זה ממש תלוי אני מנסה תמיד להשתתף בכל דבר שקורה עם החברות מצד טוב ומצד לא טוב אבל ניראלי שאצלנו כולנו נולדנו שיותר קל להשתתף בדבר הרע הלא טוב תמיד שהשני מספר משהו פחות טוב שקרה לו תמיד אהיה לי מה להוסיף על כך ואני גם חושבת שככה כולם תמיד הצד הממורמר שלנו יותר חזק מהצד החיובי לא משנה כמה תנסי לשנות! זה הטבע של האדם!!!
הרבה יותר קל לי להשתתף בשמחתה של חברה! זה משו שלא צריך להכיל הרבה! רק לשמוח להגיד: "וואו"! "איזה יופי!" "איך אני שמחה " אבל כשצריך להשתתף בצערה של חברה צריך לדעת מה לומר! לברור את המילים הנכונות! ולהראות באמת שאת משתתפת בצערה! זה הרבה יותר קשה
היי, קראתי את השאלה, והאמת.. שכמו הרבה בנות יותר קל לי להשתתף בצער של החברה שלי לעומת זאת להשתתף בשמחה שלה קשה לי יותר. יש הרבה סיבות, רק שלפעמיים לא חושבים עליהן. וכשאני חושבת על הסיבות אז הסיבות הן שפשוט קשה יותר, לי, לעוד בנות, קשה לחלוק עם חברה את השמחה כשלך אין את הדבר הזה. או אפילו.. גם כשיש לך.. אז לפעמיים יש קצת תחרות.. כיש משהו משותף לשתינו, לעומת זאת עצב, כישלון, של חברה קל יותר, משום שאז אין לך את הקנאה, את התחרות, יש לך את הבעיות שלה. ובבעיות אני מאמינה שאף אחת לא מקנאה.
מניסיון אישי.. לי יותר קל לתמוך, להקשיב, לחבק, לעודד, מאשר למחוא לחברה כפיים, כמובן שמפרגנים, ששמחים איתה, שמחבקים, הכי שיש! אבל בלב, פנימה, לפעמים לפעמים יכולה להתגנב ההרגשה והתסכול… למה אני לא זכיתי? למה תמיד אני בצד? למה.. ולמה.. ולמה? כן. הקנאה. התחרות. זו בעיה. אצל כולם לדעתי. לכן יותר קל לשמוח עם חברה, כשכל הרגשות השליליים של הקנאה וכו' רחוקים ממך.. ואת כרגע מרוכזת בדבר אחד.. אין ספק, שלכל אחת יש את הפעמים הרבות שהיא מצליחה לגמרי להניח בצד את המחשבות הקנאיות שאנחנו פחות רוצות שהחברה תשמע אבל לדעתי, כדי להצליח לשמוח עם החברה באמת! כל הזמן..
דבר כזה דורש עבודת המידות. בכל אופן אני, כשעולות לי שאלות כאלה.. או שמישהו מעלה.. מיד חושבת אם זה בא ממקום טוב, שהסיבות לכך שקשה לי לשמוח עם חברה שלי, הן טובות, או חלילה הסיבות הן.. קינאה, תחרות, וכדומה ..
אז ממליצה שכל אחת תחשוב, כמוני, וגם תיקח החלטה מה לשפר בנושא
כשחברה מספרת לי משהו שמח אני שמחה אבל זה מאד מהר נשכח שכזה משהו עצוב זה נוגע לי ובגלל שהיא חברה שלי ואכפת לי ממנה אז אני מנסה יותר למצוא פתרונות להתאבל ולהשתתף
אוקי אז ככה: לדעתי זה הרבה תלוי בסוג של העצב ובסוג של השמחה. למשל אם השמחה/העצב היו משהו שהייתי חלק מהתהליך נגיד קבלה לתיכון מפורסם או חס ושלום פטירה של מישהו קרוב שהיה מרותק למיטה ימים ארוכים. במצב כזה אני ממש מרגישה חלק מהשמחה או העצב וממש קל לי להשתתף בצערה או בשמחתה.
אוקי אז ככה: לדעתי זה הרבה תלוי בסוג של העצב ובסוג של השמחה. למשל אם השמחה/העצב היו משהו שהייתי חלק מהתהליך נגיד קבלה לתיכון מפורסם או חס ושלום פטירה של מישהו קרוב שהיה מרותק למיטה ימים ארוכים. במצב כזה אני ממש מרגישה חלק מהשמחה או העצב וממש קל לי להשתתף בצערה או בשמחתה.
בנוסף זה גם תלוי בקרבה שלי אל החברה. אם החברה הזאת ממש קרובה אליי ואנחנו מרבות לדבר ביחד אז בין אם הייתי שותפה בתהליך ובין אם לא ההשתתפות מצידי תהיה קלה יותר אך אם זאת בת שאנחנו לא הרבה מדברות אז זה תלוי כמו שאמרתי ולפעמים ת'אמת במקרה כזה יותר קל לי להשתתף את צערה כי אני סוג של מעמידה את עצמי במצב שלה וחושבת איך אני הייתי מגיבה אבל במקרה שמח אני לא ממש מנסה את הסיטואציה הזאת. כמובן שזה תלוי ולפעמים יש מצבים שיותר קל לי להשתתף בשמחתה טוב נראלי שהתשובה הזו לא משהו היא תלויה ביותר מדי דברים
התשובה לשאלה שלך לדעתי זה שזה תלוי בכל אדם ומה הוא עבר בחיים שלו ואיך הוא מסתכל על מה שהוא עבר. ככה הוא גם יזדהה עם אנשים אחרים. אני למשל לא הייתי מתחברת לאף אחד מהרגשות שלה בדרך כלל. הייתי אומרת לה כמה מילים של נחמה או להפך של שמחה אבל מבחינה רגשית שום דבר. אבל נגיד שאני יבחר בלהשתתף בצער שלה כי לצערי קל לי יותר עם רגשות של צער ועצב מכיוון שאני חוויתי יותר דברים רעים בזמן האחרון מאשר טובים והרגש הזה יותר מוכר לי משמחה הם רגשות שיותר משתלטים עלי שאני יותר חוויתי אותם ואת האמת אני לא חושבת שאפשר להבין רגשות של מישהו אחר גם צער לא כי זה שונה מאדם לאדם כנ"ל לגבי שמחה
זאת שאלה מעניינת. הרבה פעמים יותר קל לי להשתתף בצער של השני כי אז בעצם בתחושה שום דבר לא נלקח ממני. לעומת זאת, אם יש משהו שאני מאוד רוצה והשני'ה קיבלה אותו – יותר קשה לי לשמוח ככה בפשטות. אבל באמת שבסופו של דבר הכל אמונה. למשל עם רובשקין שמחתי. ועכשיו שאני חושבת על זה – קל לשמוח איתו – הוא כביכול לא לקח ממני כלום, אני לא בכלא ב"ה. אבל אם היינו שומעים שהוא זכה ב100 מיליון דולר.. לא בטוחה שכולם היו יוצאים לרחובות… מה שמלמד אותנו שבסופו של דבר הענין הוא לבטוח בה', שהכל מכוון ממנו ולטובתי
ברור שכשהיא שמחה וטוב לה! מה יותר כיף מיזה שלחברה שלי כיף עכשיו?! כשזה קורה, אני מרגישה שאני גם נהיית מאושרת! וברור שלא יהיה לי כיף כשלחברתי עצוב, וכמובן שיותר קשה להשתתף בצער האחר, וכשלה עצוב, זה מצער גם אותי. וזה ברור שכל אחד אוהב כשטוב מאשר כשיש צער ועצב לא מבינה מה השאלה ביכלל ??
לדעתי אם אתן באמת חברות טובות אז לשמוח בשמחתה ולהשתתף בצערה שתיהם אותו דבר. שתיהם זורם ושתיהם מכל הלב
כשאת עצובה?זורם לך לבכות?-ברור שכן כשאת שמחה את מחייכת ומאושרת-ברורר ככה עם חברה טובה באמת..את מרגישה אותה בדיוק כמו את עצמך ולכן הכל יזרום לך ללא מאמץ ?
הרבי הרייץ אומר שאהבת ישראל צריכה לתפוס עד מיצוי הנפש שזה אומר כשיהודי אחר עצוב זה אמור לגעת בעצם הנשמה שלי וזה צריך לכאוב לי כפשוטו וכאשר ליהודי שני שמח זה אמור לגרום לי לשמחה אמיתית וזה מה שאמור להיות לנו כלפי כל יהודי.
בחברות אמת מרגישים אמפתיה. אם חברה שלי משתפת אותי במשהו עצוב, גם לי עצוב, ואם חברה שלי מאושרת- אני אפילו יותר מאושרת. אבל חברות שלי כמעט אף פעם לא עצובות… איזה מזל! ?
ברור שאני מעדיפה לשמוח בשמחה של חברה מאשר בעצב.. זה הרבה יותר כיף! אבל מבחינת "זרימות" זה שניהם.. אני ישתתף ויבין את החברה שקשה לה\ שעובר עליה משהו ואהיה שם איתה.. ( תלוי אם זו חברה קרובה..) בכללי הרבה אומרות לי שכיף לספר לי דברים מהבחינה שאני מבינה את הבנות..:) יותר נכון משתדלת..
12 תגובות
זה ממש תלוי אני מנסה תמיד להשתתף בכל דבר שקורה עם החברות מצד טוב ומצד לא טוב אבל ניראלי שאצלנו כולנו נולדנו שיותר קל להשתתף בדבר הרע הלא טוב תמיד שהשני מספר משהו פחות טוב שקרה לו תמיד אהיה לי מה להוסיף על כך ואני גם חושבת שככה כולם תמיד הצד הממורמר שלנו יותר חזק מהצד החיובי לא משנה כמה תנסי לשנות! זה הטבע של האדם!!!
הרבה יותר קל לי להשתתף בשמחתה של חברה! זה משו שלא צריך להכיל הרבה! רק לשמוח להגיד: "וואו"! "איזה יופי!" "איך אני שמחה " אבל כשצריך להשתתף בצערה של חברה צריך לדעת מה לומר! לברור את המילים הנכונות! ולהראות באמת שאת משתתפת בצערה! זה הרבה יותר קשה
היי, קראתי את השאלה, והאמת.. שכמו הרבה בנות יותר קל לי להשתתף בצער של החברה שלי לעומת זאת להשתתף בשמחה שלה קשה לי יותר. יש הרבה סיבות, רק שלפעמיים לא חושבים עליהן. וכשאני חושבת על הסיבות אז הסיבות הן שפשוט קשה יותר, לי, לעוד בנות, קשה לחלוק עם חברה את השמחה כשלך אין את הדבר הזה. או אפילו.. גם כשיש לך.. אז לפעמיים יש קצת תחרות.. כיש משהו משותף לשתינו, לעומת זאת עצב, כישלון, של חברה קל יותר, משום שאז אין לך את הקנאה, את התחרות, יש לך את הבעיות שלה. ובבעיות אני מאמינה שאף אחת לא מקנאה.
מניסיון אישי.. לי יותר קל לתמוך, להקשיב, לחבק, לעודד, מאשר למחוא לחברה כפיים, כמובן שמפרגנים, ששמחים איתה, שמחבקים, הכי שיש! אבל בלב, פנימה, לפעמים לפעמים יכולה להתגנב ההרגשה והתסכול… למה אני לא זכיתי? למה תמיד אני בצד? למה.. ולמה.. ולמה? כן. הקנאה. התחרות. זו בעיה. אצל כולם לדעתי. לכן יותר קל לשמוח עם חברה, כשכל הרגשות השליליים של הקנאה וכו' רחוקים ממך.. ואת כרגע מרוכזת בדבר אחד.. אין ספק, שלכל אחת יש את הפעמים הרבות שהיא מצליחה לגמרי להניח בצד את המחשבות הקנאיות שאנחנו פחות רוצות שהחברה תשמע אבל לדעתי, כדי להצליח לשמוח עם החברה באמת! כל הזמן..
דבר כזה דורש עבודת המידות. בכל אופן אני, כשעולות לי שאלות כאלה.. או שמישהו מעלה.. מיד חושבת אם זה בא ממקום טוב, שהסיבות לכך שקשה לי לשמוח עם חברה שלי, הן טובות, או חלילה הסיבות הן.. קינאה, תחרות, וכדומה ..
אז ממליצה שכל אחת תחשוב, כמוני, וגם תיקח החלטה מה לשפר בנושא
כשחברה מספרת לי משהו שמח אני שמחה אבל זה מאד מהר נשכח שכזה משהו עצוב זה נוגע לי ובגלל שהיא חברה שלי ואכפת לי ממנה אז אני מנסה יותר למצוא פתרונות להתאבל ולהשתתף
אוקי אז ככה: לדעתי זה הרבה תלוי בסוג של העצב ובסוג של השמחה. למשל אם השמחה/העצב היו משהו שהייתי חלק מהתהליך נגיד קבלה לתיכון מפורסם או חס ושלום פטירה של מישהו קרוב שהיה מרותק למיטה ימים ארוכים. במצב כזה אני ממש מרגישה חלק מהשמחה או העצב וממש קל לי להשתתף בצערה או בשמחתה.
אוקי אז ככה: לדעתי זה הרבה תלוי בסוג של העצב ובסוג של השמחה. למשל אם השמחה/העצב היו משהו שהייתי חלק מהתהליך נגיד קבלה לתיכון מפורסם או חס ושלום פטירה של מישהו קרוב שהיה מרותק למיטה ימים ארוכים. במצב כזה אני ממש מרגישה חלק מהשמחה או העצב וממש קל לי להשתתף בצערה או בשמחתה.
בנוסף זה גם תלוי בקרבה שלי אל החברה. אם החברה הזאת ממש קרובה אליי ואנחנו מרבות לדבר ביחד אז בין אם הייתי שותפה בתהליך ובין אם לא ההשתתפות מצידי תהיה קלה יותר אך אם זאת בת שאנחנו לא הרבה מדברות אז זה תלוי כמו שאמרתי ולפעמים ת'אמת במקרה כזה יותר קל לי להשתתף את צערה כי אני סוג של מעמידה את עצמי במצב שלה וחושבת איך אני הייתי מגיבה אבל במקרה שמח אני לא ממש מנסה את הסיטואציה הזאת. כמובן שזה תלוי ולפעמים יש מצבים שיותר קל לי להשתתף בשמחתה טוב נראלי שהתשובה הזו לא משהו היא תלויה ביותר מדי דברים
התשובה לשאלה שלך לדעתי זה שזה תלוי בכל אדם ומה הוא עבר בחיים שלו ואיך הוא מסתכל על מה שהוא עבר. ככה הוא גם יזדהה עם אנשים אחרים. אני למשל לא הייתי מתחברת לאף אחד מהרגשות שלה בדרך כלל. הייתי אומרת לה כמה מילים של נחמה או להפך של שמחה אבל מבחינה רגשית שום דבר. אבל נגיד שאני יבחר בלהשתתף בצער שלה כי לצערי קל לי יותר עם רגשות של צער ועצב מכיוון שאני חוויתי יותר דברים רעים בזמן האחרון מאשר טובים והרגש הזה יותר מוכר לי משמחה הם רגשות שיותר משתלטים עלי שאני יותר חוויתי אותם ואת האמת אני לא חושבת שאפשר להבין רגשות של מישהו אחר גם צער לא כי זה שונה מאדם לאדם כנ"ל לגבי שמחה
לפחות זאת דעתי.
זאת שאלה מעניינת. הרבה פעמים יותר קל לי להשתתף בצער של השני כי אז בעצם בתחושה שום דבר לא נלקח ממני. לעומת זאת, אם יש משהו שאני מאוד רוצה והשני'ה קיבלה אותו – יותר קשה לי לשמוח ככה בפשטות. אבל באמת שבסופו של דבר הכל אמונה.
למשל עם רובשקין שמחתי. ועכשיו שאני חושבת על זה – קל לשמוח איתו – הוא כביכול לא לקח ממני כלום, אני לא בכלא ב"ה. אבל אם היינו שומעים שהוא זכה ב100 מיליון דולר.. לא בטוחה שכולם היו יוצאים לרחובות… מה שמלמד אותנו שבסופו של דבר הענין הוא לבטוח בה', שהכל מכוון ממנו ולטובתי
ברור שכשהיא שמחה וטוב לה! מה יותר כיף מיזה שלחברה שלי כיף עכשיו?! כשזה קורה, אני מרגישה שאני גם נהיית מאושרת! וברור שלא יהיה לי כיף כשלחברתי עצוב, וכמובן שיותר קשה להשתתף בצער האחר, וכשלה עצוב, זה מצער גם אותי. וזה ברור שכל אחד אוהב כשטוב מאשר כשיש צער ועצב
לא מבינה מה השאלה ביכלל ??
לדעתי
אם אתן באמת חברות טובות
אז לשמוח בשמחתה ולהשתתף בצערה
שתיהם אותו דבר. שתיהם זורם ושתיהם מכל הלב
כשאת עצובה?זורם לך לבכות?-ברור שכן
כשאת שמחה את מחייכת ומאושרת-ברורר
ככה עם חברה טובה באמת..את מרגישה אותה בדיוק כמו את עצמך ולכן הכל יזרום לך ללא מאמץ ?
הרבי הרייץ אומר שאהבת ישראל צריכה לתפוס עד מיצוי הנפש
שזה אומר כשיהודי אחר עצוב זה אמור לגעת בעצם הנשמה שלי וזה צריך לכאוב לי כפשוטו
וכאשר ליהודי שני שמח זה אמור לגרום לי לשמחה אמיתית
וזה מה שאמור להיות לנו כלפי כל יהודי.
בחברות אמת מרגישים אמפתיה. אם חברה שלי משתפת אותי במשהו עצוב, גם לי עצוב, ואם חברה שלי מאושרת- אני אפילו יותר מאושרת. אבל חברות שלי כמעט אף פעם לא עצובות… איזה מזל! ?
ברור שאני מעדיפה לשמוח בשמחה של חברה מאשר בעצב.. זה הרבה יותר כיף! אבל מבחינת "זרימות" זה שניהם.. אני ישתתף ויבין את החברה שקשה לה\ שעובר עליה משהו ואהיה שם איתה.. ( תלוי אם זו חברה קרובה..)
בכללי הרבה אומרות לי שכיף לספר לי דברים מהבחינה שאני מבינה את הבנות..:) יותר נכון משתדלת..