תפריט
היי, מכירה את זה שנפגשים עם המשפחה ואת בצד? לבד? רציתי לספר על עצמי קצת, אני ילדה חברותית מאד מצחיקה וזורמת. אבל רק בבית הספר… לצערי במשפחה אני נחשבת שקטה ומשעממת.. זה קורה גם לך? אשמח לשיתוף ולעצות!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
24 תגובות
בדיוק אני!
לא בהגזמה אבל בבית ספר ובכלל אני מלאת ביטחון עצמי וזרימה וכו
בבית, הביטחון מתקפל בתוף קופסא.
לכן אני לא אוהבת להביא חברות הבית כי איתן אני פתוחה ובבית לא ואז זה נתקע..
האמת שלא ככ.
אבל הערת אותי להסתכל ככה על קרובות משפחה. תודה.
מעניין.. אצלי זה הפוך.
במשפחה אני נחשבת זורמת ומצחיקה
ובבצפר לצערי אני שקטה ומשעממת (לא תמיד היה ככה, אבל עדיין..)
אני לא מתביישת אבל בהחלט מרגישה שונה.
למדתי להסתדר עם זה ולהביע את עצמי גם שם.
לאומת זאת אחותי קצת הייתה מזדהה עם השאלה שלך.
וואו. מוכר עד מאוד.
שונאת את תחושת הזרות, את החוויה המוזרה שאין על מה לדבר, או שכולם נהנים גם בלעדיי ואין לי משמעות…
לגבי מפגשים משפחתיים מזדהה.
אממ
אנחנו משפחה קטנה ,ואין אף אחד שם בגיל שלי,
חוץ מאחת שהיא שנה מתחתי
אז אנחנו סוג של חברות וכיף לנו..
(הבעייה היא שהיא גרה רחוק..)
ואני גם בקשר טוב עם הדודות (חלק)
וגם קצת עם הדודים, הם ממש זורמים וכל זה..
קורה לפעמים שאני יבשה כי אין לי מצב רוח לדבר איתם, או שאחת הצבנה אותי
(אני הנכדה הכי גדולה, אז יוצא שלכול הבני- דודים אני גם סוג של דודה..)
אני זוכרת משפט שבת דודה שלי אמרה לי פעם, כשהיינו קטנות.
אני תמיד מזכירה לעצמי לא לייחס לזה חשיבות, היא הייתה קטנה וגם אני והיא לא התכוונה לפגוע בי. אבל אני שמחה שהיא אמרה לי מה שהיא חושבת עלי.
"מעצבן שאחותך עסוקה עכשיו, אני לא אוהבת ללכת איתך לסיבוב, אין לנו על מה לדבר וזה הרבה יותר משעמם ללכת איתך, ובכלל אין לי מה לדבר איתך אף פעם".
אני זוכרת שהנהנתי בראש והסכמתי איתה, וזהו.
עכשיו רואה שזה נכנס בי עמוק.
אאוצ…
ראיתי את הפוסט והזדהיתי ברמותת!
במשפחה מצד האמא, אין לי אף אחד בגיל.. חוץ מבנדוד אחד שכבר בישיבה אז זה בכלל לא מתאים…
ובמשפחה מצד האבא יש לי 2.. אבל הן 'פתוחות' כאלה, וכשמגיעים לאירוע משפחתי אני או:
יושבת ליד הבנות דודות ושותקת.
או:
שאני הולכת לבנידודים הקטנים ולבנותדודות הקטנות ואז איתם אני 'הגדולה'. עכשיו בינינו זה לא כיף להיות הגדולה.. וזה מרגיש לי ממש כאילו..
כאילו אני תינוקית כזאת! (ואל תגידו לי שזה בסדר ונורמלי להיות חברה של קטנות! הכוונה לבנות 10-11! ואני בת 15! אז הרמה שונה לחלוטין)
אז אני באמת באירועים משפחתיים פשוט מסתובבת לי… ומוצאת כזה דברים להתעסק. וסתם אני אומרת, שזה מביך ברמות להיות משועממת באירועים כאלה, אז.. דודים ודודות ותינוקים.
זהו.
אמאלהה בולל
גם מהצד של אבא שלי זה ככה וגם מהאמא..
ובגלל זה אנלא אוהבת לבוא למפגשים של הבנידודים
אצלי זה בדיוק ההפך..
במשפחה אומרים שאני צריכה להוריד ואני יותר מדי לא מנומסת וכל השאר אומרים לי שאני נחיתית מדי וכו.. כי לעומת המשפחה זה יותר מדי גאווה(אנחנו משפחה שקטה ומנומסת כזו..) וחברות וכו אומרות לי איך לעלות ולהיות יותר עם ביטחון עצמי, למצוא מעלות ועוד..
אני גם הייתי ככה וב"ה עכשיו אני מאוד נהנית עם המשפחה. פשוט זאת אני שהייתי סגורה בלי ביטחון ואז כשנפתחתי אז פתאום אני מדברת עם כולם…
מכירה את זה הפוך. מעניין איך זה בצד השני. וואי.
אמאלהה
זה ממש אנייי
את מתכוונת למשפחה המורחבת, נכון?
אני חושבת שזה פשוט בגלל
שהם כבר בטוחות שאני שקטה ולא כזאת חברותית,
אז אני באמת נשארת ככה..
קורה לפעמים..
יש לי ב"ה חברות- בנודודות בשתי הצדדים בגיל שלי, אבל יוצא לפעמים שאני נשארת לכמה דקות (או יותר:)) לבד וזה ממש לא נעים.
כשזה קורה, או שאני מגיעה למפגש ולא מוצאת בו את עצמי, אני מנסה לפתח שיחה עם מי שלידי. רוב הפעמים, זה יוצא מעניין ופותח אפיק חדש:)
סתם נגיד, אני יושבת ליד בדודה בסמינר, אז מתעניינת מה השוני בין סמינר לתיכון..
בהצלחה לך!!
אני ביישנית בכל מקום שהוא לא הבית שלי (חרדה חברתית), אז אין לי מה להציע לך.
כשאני מרגישה מוצפת אני פשוט מתרחקת ממוקד ההמולה והולכת להיות קצת בשקט עם עצמי.
גם אני ככה
זה נקרא חרדה חברתית?
זה לפעמים ממש מתסכל אותי ואחרים השקט הזה שלי
אצלי זה בדיוק הפוך
ואי לא הבנתי.
אם יש לכן חרדה חברתית למה אתן לא מטפלות בה?
אתן יודעות שזה משו שאפשר לשפר, כן?
למה בנאדם מודע לבעיה כלשהי שיש לו ולא הולך לטפל בה, למען השם?
זה יכול כל כך לשפר את האיכות חיים.!
אם הכוונה למשפחה מורחבת וואי בוללללל
יש לנו משפחה גדולה פעם הייתי ביישנית ומאז יש לי בנידודים שלא הורידו את הסטיגמה בקיצור מפגשי משפחה זה דבר מעצבן
אמאל'ה זה פשוט אנייי במשפחה אני נחשבת לאחת ממש שקטה לבבית ספר לממש רועשת.
אני חושבת שזה הרבה בגלל שכל המשפחה גדולה ממני בהרבה שנים
אני ההפך.
ואני מנסה להיות הפוכה ממה שאני ולא מצליחה…
כי בשני המקומות זה עושה לי רק צרות.
אני כתבתי את זה?
יש מצב…
אבל לא זוכרת שכתבתי אתזה
אז אשתף
כן זה קורא לי, והרבה לצערי…
כי אין לי בנודודות
ובמשפחה אני לא כזאת חברותית כי…
כשה לי לכתוב…