תפריט
היי חברות! השאלה מופנית לבנות להורים גרושים.
יש כאן כאלה? אשמח לשמוע את דעתכן.
יש לי חברה מאד מאד קרובה שההורים שלה התגרשו לפני כמה שנים, זה קרה כשהיינו בכיתה ח' ואז נפרדנו לתיכונים שונים אבל הקשר שלנו חזק וקרוב עד היום. בזמנו היא לא סיפרה לי על הגירושין, וגם במשך השנים לא,אני משערת שהיה לה קשה לפתוח את הנושא.
אני עצמי פשוט ניחשתי את זה במשך הזמן, מחיבור של כל מיני פרטים,מקרים,והתנהגויות שונות שלה.
שבוע שעבר נפגשנו ודיברנו הרבה, גלשנו לכל מיני נושאים עמוקים ואז פתאום לראשונה היא עושה לי כזה: 'תות, את יודעת שההורים שלי גרושים?"
אני הייתי בהלם קל מהפשטות שהיא זרקה את זה לעברי, ופשוט הגבתי לה כזה "כן, ניחשתי את זה במהלך השנים…", ולא הרחבנו את הדיבור על זה. הייתה שתיקה, ואחכ דיברנו על דברים אחרים.
אני לא יודעת אם נהגתי נכון. האם היא רצתה שאפתח את הנושא ואדבר איתה על זה, או שהיא פשוט רצתה לוודא שאני יודעת את העובדה הזאת אבל לא לעשות מזה עסק?
האם יש טעם כעת, שלושה ימים אחרי, להעלות את הנושא בעדינות ולהתעניין בהרגשות שלה? או שעדיף להתעלם ולהמשיך עסקים כרגיל?
עזרו לי, מחכה לחוות דעתכן מתוך הנסיון שלכן…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
היי, אני הייתי מציעה לך כן לשאול. ברור שזה תלוי בסגנון שלה, ואת לא באמת יכולה לדעת אם היא רוצה לדבר על זה, אבל אני אומרת מניסיון אישי שלי ש:
-אם לא תשאלו אני לא אספר-
אולי בעצם הגזמתי, אני כן מדברת וזה אבל לא מרחיבה.. חיה את חיי.. אבל אם שואלים אז בדכ אני עונה פחות או יותר. מה שאני רוצה:) וזה הכי כיף שיש את המרחב ושבנות שואלות! אני הכי בכיף שישאלו ושלא ירגישו לא בנוח!! ואז מה שאני רוצה אני עונה, ובאמת שיש דברים שנגיד אני רוצה לומר אבל מביך, ואם ישאלו אז ישמצב שאני כן יאמר.. ואגב אני חושבת שהכי הכי כדאי לך פשוט לשאול אותה על זה ישר- 'זוכרת מה דברנו לפני כמה ימים? את רוצה שנדבר על זה..?' וככה תוכלי גם לדעת מה באמת היא רוצה, אלא אם כן היא תגיד לך לא 🙂 שאז ישמצב שהיא באמת כן רוצה אבל לא נעים לה/מביך לה/לא מתחשק לה באותו הרגע.
קיצור מלאא הצלחות ואיזה חברה רגישה את!!❣
וואי זאת שאלה חזקה ובאמת שאין לי מספיק ידע לענות עליה עם אסמכתא,
אבל בלי אסמכא, אני ממליצה מאד לחכות בסבלנות ובעדינות למתי שהיא תראה לנכון להעלות את הנושא מעצמה. ואז, אולי, תוכלי לשאול שאלות מתענינות (אבל בשום פנים ואופן, וזאת הנקודה היחידה שאני לגמרי בטוחה לגביה ב"ה, היא: את אל תשאלי שום דבר ממקום שבא לספק את הסקרנות (הטבעית לגמרי) שלך!!! אפילו אם זה בא מהתת – מודע, את צריכה מאד להזהר בזה. ואם את שואלת משהו שזה בשום פנים ואופן לא יבוא לספק את הסקרנות שלך!!!!) בשביל לתמוך.
אלא אם כן את קורה משהו אחר ואת רואה לנכון לפתוח את הנושא…
בהצלחה!!
אבל זה לאו דווקא נכון, יכול להיות שהיא רוצה לדבר על זה ומתביישת לעלות את הנושא
תתעלמי
היית רוצה שחברות שלך יעשו לך 'סיבובים' בגלל משהו משפחתי שלך?
מה הקשר סיבוכים? סהכ התעניינות כנה של חברה קרובה, וכן יש הרבה שרוצות..
לפעמים כן.
אפילו לא שאלה.
בארור שלברר מה שלומה ולא רק במקרה של הורים גרושים. תמיד. אם העלתה תנושא הגיוני ממש שרצתה לדיבר איתך ולראות איך תגיבי עלזה. תשאלי. מקסימום תגיד לא.. אבל את מצדיך תדעי שעשית מה שאפשר ותגידי לה דטם היא רוצה את פה לשמוע..
כי מנסיון, גם בסיפורים הכי חפים זה קשהה.
מדגישה שוב. אומנם שטלת על גרושים של הורים אבל זה לכל דבר.
בתור אחת שגם ההןרים שלה גרושים וגם הנפש שלה קצת התגרשה מעצמה..
מאמחת, נשמע כואב..
מקווה שאת הטוב
פשוט מאד
ת ש א ל י אותה מה היא מעדיפה
לזרום איתה.
אם היא תרצה, את תזהי את זה לבד, את לא תצטרכי רמזים בשביל זה, היא פשוט תדבר איתך באותה פשטות אם היא תרצה…
בהצלחה רבה!
נ.ב גם לי יש חברה שההורים שלה גרושים.
היי, את ששואלת את השאלה
אני חייבת לציין שאת חברה רגישה
אהבתי את ההתנהלות שלך, שבכיתה ח
הבנת
אבל לא דיברת
זה מעולה
חברתך, אני דיי מזדהה איתה
בתחילה לא דברתי על זה כלל
זה גם ככה קשה
לאחר שנים, אחרי שהנושא התעכל
רציתי לדבר על זה עם חברתי
לפרוק, זה מאד חשוב
לכן יכול להיות שהיא רמתה
לפתוח את הנושא
כי גם אני כך שאלתי חברה אחת והיא אמרה לי כאילו היא לא יודעת, שמחתי וסיפרתי לה וכך דברנו על זה וכעת הנושא פתוח וזורם בה ואחכ היא אמרה לי שהיא ידעה מיזה אבל רצתה לתת לי הרגשה, כי אולי אני רוצה לפתוח את הנושא
אז לדעתי כזה תנסי להגיד לה איזה משפט שיעזור לה להיפתח שוב. זה בריא לה ובשביל הקשר העמוק שלכן
מאוחר מידי, לא יודעת אם תראי את התגובה שלי אי פעם אבל בכל זאת…
ההורים שלי גרושים, היום אני די פתוחה עם זה אבל פעם ממש לא ואני זוכרת שממש היה לי קשה להוציא את זה… כשכן סיפרתי את זה, זה היה כדי שלא להרגיש כל הזמן שיש משהו שעומד ביני לבין החברות שלי, כל סוד מרגיש כמו חומה כזו, כמו מחסום בקשר, את מסתובבת סביבו, משתדלת לא לגעת, שלא ידעו וכו', גם לא יכולתי להגיד מילה על אבא שלי או על ההורים שלי (נראלי מזמן לא אמרתי את הביטוי הזה-ההורים שלי…) כי זה עורר המון שאלות. זה הגיע למצב שאחת החברות שלי הייתה בטוחה שאני יתומה מאבא ל"ע אז הבנתי בסוף שהכי פשוט זה פשוט לפתוח ולדבר, אבל באמת שהייתי אומרת את זה במשפט אחד ושנאתי חפירות.
אומנם היום המצב הוא אחרת ואני לגמרי פתוחה לחפירות ומספרת על אבא שלי ואמא שלי ובעלה של אמא שלי והאחיות החורגות שלי וכו'
אז פשוט תגששי בזהירות באיזה שלב חברה שלך נמצאת…
ואת נשמעת חברה ממש אכפתית ומיוחדת והכי אהבתי שלא סיפרת לה שאת יודעת במשך כל השנים…
קיצר, המון הצלחה