תפריט
היי
אשמח לעצות מה אני יכולה לעשות אם אני לא יכולה לספר מה שיש לי באמת בלב וזה לא משנה למי אני מרגישה שיש לי מין חסם כזה ואני מרגישה שאני מתפוצצת עוד רגע וכמה שאני מנסה לספר לחברה טובה, לאמא,לאבא, לסבא וסבתא, דודים לא מצליחה לספר אני כאילו משנה ומיפה אוטומטית את הדברים.
ואני אחת שלא משנה מה קורה המון בנות, חברות מגיעות ומספרות לי את כל החיים שלהם שאני ייעץ להם וכדו אבל אני אף פעם לא מצליחה לעשות את זה גם באמת, ואציין שמימילא אני לא באמת מרגישה חברות אמיתי עם אף אחת כי אני לא מרגישה באמת פתוחה איתה…
ואני יכולה להגיד בגילוי לב שאני די מקנא בבנות שמצליחות לעשות את זה:(
אשמח לייעוץ….. ולדעתכן
איך אפשר להצליח לפרוק גם ולשתף אנשים אחרים?
אוהבת:)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
טוב אני באמת לא יודעת..
שאלה קשה,???
אולי תכתבי מה שאת מרגישה על דף,
ואחר כך תביא אותו לאחד ההורים שלך
או משהו…
בהצלחה!
היי, את נשמעת מהממת ממש. מישהי שבאמת שווה להיות חברה שלה!
מבינה אותך מאוד, ומזדהה עד כאב. זה קשה.
אני חושבת שאולי יכול לעזור לך לבדוק מה המקור של זה, למה קשה לך לשתף. מפחדת שיפרו את האמון שלך ויספרו הלאה? שלא יבינו אותך? שישפטו אותך? שיחשבו עלייך דברים רעים? שאולי את בכלל מכבידה עליהם עם כל השיתופים שלך? אולי טראומה ישנה?
מקווה שעזרתי, הצלחות!!
כנות, פשוט תגידי את מה שאת מרגישה בדיוק בלי לחשוב מה זה יגרום לשני לחשוב.
לא צריך גם להגזים, את יכולה אפילו לומר- עצוב לי.
תגידי במילים הכי פשוטות מה את מרגישה.
כמובן שזה דבר שעושים לאט לאט…
אני מבינה ברמות!
תמיד היה לי קשה לשפוך, ועדין קשה לי לשפוך,
אבל זזים לאט לאט,
תבחרי משהי שהשיחות איתה תמיד זורמות,
משהי שאת יודעת שלא תשפוט, שלא תתרחק,
משהי שתהיה שם כדי לשמוע ולהבין,
זה יכול להיות כל אחת, כולל מורות ושכנות,
בהתחלה את כנראה תפגשי איתה משהו כמו פעם בחודש,
רק כתהיי מפוצצת עד למעלה ברגשות,
אחרי זה ברב הפעמים את תרגישי בושה, איך נשפכתי ככה עליה?
ולכן יקח לך בערך עוד חודש או יותר עד שתדברי שוב,
אבל ככה את תתרגלי ותוכלי לדבר יותר בקלות גם אם אחרים.
בהצלחה ❤
מזדהה איתך מאוד.
ממש אתמול אמרתי משהו אישי למשהי, במשפט, ולבושתי פרצתי בבכי. למה? אולי כי נבהלתי שאמרתי את זה, אולי דווקא מהקלה, לא יודעת.
אני מזדהה כל כך עם ההרגשה שאין קשר קרוב ואמיתי בגלל חוסר השיתוף.. שיתוף וכנות מקרבים, ברור.
אבל האמת, דווקא עם הזמן יצרתי קשרים קרובים מאוד גם בלי גילויי הלב. אולי כי גם נפתחתי יותר, נכון, אבל אני לא חושבת שהשיתוף זה תנאי בקשר אמיתי וקרוב.
לדעתי, שלא מקצועית בכלל בכלל, תתחילי בקטנות. תספרי יותר על דעות שלך, מחשבות. אולי מקרים שלפעמים מרגיש לנו מביך לספר אותם, אבל הצד השני מגיב להן בטבעיות.
לא להתפרץ ולפרוק וכל האלה, לאט לאט.
בהצלחה
היה לי גם.. במשך כמה שנים רבות. רבות מאוד.
בשלב כלשהו פשוט התחלתי יותר להיפתח לאנשים..
האמת שלא בצורה מוגזמת.
אני כמעט לא מדברת על עצמי,
ולרוב תמיד מדברים איתי אנשים על עצמם.
אבל יש לי את האחת.. שתיים שלי שאותן אני משתפת.
האמת שיכולות השיתוף נוצרה בעקבות הקשר שלי עם המשפיעה.. שאותה הייתי חייבת לשתף.
הצלחות לך!
וואו, יש לי את הבעיה הזאת גם וזה באמת קשה, אני כאילו מרגישה שעוד רגע אני לא יודעת מה יקרה מרוב עומס של דברים שיושבים על הלב ולא משתפים אותם החוצה. אני אשמח גם לעצות, תודה ששאלת על זה!
תגידו, פלונית וגם זו ששאלה את השאלה החמודה למעלה – יש לכן משפיעה?
משפיעה זה בדיוק זה! מישהי שאתה את יכולה להתייעץ, שמולה את לא מרגישה צורך לעמוד מאחורי מסכות.
(מודה – אני משוגעת על הנושא של משפיעה.)
האמת היא שלפני כמה חודשים הרגשתי בדיוק כמוכן. אלף שאלות, התחבטויות והתלבטויות – ואפס תשובות, אבל אז נכנסתי לעניין של משפיעה, ומצאתי אחת.
האמת – אני עדיין קצת מתביישת מהמשפיעה שלי. אחרי הכל – היא חדשה בשבילי ואני לא כל כך מכירה אותה, אבל לאט לאט הביישנות הזו מתמסמסת.
ממליצה בחום!