ה-"מפתח" שיש בה הרבה שיחות של הרבי. יש מיזם מהמם, קוראים לו קנה לך חבר (את יכולה לחפש בשותפות, כתבו על זה פוסט בעבר עם קישור לרישום) את מקבלת חברותא ומתחילה ללמוד צעד אחר צעד. יש להם תקיית דרייב עם רעיונות מאוד פשוטים להבנה. יש הרבה בלוגים מהממים בשותפות עם רעיונות מהחסידות, ממליצה ממש, זה כתוב בצורה מאוד פשוטה. וסורי אם אני חופרת, הנשמה שלי בלי החסידות הייתה קבורה בבוץ ואני הייתי במקום רחוק מאוד.
וואו כן בג תמוז אני חושבת שזה היה הדלקתי בחדר שלי ארבע בבות ופשוט נעלתי את הדלת שמתי אוזניות על ווליום כאילו לא היה עולם באותו זמן ופשוט הרגשתי בעולם אחר שרתי ובכיתי הרגשתי שעוד רגע פורחת נשמתי מרוב לא יודעת מה הרגשתי אלוקות משהו מיוחד אין לי איך להסביר את זה פשוט קולמוס הנפש. הנשמה התחברה כנראה יותר מידיי לרבי?
אוף. אתן כולכן מהממות, חסידיות, וגם אם לא קוראים לכן חסידיות פה מגלים שדווקא כן. ואני, חסידית. נחשבת לכזו, לפחות. ופתאום יש כאן שאלות כאלה יפות, ומרגשות, והתגובות עוד יותר.. בוכות מאלוקות, מתות שמשיח יגיע… אני חסידית. יש אומרים שמאד- מאד. אבל… למה אני לא מרגישה?? למה מעולם לא יצא לי לבכות מקדושה? יש לי בעיה?!
אממ אני חושבת זה קורה בדרך כלל כשאני לומדת חסידות חזק ועמוק, עם החברותא מספר אחת. ואז אני מסיימת את הטלפון ולא מבינה איך יש שמיים, עצים, אני אפס. רק איפה משיח. זה קורה ביום כיפור, כשצועקים שמע ישראל ואני מבטיחה שאני שייכת לאלוקים כולי. או בר"ה בתקיעות שיש לי דמעות של פחד בעיניים. או סתם בתפילה שאני בוכה לה' או בהליכה בטבע. בהתוועדות, כן אפילו זום. כשאני כותבת לרבי אחרי שאני מדברת עם המשפיעה שלי, העולם נראה נורא פשוט, ואני רצה לומר חתת ומשיח פה. וסתם כשאלוקים מרחם על הנשמה שלי ששבויה בתוך מלא קליפות ורע לה נורא, אז הוא מעורר אותה. זה מה שנקרא התערותא דלעילא. הלוואי שידעתי לנצל את זה
אחרי ערב כיתה זוועתי שהיה. השירים היו על הפנים.. לא היתה תוכנית רק אוכל.. הריקודים שאחר כך גועל נפש.. בדרך חזור חזרתי לבד (לא היה לי כח לצרחות והריצות ברחוב) והרגשתי את הנשמה שלי היא צעקה. דיייייייייייייייי!! לא באלי להיזכר…
כעעע קרה כמה פעמים. הפעם הכי חזקה שאני זוכרת היתה שיום אחד נסעתי לכותל,עברתי תקופה מאד קשה והרגשתי צורך לפרוק הכל בכותל. הגעתי ופשוט התחלתי לדבר עם ה' במילים שלי ליד האבנים ואז פתאם יצא ממני בכי כ"כ גדול וחזק-בכיתי את הכל את הכאב,הלבד,הצער,התסכול-קיצער בכיתי שם איזה שעתיים וחצי בערך. בכי באמת של כאב וחוסר אונים ואחרי זה הרגשתי כ"כ נקיה וקלה,הרגשתי את הנשמה כ"כ חזק! הרגשתי כאילו הקב"ה מחבק אותי ואומר לי:"את הבת שלי,אני איתך ואת לא צריכה לדאוג אפעם הכל יהיה טוב" וואו זו היתה תחושה של פעם בחיים.
זה קורה מדי פעם… היום זה קרה, כשאמרתי חת"ת במרפסת. הייתה רוח חזקה והנוף מסביב היה יפה כל כך, שמשהו בתוכי נפתח. פתאום אהבתי כל כך את כל מה שאני אומרת, את המילים היציבות של החומש, את החיבוק של התהילים, שהרגשתי שכל מה שאני צריכה עכשיו זה שמים, אוויר וחת"ת. וזה מספיק לי בשביל להרגיש מאושרת ומחוברת לקב"ה.
במוצאי שביעי של פסח, עשו סעודת משיח בבית כנסת של הרחוב (בחוץ), ואז, ממש בצאת החג, כוחן נעמדו ושרו אני מאמין! והרב הכריז שמשיח מגיע עכשיו! ואז משהו תקע בשופר! וואו! זה היה זמן מהמםםםםםם!!!!!
שמתי לב שהגבתי שונה מכולם… התכוונתי לכך שמתוך כל הרוע הרגשתי שהנשמה שלי רוצה אלוקות! למה חשבתי שהיא מתכוונת לכיוון הזה ובכלל לא עלה לי שהנשמה רוצה אלוקות בגלל אלוקות? עוד בנות חשבו אחרת ובסוף הגיבו כמו כולן??
כשלמדתי עם אבא שלי את המשך תער"ב לא הבנתי איך בדפים גשמיים, מוגבלים נכנס כזה אלוקות אי אפשר לתפוס את זה הפכתי את הספר שוב ושוב ולא הבנתי איך רוחניות נכנסת לגשמיות
אני מרגישה הרבה פעמים.. אבל אני מרגישה שאין לי כ"כ איך למלא את זה? אז אני פשוט מנסה להיות בנאדם יותר טוב אבל בקטע של לימוד זה פחות הסיגנון שלי וחברות שלי לומדות אם עצמם אז אין לי כ"כ עם מי ללמוד..[הם לא כ"כ מכירות תצד הזה שלי והם פי אלף יותר צדיקות ממני] אוףףף
35 תגובות
קרה לי. וקורה לי.
הרבה פעמים אני מרגישה שאני (הנשמה שלי!) רוצה להתמלא יותר רוחנית ולהרגיש את זה יותר.
אבל אין לי כל כך איך לספק את זה…אז זה נשאר ככה..
פרח פורח, יש לך דרך לספק את זה!
כי אם לא הייתה לך דרך, הנשמה שלך לא הייתה יורדת לעולם.
להשאיר את זה ככה? את הרי מרגישה שזה טוב לך להתמלא.
תלמדי חסידות
הנשמה שלך תרחף, באמת
אני לא חבדניקית…
מותק, זה לא סותר. את חושבת שתורת חב"ד זה רק לחבדניקים?
ממש לא, חסידות זה לכל אחד ואחת! וזה ממלא את הנפש בכמויות.
ואם אני מסכימה איתך,
יש לי משו לעשות בנידון?!
בטח שיש מה לעשות בנידון.. תפתחי שיחות של הרבי, תלמדי.. יש אתר שקוראים לו "מפתח" ויש שם את כל השיחות מליקוטי שיחות.. כנסי תתחילי ללמוד את חלק א.. מומלץ בחום(:
מזדהה:)מזדהה:)
דבר ראשון, אם האתר היה מסכים הייתי מבקשת את המייל שלך והיינו קובעות חברותא, אם את מסכימה איתי כמובן. את נשמעת בן אדם מהמם מכל התגובות שלך.
דבר שני הכל תלוי ברצון, באמת.
דבר שלישי, בגלל כורח המציאות שהאתר לא מוסר מיילים אני נותנת לך מקורות זמינים. כמובן, שזה נטו תלוי בך.
את יודע מה, זה בכלל לא הופך אותך לחבדניקית, זה פשוט לנשמה שלך.
יש לך גישה לאינטרנט?
את לחפש מכתבים של הרבי, שיעורים ביוטיוב על מאמרים. ממליצה לך לחפש מכתבים אפילו.
את כותבת בדפדפן
'שיחה של הרבי לפרשת נוח'.
יש מאמר ממש יפה שקוראים לו ויספו ענווים בה' שמחה – זה מאמר שמסביר איך מגיעים לשמחה אמיתית שלא תלוי בשום דבר, יש עליו שיעור ביוטיוב.
יש אפליקציה בשם ה-"מפתח" שיש בה הרבה שיחות של הרבי.
יש מיזם מהמם, קוראים לו קנה לך חבר (את יכולה לחפש בשותפות, כתבו על זה פוסט בעבר עם קישור לרישום) את מקבלת חברותא ומתחילה ללמוד צעד אחר צעד. יש להם תקיית דרייב עם רעיונות מאוד פשוטים להבנה.
יש הרבה בלוגים מהממים בשותפות עם רעיונות מהחסידות, ממליצה ממש, זה כתוב בצורה מאוד פשוטה.
וסורי אם אני חופרת, הנשמה שלי בלי החסידות הייתה קבורה בבוץ ואני הייתי במקום רחוק מאוד.
אחרי הזום של שמחת בית השואבה באחותשרי. זה היה שש וחצי בבוקר השמש כבר חצי זורחת ולי ירדו דמעות.. פשוט רציתי שמשיח יבוא הרגע נקודה.
וואו כן
בג תמוז אני חושבת שזה היה
הדלקתי בחדר שלי ארבע בבות ופשוט נעלתי את הדלת שמתי אוזניות על ווליום כאילו לא היה עולם באותו זמן
ופשוט הרגשתי בעולם אחר שרתי ובכיתי הרגשתי שעוד רגע פורחת נשמתי מרוב לא יודעת מה הרגשתי אלוקות משהו מיוחד אין לי איך להסביר את זה פשוט קולמוס הנפש.
הנשמה התחברה כנראה יותר מידיי לרבי?
קרה לי משהו דומה אבא שלי שמע בקצה השני של הבית התוועדות של הרבי אין לי מושג מאיזה שנה אבל פתאום הרבי התחיל לנגן ד' בבות והתחלתי לבכות זה היה נדיר
מתי שהרפתי ונתתי לעצמי להרגיש אותה.
כן. כשעשיתי לה רע (אגב הרבי הריי"צ אומר באמת שרק כאשר מתעסקים בחושך מרגישים ומבינים את מהותו של האור.. אז…)
אוף. אתן כולכן מהממות,
חסידיות,
וגם אם לא קוראים לכן חסידיות פה מגלים שדווקא כן.
ואני,
חסידית. נחשבת לכזו, לפחות.
ופתאום יש כאן שאלות כאלה יפות, ומרגשות,
והתגובות עוד יותר..
בוכות מאלוקות, מתות שמשיח יגיע…
אני חסידית.
יש אומרים שמאד- מאד.
אבל…
למה אני לא מרגישה??
למה מעולם לא יצא לי לבכות מקדושה?
יש לי בעיה?!
לפעמים אחרי ניגונים מרטיטים
אצל רבינו
אוי. אהבתי. "רבינו" ❤
קורה לי המון.. בעיקר בהתוועדויות
סדר ניגונים
סוחףף!
מרגשש!
אוהבת ניגונים ברמותת!
כן..חבל שרק פעםאחת…ישבנו ושרנו ניגונים והיתה אווירה אחרי יום עמוס וממלא ופשוט בכיתי את נשמתיי הרגשתי שאני בעולם אחר לא עניין אותי כלוםם
אממ אני חושבת
זה קורה בדרך כלל כשאני לומדת חסידות חזק ועמוק, עם החברותא מספר אחת. ואז אני מסיימת את הטלפון ולא מבינה איך יש שמיים, עצים, אני אפס. רק איפה משיח.
זה קורה ביום כיפור, כשצועקים שמע ישראל ואני מבטיחה שאני שייכת לאלוקים כולי.
או בר"ה בתקיעות שיש לי דמעות של פחד בעיניים.
או סתם בתפילה שאני בוכה לה'
או בהליכה בטבע.
בהתוועדות, כן אפילו זום.
כשאני כותבת לרבי
אחרי שאני מדברת עם המשפיעה שלי, העולם נראה נורא פשוט, ואני רצה לומר חתת ומשיח פה.
וסתם כשאלוקים מרחם על הנשמה שלי ששבויה בתוך מלא קליפות ורע לה נורא, אז הוא מעורר אותה.
זה מה שנקרא התערותא דלעילא.
הלוואי שידעתי לנצל את זה
אחרי ערב כיתה זוועתי שהיה.
השירים היו על הפנים.. לא היתה תוכנית רק אוכל.. הריקודים שאחר כך גועל נפש..
בדרך חזור חזרתי לבד (לא היה לי כח לצרחות והריצות ברחוב)
והרגשתי את הנשמה שלי היא צעקה. דיייייייייייייייי!!
לא באלי להיזכר…
אויי אני ניראלי יכולה להבין את תחושת הגועל– בלעע.
כעעע קרה כמה פעמים.
הפעם הכי חזקה שאני זוכרת היתה שיום אחד נסעתי לכותל,עברתי תקופה מאד קשה והרגשתי צורך לפרוק הכל בכותל.
הגעתי ופשוט התחלתי לדבר עם ה' במילים שלי ליד האבנים ואז פתאם יצא ממני בכי כ"כ גדול וחזק-בכיתי את הכל את הכאב,הלבד,הצער,התסכול-קיצער בכיתי שם איזה שעתיים וחצי בערך.
בכי באמת של כאב וחוסר אונים ואחרי זה הרגשתי כ"כ נקיה וקלה,הרגשתי את הנשמה כ"כ חזק!
הרגשתי כאילו הקב"ה מחבק אותי ואומר לי:"את הבת שלי,אני איתך ואת לא צריכה לדאוג אפעם הכל יהיה טוב"
וואו זו היתה תחושה של פעם בחיים.
כן הרבה פעמים.
כשאני שומעת ניגונים בבוקר.
בחג פסח האחרון, שהיה ברור שמשיח מגיע! ארגנו ברחוב (בהנהלת המניין שמתקיים ברחוב) סדר ניגונים וניגנו גם 4 בבות. ואוווו זה היה אחד הרגעים המרגשים!
זה קורה מדי פעם…
היום זה קרה, כשאמרתי חת"ת במרפסת. הייתה רוח חזקה והנוף מסביב היה יפה כל כך, שמשהו בתוכי נפתח. פתאום אהבתי כל כך את כל מה שאני אומרת, את המילים היציבות של החומש, את החיבוק של התהילים, שהרגשתי שכל מה שאני צריכה עכשיו זה שמים, אוויר וחת"ת. וזה מספיק לי בשביל להרגיש מאושרת ומחוברת לקב"ה.
המון המון. בעיקר שאני שומעת שיר שנוגע בי…
במוצאי שביעי של פסח, עשו סעודת משיח בבית כנסת של הרחוב (בחוץ), ואז, ממש בצאת החג, כוחן נעמדו ושרו אני מאמין! והרב הכריז שמשיח מגיע עכשיו! ואז משהו תקע בשופר! וואו! זה היה זמן מהמםםםםםם!!!!!
שמתי לב שהגבתי שונה מכולם… התכוונתי לכך שמתוך כל הרוע הרגשתי שהנשמה שלי רוצה אלוקות!
למה חשבתי שהיא מתכוונת לכיוון הזה ובכלל לא עלה לי שהנשמה רוצה אלוקות בגלל אלוקות?
עוד בנות חשבו אחרת ובסוף הגיבו כמו כולן??
בחתונה של מישהי ממש קרובה אלי…
שהייתי בשיעור של הרב יוסי גינזבורג
הרגשתי ממש דבוקה בקב"ה
פתאום קלטתי שאני בעולם העשייה
וזה היה נורא מאכזב
כשלמדתי עם אבא שלי את המשך תער"ב
לא הבנתי איך בדפים גשמיים, מוגבלים
נכנס כזה אלוקות
אי אפשר לתפוס את זה
הפכתי את הספר
שוב ושוב
ולא הבנתי איך רוחניות נכנסת לגשמיות
אני מרגישה הרבה פעמים..
אבל אני מרגישה שאין לי כ"כ איך למלא את זה?
אז אני פשוט מנסה להיות בנאדם יותר טוב
אבל בקטע של לימוד זה פחות הסיגנון שלי וחברות שלי לומדות אם עצמם אז אין לי כ"כ עם מי ללמוד..[הם לא כ"כ מכירות תצד הזה שלי והם פי אלף יותר צדיקות ממני]
אוףףף
כןןן
אצל הרבי בחנוכה!!!!!!
אממ אני כמעט בטוחה שהרגשתי ככה אצל הרבי. געגועים ❤❤