תפריט
היי חברות:)
לכל הבנות שיש להן לקות שמיעה/חירשות/ משהו הדומה בזה.
איך אתן מתמודדות? האם הבעיה גורמת לכם לכל מיני דברים? וגם לכאבי ראש?
מה אומרים ואיך מגיבים לכך המשפחה והחברה, ובכללי הסביבה?
ובבצפר, איך אתן מסתדרות? מצליחות ללמוד?
ובכלל, הייתן מעדיפות לוותר על הבעיה??
ואלו, שברוך השם זכו ואין להם אך מכירות כאלו, איך אתן מתייחסות?
אשמח שתתנו לי תשובות, ותשתפו. תודה מראש:)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
23 תגובות
מתייחסת רגיל
אחת החברות הכי טובות שלי היתה כמעט חרשת.
זה לא הפריע לי לדבר איתה ולהיות איתה…
למדתי על הדרך גם את שפת הסימנים;)
כולן הסתכלו עלי מהצד ואמרו:"וואי איזה מדהימה היא שככה היא חבירה שלה וזה.."
ואני אמרתי:ממש לא!,אני לא מדהימה,לא הייתי חבירה שלה מתוך רחמים,הייתי חבירה שלה כי אני אוהבת אותה וחושבת שהיא בחורה מדהימה אבררררר.
אז אם שאלת מה היחס שלי לאנשים עם מוגבלויות.. אני חושבת שזו התשובה?
הם לא שונים מאף אדם אחר.
נקודה.
ואייי את נשמעת אחלה בחורה!!!
באלי להכיר אותך רחלי❤❤❤
את צודקת ב100 אחוז!!!
הם לא שונים מאף בנאדם!!!!
חחח תודה יהלי!
גמת מתוקה במיוחד,באמת!
אוהבת?
והם באמת באמת לא שונים,כואב לי לראות שמסתכלים עליהם כעל מוזרים או משו.
הם כ"כ לא.
לי יש לקות שמיעה, זה אצלנו בגנים מאבא שלי ול2 אחיות ואח שלי הקטנים גם יש..
והאמת שהמשפחה דוחפת אותי לשים מכשירים (2 אחיות שלי הקטנות כיתה א' וה' שמות מכשירים), אבל אני לא כל כך רוצה, אני ממש מתביישת.. אמנם שהייתי קטנה היה לי אבל עכשיו אני לא רוצה ויש אפשרות לעשות ניתוח אצל רופא אחד בארץ יחיד שעושה את הניתוחים האלה אמנם בינתיים הוא הצליח בכל הניתוחים אבל עדיין יש סיכון שאם הניתוח לא מצליח זה יכול לגרום לחרשות..
לא גורם לי בכלל לכאב ראש.
בביס אני מסתדרת בערך, כלומר זה ממש תלוי במורה, למזלי המחנכת שלי מדברת בקול כך שאני שומעת אבל יש מורות שמדברות בשקט אז קצת יותר קשה.. בסיכומים שצריך לסכם בעצמי וצריך לשמוע ממש כל מילה אז אם המורה מדברת בשקט זה כבר מאתגר וצריך אח"כ להעתיק מחברות וכו'.
האמת שהזומים עכשיו יותר נוח לי מהבחינה הזאת כי אני עם אוזניות אז אני שומעת הכל, למעט תקלות של הזום..
בטח שהייתי מעדיפה לוותר על זה, כאילו קורה לי שאני אומרת "למה??, למה זה מגיע דווקא לי??", אך זה ניסיון ולכל אחד יש ניסיון אחר וב"ה מתמודדים.
סורי על האורך ושמחה אם עזרתי?
דלעי שכלי זה גם נקרא?
חחח
חחח מזה דלעיי???
היי! אני אישית ברוכשם בלי בעיות שמיעה, אולי כאלה רגילות כמו שיש לכולם.. אבל אני מכירה מקרוב לקוית שמיעה שאמנם לא חירשת וגם לא מתקרב אבל יש לה מכשירי אוזניים ואיתם היא שומעת שמונים אחוז ואני מתייחסת אליה כילדה רגילה לכל דבר ועניין, כי זה מה שהיא, תכל'ס… לפעמים קצת מגבירה את הקול, אבל כן, אני מודה, שכשהיא אומרת לפעמים שהיא לא שומעת אותי אני מרגישה קצת מבוכה כזה ולא נעים בשבילה.. או שזה בעצם רחמים?! לאידעת.. עדיין לא החלטתי?
חחח מזה אומר????
טעות**** השאלה הייתה מזה דלעי…
יש לי לקות יחסית נמוכה, ויש לי מכשיר קטנצ'יק על האוזן שעוזר לי לשמוע יותר טוב.
מבחינה בריאותית זה לא משפיע עלי.
אני הרבה יותר מרגישה את האוזניים שלי מאנשים אחרים, כשצועקים לידי זה כואב לי פיזית וזה גם מסוכן…
עד כתה א' בכלל לא ידעו שיש לי לקות, כי הגבתי והקשבתי
(אמא שלי אומרת שאני הרבה יותר שומעת מכל האחים שלי… אני היחידה שמקשיבה;)
התחלתי ללכת עם מכשיר בחופש שלפני כתה ה'. ולולם לא התביישתי ממנו. אף פעם לא ראיתי בזה פגם. סיפרתי לכל הכיתה ולכל המשפחה על המכשיר.
בסביבה אני אל נתקלת בקשיים כי כאמור זה לא מפריע לי מדי בהתנהלות היומיומית.
הדבר היחיד שמפריע לי זה שאני לא מבינה הרבה פעמים מה שאומרים לי, אני שומעת שמדברים, לא מצליחה להבין את המשפט. זה מבחינתי הדבר היחיד שמפריעה לי הלקות.
כשעברתי לתיכון הכיתה שלי ידעה על זה כבר ביום השני ללימודים.
אני לא מתביישת בזה.
ראיתי בנות שיש להן גם כן לקות, והן לא מספרות אף אחת. אותי יש כאילו ששיתפו בשקט כי אמרתי את זה בקול והן שמעו אז הן אמרו לי בשקט שגם הן ככה….
זה ממש כאב לי לראות את זה. זה לא משהו שאני צריכה להתבייש בו. ככה ה' החליט שאני אהיה וזהו. להסתיר זה סתם בזבוז של כוח. כל מי שמכיר אותי יודע שאני כזו וכבר לא זוכרים את זה כי פשוט זה לא הופך לנושא.
אני עונה למי ששואלת על זה בשמחה. כולם יודעים שאני כזו ולאף אחד זה לא מפריע.
אני אומרת מניסיון שאם את לא עושה מזה עסק אף אחד אחר לא יעשה מזה גם כן.
בבית ספר זה לא מפריע לי, ברוך השם.
לוותר על הבעיה? לא יודעת. לא בחרתי אותה ואני לא יודעת למה קיבלתי. אם הוא רוצה שאני אהיה כזו אני ממש לא נלחמת.
כן באיזהשהוא מקום אני חושבת שאני יותר מקשיבה לאנשים וחשוב לי מה הם אומרים, באופן כללי.
כל הכבוד למי שקראה:)
בהצלחה לכל מי שכמוני:) אוהבת!
יואווו לי אין ברוך השםם אבל שאלהה מענינתת
מזהה מעריכה בנות שמתמודדות עם לקות
ביסודי היו לי בכיתה 2 בנות עם לקות שמיעה, והיחס שלי אליהן היה תלוי ביחס שלהן לעצמן…
אחת היתה איתנו מכיתה א', וחוץ מזה שביום הראשון שאלתי אותה בתמימות מה יש לה על האזניים ונראה לי שהיא נפגעה… (הייתי אלפית תמימה! לא לשפוט…), אז תמיד התייחסתי אליה רגיל לגמרי, כי היא גם התנהגה רגיל לגמרי ולא הסתירה את זה…
השנייה היתה איתנו מכיתה ו' ורק בז' או ח' השמיעה שלה ירדה עד שהיא כבר היתה צריכה מכשירי שמיעה. היא מאוד התביישה בזה וכל הזמן הורידה את המכשירים… פעם אחת דיברתי איתה והיא כזה חייכה אליי, ואחרי נאום שלם אני רואה שהיא לא מגיבה, ואז היא הוציאה את המכשירים שמה אותם ושאלה "מה אמרת?"… סורי, אבל אני נפגעתי!!
השתדלתי להראות לה שאני מתנהגת אליה רגיל, אבל בפנים… אפשר לומר שפחות התייחסתי אליה.
סורי כמים הפנים אל הפנים, מי שמכבדת את עצמה, יכבדו אותה!!!
מממ… באמת לא נעים…
אם נפגעת, תנסי אולי לדבר איתה.. למרות שזה עבר ועברו כמה שנים..
תסבירי לה. חבל שתשמרי את זה בלב סתם..
"מחילה" אותיות "מחלה", כשלא מוחלים זה עלול לא להיות נעים..
ואני בטוחה שהיא לא עשתה בכוונה, ואולי גם לה לא נעים..
בשבילי.
תגידי לה.
זה בשבילך.
ואם באלך, תגידי לי שאמרת. ואיך זאת הגיבה;)
הי יקרה,
הממ….. מה שכתבת זה באמת לא נעים… דיברת איתה, ובסוף את מגלה שהיא לא הקשיבה לך, מפני שיגעון מוזר..
אני לא אגיד למישהו שיש לו שיגעון, ואני אפילו לא מכירה אותו.
אבל הפעם זה אחרת.
אני חוששת ש…
שזאת אני.
נולדתי עם לקות שמיעה, אך גילו את זה מאוחר. אבל גם כשגילו לא היה מי שיטפל בזה ובי, ו.. רק לקראת כיתה ח(!) קיבלתי סוף סוף את המכשירים.
אני עברתי כל מיני גילגולים, ואכן עברתי בכיתה ו' ורק בכיתה ז' נכנסתי…
ומרב כל הדברים שעברתי, בבית הספר הקודם, השתניתי והנהייתי נחיתית וביישנית ברמותת, והתנהגתי מעצבן ומוזררר..
אני לא אספר עכשיו הכל, רציתי לדעת אם זו אני. מה שרציתי זה–
לבקש סליחהההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!111
אני כולי… לא יודעת להגדיר.. אני באמת מרגישה לא נעיםם..
חבל שלא אמרת לי…
אני מבקשת סליחה!!!!!
אני לא זוכרת בדיוק תמקרה, אבל זוכרת משהו.
בתקווה שתקראי…
לי ב"ה אין ואני לא מתייחסת לזה, בשבילי זה כמו משקפיים או משהו אחר, לכל אחד יש חסרונות אבל לא צריך להתמקד בהם..
יש לי גם ירידה בשמיעה שהתפתח בשנים האחרונות כתוצאה מניתוח, כרגע אני בלי מכשירים אבל בקרוב כבר אהיה עם בעז"ה.
זה לא מאד בולט שאני פחות שומעת מאחרים כי עם הזמן הצלחתי יחסית להסתדר מבלי שישימו לב לזה או שהיו דברים שויתרתי והעברתי הלאה אבל מי שכן יודע מבין אותי אבל לא תמיד זוכר את זה ככה שיוצא לפעמים שמתעצבנים עלי שצריך לחזור כמה פעמים כדי שאשמע, אבל בסה"כ בסדר כשקורה מצבים שממש צריך להתאמץ זה מעייף אבל מסתדרים גם עם זה.
לוותר לא יודעת אם הייתי מוותרת כי לכל בן אדם יש אתגרים בחיים וזה האתגר שלי ומזה צומחים.
מכירה 2 בנות כאלה…
מעריכה *מאוד* ו.. קצת מרחמת…
אין מה לרחם בכלל, ואין מה לפחד להגיד דברים.
מבחינתי לקות שמיעה כל שהיא, גימגום, נכות- זה בדיוק כמו לקות ראיה, כמוני כמוך עם משקפיים, מכשיר שמיעה הוא בדיוק כמו משקפיים של האוזן, אין מה להתבייש בזה, ואין מה לפחד לדבר עם בנאדם שיש לו לקות כל שהיא. בסך הכל לכולנו יש לקויות, גם אם לא רואים אותם.
ואי את צודקת!!!!
אהבתי תדוג שזה כאילו המשקפיים של האוזן