אוחח קשה ממש. יש את העיצה שכתובה בתניא פרק ל"ב: "והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה". זה ממש עובד. לרחם. אם ההתנהגות שלה לא טובה, הנשמה שלה סובלת מאוד. אולי קשה לה עם עצמה, אולי קשה לה בכיתה. רחמים – מתכון בטוח ללריכוך העמדה כלפי אנשים. מניסיון!
באופן טבעי אנחנו שונאים את מה ומי שעושים לנו תחושה לא נעימה. וזה צודק. אבל ה' דורש מאיתנו לאהוב כל יהודי. ויחד עם הדרישה הוא נותן את הכוחות למלא זאת. אז איך אפשר לאהוב כל אחד? ובייחוד מי שמציק לי? שעושה לי רע בחיים? בשביל זה יש את הראש, שתפקידו לחשוב ונווט את רגשי הלב. נתבונן במעלת כל יהודי. ובמקרה שלנו, במהות של המורה. מי היא? נשמה אלוקית טהורה. מהות אחת איתך. תארי לך שאת והיא חלק מאותו גוף! אותה מהות! עריבות אחת עבור השניה. ומצד מהותה היא מושלמת. כולה אור וטוב. אחח, כמה חבל על נשמה כזו יקרה שמתלכלכת במעשים לא טובים. רחמנות אמיתית! נחפש את מעלותיה הייחודיות. מה כן טוב בה? נקודות של אור קיימות גם באדם הנחות ביותר. לאט לאט המוח ישפיע על הלב, והרגשות כלפיה יתרככו. בכיתה י' היתה לי מחנכת שאף אחת לא אהבה. היא לא ידעה ללמד, היתה צועקת ועוד… עשיתי עבודה עם עצמי ומצאתי בה מעלות מיוחדות. היא צנועה, חסידית, מלאה כוונות טובות. ומסכנה, המצב המשפחתי שלה לא פשוט. ובכל זאת היא באה ללמד. הייתי מודה לה על השיעורים, מתעניינת בה וחושבת עליה דברים טובים. ומשהו מדהים קרה: התחלתי לחבב אותה באמת! והיא השיבה לי בכפל כפליים. התעלמה מהאיחורים והחיסורים, נתנה לי ציונים גבוהים, החמיאה לי המון ותכל'ס היה לי נחמד איתה! עד היום יש לי בלב פינה חמה לאדם הזה.
אחרי כל התגובות המדהימות שלפני לא נשאר לי לומר הרבה. יש מצווה לא תשנא את אחיך בלבבך כך שבעצם אם יש לך משהו ספציפי שמקשה עליך ביחס שלה כלפייך את יכולה להגיד לה את זה בעדינות. או לדבר עם מישהי קרובה. ואל תשאירי בלב כעס ושנאה, זה לא בריא לך. זה הגורם מספר אחד למחלות לב! וגם תתבונני על זה שכל עם ישראל אחים ממש. כל עם ישראל גוף אחד. עם ראש אחד. האם את מסוגלת לשנוא את היד שלך?
ואני רוצה להגיד שאני ממש מעריצה אותך על הנכונות לשפר את זה! חוץ מזה, בדור שלנו יש קליפה של ישות, של הרגשת עצמי. המציאות שלי. רק אני. וזה מה שגורם לכל המחלוקות והשנאה והכל. כי אני לא יכול לסבול את המציאות של הזולת. למה? ככה! הוא לא גנב ממני, לא לקח לי שום דבר, אני פשוט לא סובל אותו. זה מה שגרם את חורבן בית המקדש. ומה הפיתרון? להבין שאני טוב בפני עצמי. אני "מלך בעצם". אני לא זקוק לאישורים. והזולת לא מפריע למציאות שלי, אדרבה משביח אותה.
ועוד משהו אחרון: הזולת הוא הראי. יכול להיות שזה שאת רואה אצלה התנהגות לא טובה, ובמקום לחשוב איך לעזור לה להשתפר את כועסת עליה ושונאת אותה, זה מראה על משהו אצלך. אז תעשי בדק בית "קשוט עצמך תחילה" האם את טלית שכולה תכלת? תבדקי מה את יכולה לשפר בתוכך בנקודה שאת רואה אצלה. וכשתנקי את עצמך גם הראי יתנקה, מבטיחה.
מזדהה איתך!! יש לי מורה שאני מפחדת שפתאום אני יהרוג אותה מרוב שנאהה!!!!!! אני פשוט מתעלמת מעצם קיומה ודופקת לה שאלות שאין לה תשובה עליהן… ואם המורה מעליבה אותך רציני ופוגעת בך בענינים רגשיים תעני לה באותה לשון. למשל היא פעם שאלה אותי "מי חינך אותך?" אז עניתי לה " המורה, במקרה זה התפקיד שלך.."
11 תגובות
אוחח
קשה ממש.
יש את העיצה שכתובה בתניא פרק ל"ב: "והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה".
זה ממש עובד.
לרחם. אם ההתנהגות שלה לא טובה, הנשמה שלה סובלת מאוד.
אולי קשה לה עם עצמה, אולי קשה לה בכיתה.
רחמים – מתכון בטוח ללריכוך העמדה כלפי אנשים. מניסיון!
באופן טבעי אנחנו שונאים את מה ומי שעושים לנו תחושה לא נעימה. וזה צודק.
אבל ה' דורש מאיתנו לאהוב כל יהודי. ויחד עם הדרישה הוא נותן את הכוחות למלא זאת.
אז איך אפשר לאהוב כל אחד? ובייחוד מי שמציק לי? שעושה לי רע בחיים?
בשביל זה יש את הראש, שתפקידו לחשוב ונווט את רגשי הלב.
נתבונן במעלת כל יהודי. ובמקרה שלנו, במהות של המורה. מי היא? נשמה אלוקית טהורה. מהות אחת איתך. תארי לך שאת והיא חלק מאותו גוף! אותה מהות! עריבות אחת עבור השניה. ומצד מהותה היא מושלמת. כולה אור וטוב. אחח, כמה חבל על נשמה כזו יקרה שמתלכלכת במעשים לא טובים. רחמנות אמיתית!
נחפש את מעלותיה הייחודיות. מה כן טוב בה? נקודות של אור קיימות גם באדם הנחות ביותר.
לאט לאט המוח ישפיע על הלב, והרגשות כלפיה יתרככו.
בכיתה י' היתה לי מחנכת שאף אחת לא אהבה. היא לא ידעה ללמד, היתה צועקת ועוד… עשיתי עבודה עם עצמי ומצאתי בה מעלות מיוחדות. היא צנועה, חסידית, מלאה כוונות טובות. ומסכנה, המצב המשפחתי שלה לא פשוט. ובכל זאת היא באה ללמד.
הייתי מודה לה על השיעורים, מתעניינת בה וחושבת עליה דברים טובים. ומשהו מדהים קרה: התחלתי לחבב אותה באמת!
והיא השיבה לי בכפל כפליים. התעלמה מהאיחורים והחיסורים, נתנה לי ציונים גבוהים, החמיאה לי המון ותכל'ס היה לי נחמד איתה! עד היום יש לי בלב פינה חמה לאדם הזה.
וואי!!! גם אני שונאת את המורה שלי!!!!! היא כזאת מעצבנת!!!!! לפעמים גם בא לי להגיד לה את זה אבל אני לא…
אהבת חינם תעזור
יפה. שברת שיא באורך של התגובות לשאלה הזאתי. את ענית את ההכי ארוכה…
חחחח באמת שאני חושבת שכל ההסברים פה זה פיתוח של מה שכתוב בתניא- אנחנו שונאים את השני רק כי אנחנו מחשיבים את הגוף מעל לנפש.
אחרי כל התגובות המדהימות שלפני לא נשאר לי לומר הרבה.
יש מצווה לא תשנא את אחיך בלבבך
כך שבעצם אם יש לך משהו ספציפי שמקשה עליך ביחס שלה כלפייך את יכולה להגיד לה את זה בעדינות.
או לדבר עם מישהי קרובה.
ואל תשאירי בלב כעס ושנאה, זה לא בריא לך.
זה הגורם מספר אחד למחלות לב!
וגם תתבונני על זה שכל עם ישראל אחים ממש. כל עם ישראל גוף אחד. עם ראש אחד.
האם את מסוגלת לשנוא את היד שלך?
ואני רוצה להגיד שאני ממש מעריצה אותך על הנכונות לשפר את זה!
חוץ מזה, בדור שלנו יש קליפה של ישות, של הרגשת עצמי. המציאות שלי. רק אני.
וזה מה שגורם לכל המחלוקות והשנאה והכל.
כי אני לא יכול לסבול את המציאות של הזולת.
למה? ככה!
הוא לא גנב ממני, לא לקח לי שום דבר,
אני פשוט לא סובל אותו.
זה מה שגרם את חורבן בית המקדש.
ומה הפיתרון?
להבין שאני טוב בפני עצמי. אני "מלך בעצם". אני לא זקוק לאישורים. והזולת לא מפריע למציאות שלי, אדרבה משביח אותה.
מתוקה שאת!
חסידית. חיה חסידות.
אהבתי את התשובה שלך. נראה ששאבת אותה ממקור טוב.
תודה לך
ועוד משהו אחרון:
הזולת הוא הראי.
יכול להיות שזה שאת רואה אצלה התנהגות לא טובה, ובמקום לחשוב איך לעזור לה להשתפר את כועסת עליה ושונאת אותה, זה מראה על משהו אצלך.
אז תעשי בדק בית "קשוט עצמך תחילה"
האם את טלית שכולה תכלת?
תבדקי מה את יכולה לשפר בתוכך בנקודה שאת רואה אצלה.
וכשתנקי את עצמך גם הראי יתנקה, מבטיחה.
מזדהה איתך!! יש לי מורה שאני מפחדת שפתאום אני יהרוג אותה מרוב שנאהה!!!!!!
אני פשוט מתעלמת מעצם קיומה ודופקת לה שאלות שאין לה תשובה עליהן…
ואם המורה מעליבה אותך רציני ופוגעת בך בענינים רגשיים תעני לה באותה לשון.
למשל היא פעם שאלה אותי "מי חינך אותך?" אז עניתי לה
" המורה, במקרה זה התפקיד שלך.."