תפריט
גם אני, כמו רובכן קראתי את הסדרה 'מרגל להשכרה', נהנתי לקרוא ונסחפתי עם העלילה.
כנראה יותר מדיי.
בלילות אני יושבת ומדמיינת אותי בתוך הספר, ואני חושבת מה איל עונה וכל זה.
תודו שאני משוגעת.
ההנהלה, בבקשה תענו לי.
אני יודעת שמה שאני עושה הוא משוגע, אבל אני לא מצליחה לצאת מזה.
זה ממכר.
אשמח לתשובה.
——–
תגובת המערכת:
לא. לא מודה שאת משוגעת. מה פתאום? זה יכול לקרות שדמות מספר, אפילו שהיא בדיונית, תופסת את תשומת ליבנו ומחשבותינו. לכל אחת זה קורה במינון אחר.
זה עובר בסוף. לא מכירה אף סבתא בת 80 שעדיין שקועה ברגשות ומחשבות על ספרי המתח שקראה בנערותה.
אבל יודעת מה? בואי נראה מה יגיבו לך הגולשות 🙂
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
9 תגובות
תהני חיים שלי זה באמת כיף
חחח את רצינית??? ברור שזה קורה לכולם
לא יודעת באיזה רמה, אבל כן גם אני דמיינתי לעצמי כל מיני דברים כאלה (ספציפית את מרגל להשכרה קראתי רק חלק ראשון… אבל הדבר הזה קורה על כל ספר טוב?)
ואני לא חושבת שיש בזה בעיה, בשביל זה יש לנו דמיון, לא?
אני חושבת עליו אבל לא "מדברת" איתו כפי שתארת
תקראי את ממלכה במבחן ותביני שמרגל להשכרה זה סדרה שלא שווה להתלכלך עליה..
אני ממש לא חושבת שזו בעיה!!
להפך, זה מעיד על דמיון מפותח וזה דבר טוב 🙂
תזרמי עם זה, תהני מזה.
זה דווקא נורא כיף לשכתב מחדש את הספר…
וואי אני כל כך מבינה אותך!! גמלי יוצא לדוגמא שאני הולכת ברחוב ואז כל בנאדם שני, אני חושבת שהוא עוקב אחריי ואז אני מנסה "לבדוק אותו" אם הוא באמת עוקב אחריי ואני עושה כל מיני תרגילים שקראתי שאייל עושה כמו להתסכל בויטרינה של חנות או מראה של רכב(שה' יעזור לי איזה פאדיחה קרתה לי פעם אחת.. היה בנאדם בתוך הרכב!) ו…פיוווו זה באמת סיוווט! אז את לא ה"משוגעת" היחידה פה.. בזה אני יכולה לפחות לנחם אותך.. אם זה מנחם אותך… ואשמח גם לטיפים איך לצאת מזה… תודה
אני חושבת שזה תלוי.
אם את מתוסבכת על הדמות, ואני בהחלט מכירה כמה כאלה. זה לא טוב. כי במחילה מהכותבת, שכותבת באמת מדהים. אני לא מצליחה למצוא באייל משהו שאפשר ללמוד ממנו. תגידו כוח רצון, לא קניתם אותי. יש פעמים שצריך לוותר, והוא תמיד ראש בקיר.
צריך מינון בחיים.
אם את אוהבת אותה, נהנית לקרוא עליה. סבבה. ואפילו מצוין. טוב לקרוא. אבל אם זה מגיע לכיוון של לחשוב מה אייל היה עושה במקומי, או איך הוא אוכל וצוחק ואני רוצה להיות בדיוק כמוהו, בלי רגש, למתוח את היכולות שלי בלי שום קשר למציאות, פה איבדתם אותי.
אני לא מגזימה, מכירה בהחלט כמה כאלו שלקחו את אייל כמה צעדים רחוק מדי.
ספרים הם שטח אפור, יכולים להיות מעולים, יכולים להיות פחות.
את מכירה את עצמך הכי טוב, תבדקי אם את מתוסבכת או פשוט נהנת.
בהצלחה?
וואי לגמרי אבל לגמרי נורמלי
זה משנה אם זה נורמלי או לא?
זאת לא צריכה להיות השאלה.
זה מציק לך, או משמח אותך?
אם זה עושה לך טוב – תמשיכי, תהני מזה, גם אם זה הדבר הכי משוגע בעולם.
ואם זה מציק לך – אז תנסי להפסיק (או לקבל עזרה אם צריך) גם אם זה הדבר הכי נורמלי בעולם.
בהצלחה! ?