תפריט
מה אתן חושבות על משפחות שאחד מבני הזוג דתי והשני חילוני והם מנהלים חיים משותפים כולל חינוך הילדים?
איך הייתן מגיבות לידיעה שאדם מבוגר, סביבות 40 לחייו אבא/אמא לילדים עוזב/ת את הדת?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
38 תגובות
רחמים.
תשובה לשתי השאלות.
וואו, שאלה…
אבל קודם כל, אין דבר כזה יהודי חילוני. כל יהודי הוא קודש.
ולשאלתך, אני חושבת שלכתחילה זה בעייתי, חוץ מזה שיש עניינים של טהרת המשפחה שזה תלוי בשני בני הזוג, ואם אחד לא רוצה לשמור זאת בעיה.
אם זה מסתדר ומדובר בכל שאר הדברים, אז כן, לכתחילה אני נגד. אני חושבת שמישהו/מישהי שומר מצוות שמתחתן אמור לרצות בית יהודי וירא שמיים וששני ההורים יהוו דוגמא טובה לילדים.
אבל, אם מדובר במקרה שאחד ההורים מחליט פתאום לעזוב, אחרי שכבר יש ילדים וכו'… אז, כמובן זה שאלת רב ומשפיע… לחלוטין… אבל במקרה כזה, הרי שאין דבר יותר גדול מלשמור על הבית, ולכן מי שמצליח להמשיך לחיות יחד למרות הכל אני מעריצה גדולה!!!
אה
ואיך הייתי מגיבה.
בכאב לב גדול. זה נורא עצוב ומפחיד.
אנשים שנשארו טינאייגר'ס. שעוד לא סיימו עם הילדות. מרחמת עליהם. העיקר על אלו שאמורים לסבול אותם.
לדעתי ההיפך. רק עכשיו הם מתחילים את גיל ההתבגרות.
וואי גם אני חושבת
וואו בול.
?
אני חושבת שזה לא נכון מלכתחילה להתחתן כשהדעות כל כך רחוקות אחת מהשניה.
אבל אצל מי שבאמצע הנישואין חלה כזו תפנית בחיין ועדיין הם מצליחים לנהל אורח חיים משותף, אז זה פשוט להצדיע להם.
מצטרפת.
פשוט להצדיע להם
השאלה האם הילדים לא משלמים את המחיר..
הם בוודאות כן. ?
אין בעיה להתחתן עם מישהו לא דתי, המטרה היא לבנות בית בישראל אבל זה מביא להרבה חילוקי דעות ויכול להרוס זוגיות צריך ממש לבוא לקראת השני, לא כולם מסוגלים לזה.
זה יהיה לי עצוב, אני אבין שיש משהו שגרם לזה וזה לא סתם.
למה נראה לך שאין בעיה להתחתן עם משהו לא דתי?
יש בעיה..
יש המון מענות של הרבי שצריך להתחתן עם אותה רמה דתיות שלך, אין לי מקור אבל ראיתי אני בטוחה בזה..
למה שמישהי/ו שמחובר/ת באמת לאלוקים, מאמינ/ה בתורה ומבינה את החשיבות של שמירת תו"צ, של השקפה נכונה ואווירה ובית יהודי,
ששואפת שהילדים שלה ימשיכו את הדרך הזאת ויגדלו להיות שומרי תו"צ –
למה שמישהי/ו כזה/את ירצו להתחתן עם אדם חילוני/ת???
יש דברים שמגיעים לפני אהבה.
כמו עקרונות, ואלוקים לדוג'.
המורה שלי לתניה אמרה לנו שהציווי הוא להקים בית בישראל, לא חייב להיות בם אדם דתי..
וואלה, מעניין האם יש לזה באמת מקור.
היא דיברה על מקרה ספציפי שאנחנו לא יודעות את פרטיו,
בעיקרון מה שזה אומר שאם נשארת לבד בעולם ונשאר איתך רק עוד אדם אחד לא דתי את צרכה להתחתן איתו כדי שתקיימו פרו ורבו, ברור שכאן המצווה להמשכיות העולם היא לפני הנוחות
וואלה, יש לך מקור?
קודם כל אני מגיבה שקראת את הספרים של ליבי קליין כי זה אחד מהצרות שהיא כתבה בספרים המושלמים שלה דבר שני אני האיתי בשוק ומעדיפה לא לשמוע כזה דבר!
מזדהה איתך, עדי…
גם לא רוצה לשמוע…
אגב,
מותר לשאול בת כמה את?
לא..
חומזה כמה את חושבת שאני? ואת?
קראתי את כל הספרים שלה, לא מבינה לאן את חותרת, אפשר הסבר?
מה זאת אומרת? אני פשוט לא רוצה לשמוע על אנשים כאלה.. ובאמת מרחמת על הילדים! זה שובר
לא הבנת אותי, התכוונתי על איזה קטע מהספרים שלה את מדברת עליו.
וגם אני מרחמת, ברור.
ההא עשה עיני
"ומעדיפה לא לשמוע כזה דבר!"-
אז פשוט נטמון את הראש בחול ונתעלם מן המציאות המורכבת והכאובה הזו?!
זו הדרך לדעתך?
לא, אני מתקוונת שלא רוצה שזה יקרה..
יש מלא מציאויות בחיים.
לא לכולן אנחנו צריכות להתייחס.
ולא על כולן צריך לשמוע.
ולא, זה לא נקרא לטמון את הראש בחול!!!!!
אם אין צורך *ממשי* בפתרון לבעיה קיימת-
למה סתם לדבר?
למה לכאוב על הכאב שקיים בעולם?
לא מדברת ספציפית על הנושא הנ"ל.
הקפיץ אותי המשפט-לטמון את הראש בחול-
מה הקשר??????????
זה לא באמת קשור אלינו,
וזכות בת לכתוב שהיא מעדיפה לא לשמוע כזה דבר
(ואני לא מתכוונת לזכות הבסיסית שיש לכל אחת כאן, אלא מעבר-זה הגיוני שהיא רוצה לשמור על ה-לאידעת מה שלה !(רגישות וכו'!)
אני לא עדי,
אבל הקפצת אותי, אילנית.
שלום נקודה יקרה.
בראש ובראשונה, אני מצטערת שהקפצתי אותך, אין לי חשק או כוונה להטריד ולהקפיץ נערות יהודיות משלוותן בגללי…
ולגופה של טענה-
את צודקת.
לא הכל צריך לדעת.
לא על הכל צריך או מותר לדבר.
אבל…
כשם שאותך הקפיץ הניסוח שלי,
כך גם לי הפריע קצת הניסוח של עדי.
ההתעלמות המוחלטת והשלכת ההתמודדות מעלינו מבעיות קיימות.
וכשם שאת יקרה, לא מדברת על הנושא הספציפי הנ"ל, כך גם אני לא מדברת רק על הנושא המדובר.
יש נושאים מורכבים בחיים.
לא על כולם צריך לדבר או לדעת.
אולם יש כאלו שדורשים את התייחסותנו והתמודדותנו למולם.
לעיתים כפי שכתבתי, בלתי אפשרי לטמון ראש בחול, ועלינו להישיר מבט אל המציאות,
הכאובה,
הקורעת לפעמים.
ולהתמודד.
למה סתם לדבר?
כי דיבור, כל עוד הוא מפוקח ומותאם- יש בידו כח לשחרר.
גם אם הוא לא מביא במיידיות תועלת, כוחו ניכר גם לאחר זמן.
לא רק פתרון ממשי כהגדרך מועיל ועוזר.
לגבי זכותה לכתוב כל מה שהיא רוצה-
אני שוב מסכימה איתך.
זכותה המלאה והמוחלטת לכתוב ולהביע את דעתה.
וזכותי לעניות דעתי לחלוק עליה בכבוד (שימי לב להדגשה בכבוד…).
רוב הצלחה וברכה!!
לגבי שאלה 1:
"והם מנהלים חיים משותפים כולל חינוך הילדים"
פרדוקס.
אין דבר כזה לחנך ילדים ""ביחד" כשכל אחד מחנך בעצם לכיוון אחר,
גם אם מכוונים לאותו חינוך, בסופו של דבר לכל אחד יש השקפת עולם שונה שלפיה הוא רוצה לחנך.
אין דבר כזה, לחנך ביחד ילדים לשני השקפות עולם שונות כל כך מהבסיס.
פרדוקס ראשון.
"מה אתן חושבות".
זה משנה?
התורה כבר ענתה תשובה על זה,
ואם לא – גדולי הדור שמעבירים לנו הלאה את מה שהתורה אומרת על זה.
אסור, נקודה.
(וזה עוד בלי לדבר על כל הנושא של טהרת המשפחה, שזו עבירה בפני עצמה).
לגבי שאלה 2:
(אמממ מנסה להיזכר איך הגבתי ?)
אני חושבת שבעיקר רחמים…
עצוב. מאד.
יותר מהכל על המשפחה שנשארה מאחור,
אבל כן – גם הרבה מאד רחמים על האדם עצמו.
נשמה שמנסה לחפש את האושר, ומרוב סבל לא קולטת שהוא נמצא מתחת לגשר.
והיא עוד מוכנה להשאיר ילדים ומשפחה מאחור, בשביל זה.
לשאת מצפון של נשמות קרועות. איך אפשר לעשות דבר כזה?
אני יודעת שאני לא מבינה ואף פעם לא יצליח להבין…
רחמים שא"א לתאר במילים.
וואו מטורף שניהם..
לדעתי זה קשה אני מכירה מלאאא מיקרים שאחד מבני הזוג חזרו בתשובה והשני לא..אבל הוא מאמין.זה מאד קשה להחזיק ככה ומי שמצליח …וואו
ולדעתי זה יכול לפגוע מאד בילדים (תלוי בילד) זה כאילו הוא חי בין שתי עולמות ודיי צריך לבחור כבר מגיל קטן מה לעשות..
בקיצורר מסובךך הדבר הזהה
אבל בעיקרון מלא אנשים חיים ככה בימינו..וזו מציאות.
ולגבי זה שאחד מבני הזוג עוזב את הדת וואו זה ממש קשה לכל בני המשפחה בטוח.ומעורר מצפונים..
דבר מזעזע..ומטלטל
לפי דעתי זה תלוי במקרה.
אם הם התחתנו מלכתחילה ככה, אז לפי דעתי גם אם הם יצליחו לחיות ביחד בשלום ובשלווה, הילדים שלהם מסכנים.
אם אחרי החתונה אחד מבני הזוג חוזר בתשובה אז אני חושבת שזה שווה את הכל. ואם זה הבעל (רוב הסיכויים) אז בכלל. לבעל יש כח להשפיע על כל המשפחה שלו, יותר מהאישה.
לגבי השאלה השניה אני חושבת שאף אחד לא יכול לדעת כלום..
אז אני פשוט לא הייתי מגיבה.
אולי הייתי מרחמת על הילדים שלו/ה, אבל לא הייתי שופטת אותו/ה..
עצוב.
היה באלי לחבק את הילדיםם
מכירה משפחה
שהאבא באמצע החיים, אחרי שנולדו הילדים
עזב את הדרך.
הם נשארו ביחד
והילדים (לפחות החלק שאני מכירה), מחונכים היטב בדרכי החסידות.
הבנות צנועות ומתוקות.
הייתי בהלם ששמעתי על הסיפור שלהן
והערצתי לגמרי!
לדעתי, כל עוד אפשר, זה יותר טוב מלהיפרד.
אני חושבת שדי להיות גזעניות
לכולם זה קורה שהם צריכים להתמודד עם אנשים שלא אוהבים בחיים:)
חילוני, דתי, חרדי, מזה משנה? העיקר שמסתדרים ואוהבים זה את זה….
נשמה, גזענות לא קשורה לעניין, משום כיוון.
מצטרפת לתגובות שפה, שכתבו שכמעט בלתי אפשרי לחיות ככה, ומלכתחילה, כמובן שעדיף שלא, אבל אם מכל מיני סיבות, הם חיים כך ויש להם זוגיות טובה ואהבה, מצדיעה להם.
וחשוב לי להבהיר, למי שלא הבינה, ברור שכולם יהודים, רק שאם בעלך הוא 'אתאיסט' או יהודי שמחלל שבת ולא שומר מצוות, קשה נורא לחיות איתו כך, וזה מוביל להמון חילוקי דעות ומריבות, ותחושת תלישות אצל הילדים… לא מומלץ.
מרחמת על הילדים?