רגישה? תאמת לא כלכך.. לא יבכה אם מישו שאני מכירה (לא קשור אליי אישית) חולה\ נפטר.. כן יהיה עצובה וכן יהיה לי קשה אבל לא יבכה לעומת חברותשלי שכן.. בקעמפ? וואי כן ברורר דברים כאלה דוגמא פרידות מחברות ממש עושה לי לבכות 😥
היוששש, אז ברור שכן!!! ואני ממש לא אחת שבוכה מכל דבר אבל סיום קעמפ זה פשוט משהו אחררר, ולשאלה שלך עד כמה, אז זה תלוי עד כמה היה לי כיף. למשל השנה בכיתי אבל לא הרבה ושנה שעברה בכיתי מלאאא מלאאאא כי העה לי ממש כיףףףף, וזה לא רק שעוזבים את הקעמפ, זה גם שמתגעגעים אליו ברמות לא נורמאליות שאת בבית נגיד, ופשוט נזכרת בו 😪💔 עמוק. בליבי. גנישרואל. ❤
לא יודעת תאמת. בסוף תשרי כשנפרדתי מסווענטי לא בכיתי, ואני בדרך כלל לא בוכה מפרידות. אבל ביני ובין עצמי, כל מחשבה יכולה לגרום לי לבכות. במיוחד לאחרונה שנראה לי נהיו לי עיניים רכות מבכי כמו לאה. כל דבר קטן גורם לי לבכות.. אז באמת שזה משתנה, וכל תקופה זה אחרת..
אומרים עלי שאני רגישה.. וזה יכול להיות נכון.. אני שליחה במקום קצת מבודד אין פה ילדים בגילי בסוף הקעמפ אני בוכה ובוכה ובוכה לשעה בוכה למה? כי אני לא מסוגלת לחשוב שאני הולכת הביתה בלי חברות ובלי כלום כבר נמאס לי להשאר ככה תקועה בבית עם חברות וירטואליות.. החברות של המסך.. פחות מבינות אותי שבועיים לקחו לי לעבור את זה ועכשיו אני שוב עצובה כי מתחיל הכינוס בקרוב.. ואני לא טסהההה מה אפשר לעשות כדי לא להרגיש כל כך עצובה?? תעזרו לי מהר כי כל לילה הכרית שלי רטובה מדמעות.. ואז אני נרגעת ושוב פעם בוכה כי המדריכה שלי מהקעמפ מתחילה להתכתב איתי בפלאפון..
"אני פשוט לא יכולה להאמין שאמא שלי והחברות שלי הולכות ואני אצתרך לעזור להשתלט על הבית ולראות את הכינוס במסך כמו כל החיים שלי שוירטואלים" "סליחה שאני שופכת את הכל עלייך.. פשוט נמאס לי שאין לי חיים חברתיים נורמליים" *
*תרגום מאחד מההודעות שכתבתי למדריכה שלי כששפכתי את ליבי ובכיתי
ווואו, זה נשמע מאתגר.. אני גם שליחה, אבל בארץ, אז אני ממש ממש קצת מבינה אותך, אבל אני בכל אופן יכולה לנסות להבין את ההרגשה והתחושה שלך.. תנסי אולי ללמוד מידי פעם על חשיבות השליחות, על המעלה והזכות של שליח של הרעבע.. תחשבי על זה, שלא כולם זכו להיות שליחות.. ובאמת נבחרנו לתפקיד, לא סתם הרעבע בחר אותנו לזה, יש לנו כוחות בשביל למלא את השליחות הזאת שלנו.. אולי תשתפי חברות בתחושה שלך, והם כשליחות בחול יספרו גם הם על הקשיים שלהם, ותתנו אחת לשניה כוחות לשליחות… בהצלחה! ותזכרי שהרעבע גאה בך!!!!!
היי אהבתי תשאלה. נראה לי נקרא שאני רגישה.. אני מנסה להזכר בקעמפים שהייתי.. חושבת שלא בכיתי אבל הייתי עצובה.. רק כשהגעתי לבית הייתי יכולה לבכות, קיצר לקח לי זמן לעכל וזה.. אבל נגיד כשאח שלי טס לקבוצה בכיתי יום אחר כך אבל רק כשאמא שלי שיתפה את הקושי שלה אז זה התפרץ..
לפעמים חושבים שמי שהתגובה שלו הכי קיצונית (כמו בכי וזה) אז לו הכי קשה אבל זה לא באמת ככה.. אומרים על איזה מקום בגלובוס שהתנאים שם גרועיםם מכל מיני בחינות והילדים שם אדישים!! למה? כי קשה להם להכיל אז הם עוטים אדישות.. סוג של מגן.. נראלי אני מערבבת בין מה שקראתי לפרשנות שלי אבל זה העיקרון פשוט אני לא זוכרת חחח סליחה על האורך 😉
16 תגובות
כן
אני מאוד רגישה
אני בוכה מהההההככככככללללללל
שצועקים עלי
או שסתם מדברים בתקיפות
בסוף הקעמפ
בגעגוע למישהו
בחתונות
במריבות
מהכללל
רגישה? תאמת לא כלכך.. לא יבכה אם מישו שאני מכירה (לא קשור אליי אישית) חולה\ נפטר..
כן יהיה עצובה וכן יהיה לי קשה אבל לא יבכה לעומת חברותשלי שכן..
בקעמפ? וואי כן ברורר דברים כאלה דוגמא פרידות מחברות ממש עושה לי לבכות 😥
היוששש, אז ברור שכן!!! ואני ממש לא אחת שבוכה מכל דבר אבל סיום קעמפ זה פשוט משהו אחררר, ולשאלה שלך עד כמה, אז זה תלוי עד כמה היה לי כיף. למשל השנה בכיתי אבל לא הרבה ושנה שעברה בכיתי מלאאא מלאאאא כי העה לי ממש כיףףףף, וזה לא רק שעוזבים את הקעמפ, זה גם שמתגעגעים אליו ברמות לא נורמאליות שאת בבית נגיד, ופשוט נזכרת בו 😪💔
עמוק. בליבי. גנישרואל. ❤
כן. אני מאוד רגישה
לא יודעת תאמת.
בסוף תשרי כשנפרדתי מסווענטי לא בכיתי, ואני בדרך כלל לא בוכה מפרידות. אבל ביני ובין עצמי, כל מחשבה יכולה לגרום לי לבכות. במיוחד לאחרונה שנראה לי נהיו לי עיניים רכות מבכי כמו לאה. כל דבר קטן גורם לי לבכות..
אז באמת שזה משתנה, וכל תקופה זה אחרת..
אני רגישה מאד אבל אני לא אבכה בסוף הקמפ.. לדעתי בכי בסוף קמפ לא מראה על רגישה/לא רגישה.. אולי על פחד מפרידה או משהו בסגנון..
מתחברת אליך…
אני מסכימה איתך לגמרי…
אני גם מאד רגישה, ואני יכולה לבכות מכל דבר קטן..
אבל סיום של משהו זה קצת שונה…
אממממ
כשהייתי קטנה הייתי מהזה רגישה
עכשיו קצת פחות…
בסוף קעמפ אני לא אבכה אבל אחרי זה שנה אני אבכה על הקעמפ… ואצטער שלא בכיתי אז
אומרים עלי שאני רגישה..
וזה יכול להיות נכון..
אני שליחה במקום קצת מבודד
אין פה ילדים בגילי
בסוף הקעמפ אני בוכה ובוכה ובוכה
לשעה בוכה
למה?
כי אני לא מסוגלת לחשוב שאני הולכת הביתה בלי חברות ובלי כלום
כבר נמאס לי להשאר ככה תקועה בבית עם חברות וירטואליות..
החברות של המסך.. פחות מבינות אותי
שבועיים לקחו לי לעבור את זה ועכשיו אני שוב עצובה
כי מתחיל הכינוס בקרוב.. ואני לא טסהההה
מה אפשר לעשות כדי לא להרגיש כל כך עצובה??
תעזרו לי מהר כי כל לילה הכרית שלי רטובה מדמעות..
ואז אני נרגעת
ושוב פעם בוכה כי המדריכה שלי מהקעמפ מתחילה להתכתב איתי בפלאפון..
"אני פשוט לא יכולה להאמין שאמא שלי והחברות שלי הולכות ואני אצתרך לעזור להשתלט על הבית ולראות את הכינוס במסך כמו כל החיים שלי שוירטואלים"
"סליחה שאני שופכת את הכל עלייך.. פשוט נמאס לי שאין לי חיים חברתיים נורמליים" *
*תרגום מאחד מההודעות שכתבתי למדריכה שלי כששפכתי את ליבי ובכיתי
❤️
ווואו, זה נשמע מאתגר..
אני גם שליחה, אבל בארץ, אז אני ממש ממש קצת מבינה אותך, אבל אני בכל אופן יכולה לנסות להבין את ההרגשה והתחושה שלך..
תנסי אולי ללמוד מידי פעם על חשיבות השליחות, על המעלה והזכות של שליח של הרעבע..
תחשבי על זה, שלא כולם זכו להיות שליחות.. ובאמת נבחרנו לתפקיד, לא סתם הרעבע בחר אותנו לזה, יש לנו כוחות בשביל למלא את השליחות הזאת שלנו..
אולי תשתפי חברות בתחושה שלך, והם כשליחות בחול יספרו גם הם על הקשיים שלהם, ותתנו אחת לשניה כוחות לשליחות…
בהצלחה!
ותזכרי שהרעבע גאה בך!!!!!
יאווו אני רגישה ברמות!! סיוווט הבעיה שלי שאני לא שולטת בהן- בדמעות סיוווט
נ.ב
ברור שבכיתי אחרי הקעמפ…
היי אהבתי תשאלה.
נראה לי נקרא שאני רגישה..
אני מנסה להזכר בקעמפים שהייתי.. חושבת שלא בכיתי אבל הייתי עצובה.. רק כשהגעתי לבית הייתי יכולה לבכות, קיצר לקח לי זמן לעכל וזה..
אבל נגיד כשאח שלי טס לקבוצה בכיתי יום אחר כך אבל רק כשאמא שלי שיתפה את הקושי שלה אז זה התפרץ..
לפעמים חושבים שמי שהתגובה שלו הכי קיצונית (כמו בכי וזה) אז לו הכי קשה אבל זה לא באמת ככה..
אומרים על איזה מקום בגלובוס שהתנאים שם גרועיםם מכל מיני בחינות והילדים שם אדישים!! למה? כי קשה להם להכיל אז הם עוטים אדישות.. סוג של מגן.. נראלי אני מערבבת בין מה שקראתי לפרשנות שלי אבל זה העיקרון פשוט אני לא זוכרת חחח
סליחה על האורך 😉
את רגישה?
מאוד
סתם לדוגמא בסוף קעמפ את תבכי?
ברור
ועד כמה?
95%
וואי זה מזה לא אני
כן, חדמש אני אבכה, וכבר בכיתי