תפריט
היי
מצטערת שהשאלה שלי מוזרה…?
המוות מפחיד אותך?
אני בנאדם שמתייחס לזה בקלות וזה לא מרתיע אותי לדבר על זה שאולי יום אחד אני אמות(כמוון אחרי מאה עשרים )
או על מה צריך לכתוב על מצבות וכד…
בקיצור,זה מוזר?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
45 תגובות
היי, האמת שלא.
אני בנאדם כזה, שמשלב את המוות בשפה שלו המון.
"מקסימום נמות" "עדיף למות וזהו" וכל מיני יציאות מוזרות כאלו שקשורות.
זה לא מוזר מידי, אבל אני די עובדת על זה כי למילים של יהודי יש כח..
כנ"ל.
"פנקס עם נקודות" התגובה שלך זיעזע אותי. ממש ככה. לא יהיה לך למעלה כרגע יותר טוב, כאן בעולם הזה זה המקום הכי טוב ומתאים בשבילך. ישלך תפקיד בעולם. בדיוק הדבר מלכות של השבוע(תזריע מצורע) מדבר על העניין של נשמות בגופים. יש לנו מטרה בעולם. צריכים להביא גאולה. ואז אז בגאולה שככ קרובה יהיה לנו את האושר האמיתי והטוב. אז יהיה לנו גן עדן מושלם וכל מה שאת חושבת שנמצא עכשיו מעבר למוות. אגב חשוב לי להזכיר פה נקודה שכתוב שמי שגורם למות (כמו מתאבד ר"ל) סובל עוד יותר בעולם הבא. יש לו את כל הנסיונות של עולם הזה פלוס ניסיונות קשים פי מיליון בעולם הבא. ולא יהיה לו תחית המתים בקיצור לא פשוט. אז רק להדגיש שאת חשובה פה לכל העולם, לא רק למשפחה שלך.. יש לך פה תפקיד ענקק וצריכים אותך דווקא פה.❤
תראי, אני לא חושבת שהמוות אידיאלי. ברור שלא. אני לא חושקת בו בכלל ומודעת לתפקיד שלי פה. אבל גם לא מפחיד אותי למות. שם יהיה רגוע…
בכללי, את צודקת. ואני גם לא חושבת שאני טועה.
כמובן שההסתכלות שלי על המוות היא קצת מידי לא מפחדת. וכנראה אני די מגזימה עם השאננות שלי בנושא. אבל בסדר, עובדים על זה. ברור שאני ממש לא *רוצה* למות.
זה בגדול.
אחלה יום:)
צריך בירור הקטע הזה עם תחיית המתים, אבל אני לא חושבת שמי שמתאבד ל"ע לא יקום בתחית המתים.
למילים שלנו יש כוח..
לא מוזר בכלל.
אין לי שום בעיה לדבר על זה.
וזה לא מפחיד אותי יותר מידי.
*ובנות כל מה שאתן חושבות, עושות ומדברות. הכל נורמלי ואנושי*
לא
המוות לא מפחיד אותי, הוא מעניין אותי.
ממש לא מוזר
אני הכי לא מפחדת ממוות
אני מדברת על זה ביום יום
חושבת על זה
וגם לפעמים אומרת שאני מרגישה כאילו אני הולכת למות
יש אנשים מסביב שממש נבהלים מזה
לי זה לא מפריע
מוות זה חלק מהחיים, לא יעזור להתעלם או להדחיק אותו.
מוות זה לא חלק מהחיים, זה סוף החיים;)
ואו הכי לא מפחיד אותי
לדוגמא: אני ישנה עם אוזניות בלוטוס שמחוברות לטלפון שנטען כל הלילה ומישי אמרה לי כזה תיזהרי, שמעתי על מישו שמת מזה וכאילו אוקי, ו? אז אני אמות ו?
רציתי לנסוע לירושלים באיזה יום שהיה מסוכן (אמאשלי לא הסכימה:|)
קיצצ הכי לא מפחיד אבר
לא מוזר.
מזמן הגעתי למסקנה, שמה שמפחיד באמת זה המוות של הקרובים אליי. אם מישהו שאני אוהבת ילך מהעולם, אני זו שאהיה עצובה.
אם אני אלך בדרך כל חי- יהיה לי פשוט טוב.. הנשמה תחזור למקור חוצבה, ואני אהנה מזיו השכינה. כך זה נשמע לפחות.
פשוט עצוב לי לחשוב על הקרובים שלי שיצטערו עלי כל כך, אני בטוחה.
אבל זה הקטע, מה שעצוב במוות של אנשים- זה אלו שנשארו לחיות.
דיבורים על המוות לא בהכרח משקפים חוסר פחד ממנו. לפעמים זה בדיוק להפך..
–
ולשאלתך, אני מפחדת מהמוות, כן.
אני מפחדת מהרגעים האלה, שכל החיים שלי יעברו לי מול העיניים, ואצטרך לתת דין על כל מעשה, על כל נפילה. אני לא יודעת מה יקרה איתי אחרי שאעזוב את העולם הזה, ולכן אני מפחדת. אני מפחדת מהלא נודע, מהמציאות שלא יכולה להתפס בשכל המוגבל שלי, מציאות שנקרית 'החיים שאחרי המוות'.
אני מפחדת להשאיר פה בעולם את כל היקרים לי, לא רוצה שיהיו שבורים בגללי. (אגב שזה דווקא מנחם.. לחשוב על זה שאם אני הולכת מפה יהיה מי שיבכה עלי).
אני מפחדת להגיע לרגע הזה, שאין בו יותר תיקון. אין בו תשובה. ויש רק אמת אחת, זוהרת, שמאפילה על כל השקרים שלי, מגלה אותם לעיני כולם.
את.. לא מפחדת מהרגע הזה?
אין מצב שבת שגדלה בחינוך חב"די כתבה את זה.
כאחת שלא גדלה בחינוך כזה אני אומרת…
נכון שאת לא חבדניקית, או לפחות לא מבית?
ואני דווקא ממש הזדהתי ואני באה מבית חב"די ומשתדלת להיות חבדניקית.
נכון שאצלינו פחות מחדירים את העניין של שכר ועונש ועולם הבא וכל זה, אבל זה כי זה לא העיקר עכשיו. זה לא שאצלינו לא יהיה שכר ועונש, פשוט אנחנו משתדלים להתמקד בדברים אחרים.
לא מפחדת, אבל מאמינה שהוא לא יקרה
ואוו התשובות שלכן די מפתיעות אותי…
חברות שלי משקשקות מכול דבר שרק מזכיר את המוות
(וזה לא אחת או שניים הן די הרבה)
ג'ינג'ית-כותבת השאלה
בקשר למה שכתבתי
אמאלה שמוות זה אחד הדברים שהכי הכי מלחיצים אותי בחיים. לא יכולה קשהה לי עם זה. אולי כי אני מרגישה שהוא קרוב מדי.. ח"ו (לא לי לקרובים מאוד שלי)
מפחדת ממוות של קרובים.. אמהלה ואבהלה.
וואי מפחיד אותיייי
ממש לא מוזר , לדעתי הענייה.
יש אנשים שהמוות מלחץ אותם מוות (?)
ויש כאלו (נשמע שכמוך) שפחות מלחיץ אותם הרעיון.
אותי לא מלחיץ למות אחרי המאה עשרים בשיבה טובה, אחרי חיים מלאים בעשייה מבורכת.
אבל למות מסיבה טראגית כלשהיא ובגיל צעיר, בהחלט מפחיד אותי ברמות שונות… אני לא מעונינת למות עדיין.
אמאלה הדבר האחרון שמפחיד אותי זה המוות
אני לא מפחדת מכלום חוץ מאנשים.
גם אותי זה לא מרתיעע איזה יופיי
לא מפחיד אותי בכלל.
על עצמי בכל אופן.
על מישהו שחשוב לי יפחיד אותח אם הוא ידבר על שהוא ימות וכו.
אבל לא מזיז לי
לשאול אותך
חווית אובדן של אדם קרוב?
מפחיד אותי מוות של אנשים אחרים, בעיקר אלו הקרובים אליי.
דווקא כן
דוד שלי
ידעתם שלמות זה דבר ממש יקר?
קבר עולה 17 אלף שקל במקומות הזולים
מצבה עוד איזה 5 אלף
ואם אתם רוצות להקבר בירושליים ממש צריך לשדוד בנק
קיצר לא מומלץ למות סתם
יש מימון של ביטוח לאומי. אבל באיזורים שבהם יש קבורה בקומות, שעל פי רוב הפוסקים אסורה, ביטוח לאומי ממן כזו, ואז צריכים כיסים מלאים…
אבל את המינימום שזה- קבורה, תכריכים, מצבה פשוטה, ומניין, ביטוח לאומי מממן.
להקבר בירושלים – כן, קרוב ל-לשדוד בנק. בהר הזיתים.. לחלוטין, כן.
ולא רק ענין של כסף אלא זכויות שהן מעבר, הוכחות שאבות המשפחה והדורות הקודמים בה נקברו שם, ועוד כל מיני פורצדורות.
בקיצור, תשארו בחיים וזהו:)
אף אחד לא מת סתם, אגב.
ברור שלא.
הכל מחושב ומדויק, גם אלפיות שניות של אדם בעולם, ולכל דבר יש סיבה ומטרה, גם לעוד אלפית שניה מסוימת שניתנה למישהו מסוים בעולם, על מנת שיעשה בה משהו מסוים… והוא אפילו לא מודע לגודל הענין, האדם הנ"ל
(אולי אני נשמעת צינית/מזלזלת, אבל הגעתי להבנה ואמונה בזה אחרי שהתנסיתי מקורב, לצערי. אני אומרת את זה ברצינות לחלוטין)
תארי לעצמך שאחרי שמתים כבר פחות מעניין אותנו כמה עולה הקבורה שלנו עצמינו.
מממ מצאתן נושא לדון עליו..
מה זה משנה אם זה מוזר או לא? ?
וכן, אני בדיוק ככה :))
המוות הוא לא מפחיד, הוא בסה"כ מסמל את ההמשך שלנו.
אם את מסתכלת על המוות אחרי ה-120 בתור סוף – הוא מפחיד.
אם את מסתכלת עליו בתור השלב הבא שלך, המשך החיים של הנשמה בצורה שונה (זה באמת איך שאני מרגישה…) – אז למה זה אמור להיות מפחיד?
העיקר שנדע לנצל את ה-120 שנה האלה שהביאו לנו, לנצל כל רגע ושניה כדי להצליח להגיע לשלב הבא בשיא.
כי אם לא – אז זה כבר באמת מפחיד… ?♀️
לא נראלי שיש קטע לחשוב על מה לכתוב על מצבות כי במילא אחרי 120 שכולנו נמות , אנחנו לא נוכל לכתוב את המצבות של עצמינו ?
מהתגובה שלי את יכולה לראות שזה לא מפחיד אותי,
פעם הייתי משקשקת , ומחוירה כמו לא יודעת מה אותו דבר בנוגע לעוה"ב,
עד שלאט לאט הפנמתי שבסוף זה יקרה ומליוני אנשים כבר נפטרו ואם ניהיה יהודים טובים יהיו לנו חיי נצח, חיי נצח!!!!!!!
אני לא מפחדת מהמוות, אני מפחדת למות בלי שמיציתי את עצמי 0ה עד הסוף….
במיוחד עכשיו אחרי השבוע המטורף הזה עם כל הפיגועים שהיו אז אמרתי לחברה שלי בבכי שאני לא יכולה למות עכשיו, לא באתי לעולם בשביל 16 שנים קצרות כלכך! יש לי חלומות להגשים, שאיפות למלא, להתעלות ולהתקרב לה'
ו-עדיין לא הכרתי את החצי השני שלי!
אינמצב שאני מתה בלי להכיר אותו!!!
הוא מחכה לי, וא י מחכה לו…
זהו זה בעיקרון, אחלה שאלה…?
הזדהות מוחלטת.
הממ הוא מרתק אותי.
אפשר להגיד שאני חושבת עליו הרבה, לא בקטע דכאוני ונמאס מהחיים, אלא יותר נמשכת לסופיות שלו.
כל כך הזכרת לי מישהי מהכיתה שלי עכשיו.. אבל אין מצב שזאת את נכון? אין מצב!
אם התכוונת אלי אז לא אין מצבב??
אחרי שהייתי כל כך קרובה אליו-
כן
אמא'לה?
זה ממש עמוק ויש לי פול מה לכתוב על זה
אבל כיוון שאין לי חשק להעביר את הלילה מול המחשב אולי אחזור לכאן מחר, ואולי לא:)
בכולופן את נשמעת ממש עמוקה, וממש מתחשק לי לענות לך…
הצפת כאן מחשבות עמוקות להרבה בנות (חידשתי לך, נכון? 😉
תאמת אני מפחדת מהמוות בגיל הזה כי אני רוצה להקים בית ואחר כך אני רוצה משפחה מאושרת ולא שיהיה חוסר.
האמת שזה פחות מעסיק אותי ביומיום, ברוכשם:)
יש לי חברה טובה, חרדתית מזה בקטע הזוייי
אז אני שמחה שלי זה לא ככה:)